המגה מוזיאון הלאומי, החדש והנוצץ של אוסלו, ה-Munch, מתנוסס בצורה דרמטית מעל הנמל, בעוד שהמוזיאון הלאומי הקודם היה מבודד למרות מיקומו בתוך התפאורה המרהיבה על שפת הפיורד, ליד נמל המעבורות ומול בית העירייה המפורסם של אוסלו. המוזיאון החדש משתרע מאחורי שני בנייני תחנת רכבת ישנים, שאחד מהם מארח כעת את מרכז נובל לשלום.
הבניין של המגה מוזיאון החדש, שהוא המוזיאון הגדול ביותר במדינות הנורדיות- גדול יותר אף מהרייקסמוזיאום, הואארוך ונמוך וקשה לראות את גודלו האמיתי. הוא אמור להיות גדול מאחר שהוא ממזג חמישה ממוסדות האמנות והעיצוב הגדולים של נורבגיה. אלה מהווים חלק מאיחוד גדול יותר של הגלריות המנוהלות על ידי המדינה וכמו לגבי כל חלק בפרויקט העצום הזה, הרי שמדיניות זו נדונה רבות בנורבגיה.
במוזיאון החדש ממוקמת 'הגראנדהאם' שהייתה הגלריה הלאומית הישנה שהוקמה כבר ב-1842 ושכנה בבניין הקודם שלה מאז 1882. הגלריה הכילה אוסף שאין שני לו של אומנות נורבגית כולל הציור המפורסם ביותר "הצעקה" של אדוורד מונק. יתר המוזיאונים הממוזגים תחת קורת גג המוזיאון החדש מוקדשים לאוספים: אמנות עכשווית, אדריכלות, אומנויות ומלאכות, וכן לסוכנות שיוצרת תערוכות סיור לאומיות.
"פוליטיקאים נורווגים החליטו לאחד את ארבעת האוספים המדוברים כדי שיהיה מוסד שיוכל לספר את כל הסיפור מהעת העתיקה ועד היום על ידי אמנות ותרבות פלסטית", אומרת מנהלת המוזיאון הלאומי, קארין הינדסבו.
המיזוג המדובר יצר מוסד רחב היקף במיוחד. בכמעט 100 חדרי המוזיאון תוכלו לראות הכל. החל מפסלים עתיקים ואגרטלי מינג ועד לאמנות העכשווית העדכנית ביותר. תצוגות העיצוב כוללות את סוג החפצים היומיומיים שיהיו לרוב הנורבגים בבתיהם, בעוד שתצוגות האופנה כוללות את שמלות ההכתרה של מלכות נורבגיה.
Winter Night in the Mountains (1914) של הראלד שולברג, נבחר לציור האהוב על נורבגיה, הוא אחת היצירות הנורבגיות המוצגות לצד אמנים בינלאומיים משפיעים
צילום: אינה וסנברג. באדיבות המוזיאון הלאומי
באופן יוצא דופן עבור מוזיאון במרכז העיר, כולל המוזיאון החדש חנות מזכרות הקשורות לרוב החפצים באוסף שמספרם מגיע ל-400,000., וכמו כן משרדים וסטודיו לשימור וצילום. "אנחנו מתחילים לעבוד ביחד בצורה אחרת", אומרת הינדסבו. "אנחנו מסוגלים לצבור ידע חדש על האוסף שלנו. לדוגמה, לאחרונה מצאנו שרטוטים על 'המדונה' של מונק, שתומכים בתיאוריות קודמות לפיהן הגרסה של המוזיאון הלאומי היא זו שצייר מונק.
הינדסבו אומרת כישיתוף הפעולה בין המחלקות השונות - בהקשר זה, צילום ושימור - נעשה הרבה יותר קל כשכולנו מכונסים תחת קורת גג אחת. בניין חדש לגמרי והחופש לחשוב מחדש על אוספי המוזיאון בכל דרך אפשרית, הביאו גם הם אתגרים. "אין כל כך הרבה נקודות התייחסות כשאתה בונה מוזיאון לאומי חדש לגמרי ועושה תצוגת אוסף חדש מאפס. יש לך קנבס ריק - כמובן שקשה לבחור מה לעשו, היא אומרת.."
