האם אל גרקו היה הקוביסט הראשון? האם פיקאסו היה האולד מאסטר האחרון? אלו השאלות המרחפות מעל גישה חדשה של ערבוב והתאמה לשני האמנים שנפתחת החודש במוזיאון האמנות באזל.
התערוכה פיקאסו-אל גרקו מתחקה אחר השפעתו של הצייר היווני מספרד על מעריצו הספרדי-צרפתי.
דומניקוס תאוטוקופולוס (1541-1614), או אל גרקו, כפי שחתם לעתים קרובות על ציוריו, הוכשר כצייר איקונות במולדתו כרתים, אז מרכז האמנות הביזנטית הגולה ומושבה של הרפובליקה הוונציאנית.
בעקבות המצב הפוליטי, הוא עשה את דרכו לספרד, והתיישב בעיר טולדו לאחר שלא הצליח להרשים את המלך הספרדי פיליפ השני בגישתו הראוותנית לציור הדתי.
אל גרקו, שהצליח בחייו כאמן להשכרה, נשכח כמעט זמן לא רב לאחר מותו, אך חזר לתודעה בעקבות אמנים וסופרים צרפתים במאה ה-19, בעיקר אדואר מאנה ופול סזאן, שגילו אותו מחדש וקדמו אותו כמבשר של כל דבר מודרני.
האידיאליזציה הצרפתית הזו של אל גרקו עשתה את דרכה חזרה לספרד של פבלו פיקאסו הצעיר (1881-1973), שהתקופה הכחולה שלו שילבה את הדמויות המוארכות של המאסטר הזקן ואת הרקע הכהה והזוהר.
The Adoration of the Name of Jesus (1577-79) של אל גרקו ו-Evocation של פבלו פיקאסו (קבורת קאזג'מס) (1901)
Patrimonio Nacional. Colecciones Reales. El Escorial / © Succession Picasso; Musée d’Art Moderne de Paris
התערוכה הקרובה תורכב מכ-30 זיווגים אסטרטגיים של יצירות של שני האמנים, העוקבים במידה רבה אחר הכרונולוגיה של ההתפתחות האמנותית של פיקאסו עצמו. למשל: ציור מהתקופה הכחולה שלו: Evocation (The Burial of Casagemas)- ציור שמן משנת 1901 על התאבדותו של חברו, האמן הקטלוני קרלוס קזג'מס - יעמוד לצד The Adoration of the Name of Jesus (בסביבות 1577-79),היצירה שהעניקה לו השראה ישירה.
החיבור המוקדם של פיקאסו לאל גרקו הוכר זה מכבר, אך ההנחה הייתה גם שהתעניינותו במאסטר הישן פינתה את מקומה להשפעות אחרות, בעיקר של אמנות איברית פרה-קלאסית- שעזרה לו לצאת מהתקופה הכחולה, ועד המהפכה הקוביסטית, שהתפוגגה כליל בעשורים האחרונים