לאחר ויכוחים ארוכים החליט המוזיאון להציג את האוסף באמצעות דגם כרונולוגי, מסורתי יחסית. בקומת הקרקע יש תצוגות עיצוב ואומנויות ובקומה הראשונה נמצאות האמנויות היפות. כאן תוכלו למצוא יצירות אמנות כולל Winter Night in the Mountains (1914) של האראלד שולברג, שנבחר לציור האהוב על נורבגיה. במסגרת האמנויות היפות משובצים בין היתר גם יצירות של אמנים בינלאומיים בולטים, שהשפיעו במיוחד על האמנות הנורבגית, כמו : סזאן, פיקאסו וואן גוך.
מיזוג האוספים ותלייתם מחדש אילץ את המוזיאון הלאומי לבחון את הפערים באוסף שלו. "אנחנו רואים פערים מגדריים ברורים, במיוחד כשמדובר ביצירות ישנות יותר", אומרת הינדסבו. "קל יותר להשיג שוויון לאמנות עכשווית, זה לא כל כך קל כשמדובר באמנות של המאה ה-19, או ה-15 או ה-16. לצורך העניין.
האוצרים שלנו השקיעו לא מעט זמן במחקר ובאיתור יצירות. אנו מתמקדים גם באמנות סאמית. אני חושבת שכשהתחלתי בתפקיד וגם לאחרונה, היו כמה אנשים שהרגישו שאין לזה מקום במוזיאון הלאומי", היא אומרת.
ההתייחסות הזו לאמנות של הסאמי - הילידים של הצפון הרחוק של סקנדינביה - ניכרת כבר בכניסה למוזיאון. יצירת האמנות הראשונה שאתם רואים היא Pile O’ Sápmi Supreme, עבודה משנת 2017 של Máret Anne Sara, אמנית שמציגה כעת גם בביתן הנורדי בביאנלה של ונציה. ביצירה ארבע מאות גולגולות של איילים, הבשר מבושל והעצם מלוטשת עד לברק, תלויות כמו דגל מקאברי במבואת הכניסה. היצירה מוחה על חיסול איילים שנאכף על ידי ממשלת נורבגיה.
Bridal Procession on the Hardanger Fjord (1848) של הנס גודה ואדולף טיימנד, אחת היצירות שסיירו ברחבי נורווגיה לאחר סגירת הגלריה הלאומית ב-2019
צילום: Børre Høstland. באדיבות המוזיאון הלאומי
דרך נוספת שבה המוזיאון מרחיב את היצירות שהוא יכול להציג היא על ידי שותפות עם אוסף משפחת פרדריקסן. בעוד שהאוסף העכשווי של המוזיאון כולל בעיקר אמנים נורבגיים, הם יוכלו להשלים אותו ביצירות מתוך שלל האמנות הבינלאומית של 90 השנים האחרונות. מדובר ביצירות שנאספו על ידי האחיות המיליארדריות קתרין וססילי פרדריקסן, לזכר אמם, אינגר אסטרופ פרדריקסן. היצירות יוצגו בחלל ייעודי לצד התצוגות העכשוויות הקבועות. תצוגת הפתיחה כוללת אמניות בולטות כמו סימון לי ושילה היקס.
"מאוסף משפחת פרדריקסן יש לנו התמקדות באמניות פורצות דרך, השפעות שהיו חשובות לתולדות האמנות והאמנים הנורבגיים", אומרת סטינה הוגקוויסט, ראש האוספים והתערוכות ומוסיפה. "אבל גם כמה מהם עדיין יכולים לעורר השראה גם באמנים של היום. אמנים שאולי לא הוצגו בקנה מידה רחב יותר במדינות הנורדיות".
כשמסיירים במוזיאון החדש מתפעלים מהחומרים בהם השתמשו ורמת הגימור של העבודות שבוצעו בו. העלות של המוזיאון הלאומי הייתה שנויה במחלוקת - 6.1 מיליארד קרונות (בסביבות 500 מיליון ליש"ט) - אבל לא קשה לראות במה הושקע התקציב המדובר:החלק החיצוני מצופה בחיפוי קיר של צפחה נורבגית, כאשר גפנים צעירים מתחילים לצמוח בו. הרצפות מעץ אלון, הקיבועים מברונזה ואולם האור המרהיב ,בחלקו העליון, מוקף חומה משיש.
זהו מוזיאון שנועד להחזיק מעמד במשך מאות שנים, ולכן גם ההתייחסויות הסביבתיות היו בעלות חשיבות עליונה: "טביעת הרגל הפחמנית" במוזיאון ,שמתייחסת לפליטת גזי חממה ושנמדדת ביחידות של כמות הפחמן הדו חמצניוגז המתאן וגורמת להתחממות עולמית, תהיה במחצית מההיקף הנפלט במבנים דומים. לקירור וחימום ישתמשו במים מהפיורד. "מבחינת קיימות, החומרים שבהם אתה משתמש חשובים למדי", אומרת הינדסבו. "כך למשל הפלדה ממוחזרת והצפחה שעל החזית היא אבן שיכולה להחזיק מעמד במשך מאות שנים ולהתיישן בחן. אותו הדבר לגבי רצפות עץ אלון. אולי יהיה קל יותר או זול יותר לקנות רצפת לינוליאום, אבל אז תצטרך לשנות את זה בעוד חמש או עשר שנים", היא אומרת.
נורבגיה כידוע, התעשרה מהפקת נפט והיא מתהדרת בקרן העושר הריבונית הגדולה בעולם. אבל, כמו מדינות המפרץ, היא צריכה לעבור בסופו של דבר לעתיד נקי מדלקים מאובנים. אחת הדרכים לעשות זאת היא למשוך יותר תיירים.
כחלק משורה של מבני תרבות חדשים שמושכים תשומת לב לאורך נמל אוסלו, מצטרף המוזיאון הלאומי למוזיאון מונק מהשנה שעברה, לבית האופרה של 2007 ולמוזיאון אסטרופ פירנלי משנת 2012 . זה חלק מפנים חדשות למראה החיצוני של המדינה הצנועה המסורתית הזו.
"הייתה השקעה עצומה במוסדות התרבות בנורבגיה, בפרט באוסלו, בעשור האחרון", אומרת הינדסבו. לדבריה זה די מיוחד ומשמעותי. "אנחנו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה הדוק כדי לשמור על המומנטום שיש לנו עכשיו, כדי שהאמנות תתפוס עמדה אחרת בחברה, וגם להשתמש באמנות כדי לחזק את מעמדה של נורבגיה בזירה הבינלאומית".
הינדסבו מציינת שתיירים מחו"ל אינם המטרה היחידה. "אנחנו גם המוזיאון הלאומי, אז אנחנו עובדים בצורה מאוד נקודתית עם נורבגיה, עם סיפורים מהאוסף שלנו שיהיו קשורים לכל חלקי המדינה", היא אומרת. "חשוב שתושבי נורבגיה ירגישו בעלות על המוזיאון החדש והאוסף שלנו".
פתיחת המוזיאון הלאומי היא סופו של תהליך ארוך, שנמשך עוד יותר בגלל הקורונה ועיכובים בבנייה. המוזיאונים אוחדו מבחינה מנהלית בשנים 2003-05; בשנת 2008 נבחר אתר המוזיאון החדש; ב-2009 נערכה תחרות אדריכלותבה זכה האדריכל הגרמני-איטלקי- קלאוס שווורק; והבנייה החלה ב-2014. המוזיאון היה אמור להיפתח ב-2020, אך עיכובים דחקו את פתיחתו ל-11 ביוני השנה. כתוצאה מכך, כבר כמה שנים, רבים מאוצרות האמנות של נורבגיה היו מחוץ לטווח הראייה של הציבור. מאחר שהגלריה הלאומית הישנה נסגרה בשנת 2019 וכדי לאפשר לציבור לצפות בכל זאת ביצירות האמנות המדוברות, , כמה יצירות מפתח מהאוסף סיירו ברחבי הארץ, רבות מהן ביקרו במקומות אותם הן מתארות.
הריאיון שלי עם הינדסבו מתקיים קצת יותר מחודש לפני הפתיחה, המוזיאון נראה כמעט מוכן
ומסיימים בו בדיקות בטיחות חיוניות.
כשפרויקט המרתון הזה מתקרב לקו הסיום, מה היא מקווה שהמבקרים ירגישו?
"היינדסבו :"עבור הקהל הנורווגי, הייתי אומרת גאווה. להיות גאה מאוד במה שיש לנו בנורבגיה, באוסף שלנו. ולאיזו אומה תרבותית הפכנו להיות". לקהל הבינלאומי אני אומרת שאני כבר לא יכולה לחכות לחזור למוזיאון החדש.".
ארבעה חללים מרכזיים במוזיאון החדש
צילום: איוואן באן. באדיבות המוזיאון הלאומי
אולם האור
החלל המרכזי של המוזיאון ממוקם בראש הבניין. אולם האור אינו אלא קובייה ארוכה עם קירות עשויים משכבות דקות ושקופות של שיש, בין זגוגיות זכוכית. בלילה, יואר האולם באמצעות 9,000 נורות לד חסכוניות באנרגיה, וניתן יהיה לראות אותו בבירור ממטוסים המתקרבים לנמל התעופה גרדרמואן באוסלו. כמו אולם הטורבינות של טייט מודרן, יהיה אולם האור ביתם של סדרת עבודות עכשוויות של אמן יחיד, יש לציןמ שבצורתו מזכיר אולם האור יותר את קופסת הזכוכית המשתרעת על הארובה של מוזיאון לונדון. בפנים אורכו של האולם 130 מטרים וגובהו שבעה מטרים.
חדר אוסף משפחת פרדריקסן
מאחורי סדרת הגלריות המאכלסות את האוסף העכשווי של המוזיאון עומד אולם מיוחד שמוקדש ליצירות מאוסף משפחת פרדריקסן. בחלל הגלריה הגדול מותקנים קירות מתקפלים ומערכת וילונות שמאפשרת את חלוקתו בקלות לחללים קטנים יותר, למשל להצגת עבודת וידאו, וזאת כדי לאפשר לתצוגות להסתגל במהירות למצבים משתנים וגם להפחית את הבזבוז החומרי הכרוך בבנייה מחדש של תערוכות.
Photo: Annar Bjorgli. Courtesy of the National Museum
הסלון
בעוד שרוב הגלריות חסרות חלונות או משקיפות לחצרות פנימיות, הסלון בקומה השנייה מציע נוף רחב של נמל אוסלו. יהיה בו בר המגיש משקאות וארוחות קלות ואזור למנוחה של המבקרים. החלק האחורי של החלל מתעורר לחיים על ידי ציור הקיר #839 של סול לויט, שנתרם על ידי חברת השירותים הפיננסיים הנורבגית Storebrand. הסלון משקיף על בית הקפה בחצר שקם מאחורי בנייני תחנת הרכבת הישנים בחזית המוזיאון, שבאחד מהם נמצא כיום מרכז נובל לשלום.
Photo: Børre Høstland. Courtesy of the National Museum
חדר מונק
אוסלו חסרה את אחד מהמרחבים המגדירים שלה כבר למעלה משלוש שנים. סגירת הגלריה הלאומית הישנה בשנת 2019 היתה למעשה פרידה מהחדר המוקדש לבן האמנותי המהולל ביותר של העיר. במוזיאון החדש בחדר של אדוורד מונק, יהיו18 ציורים, כולל The Girls on the Bridge (1901), ואת דיוקן עצמי עם סיגריה (1895), כמו גם הציור השני המפורסם ביותר בעולם, "הצעקה" מ-1893. בעבודות נוספות של Munch ניתן לצפות במסדרון בחוץ כמו גם במבואה הראשית.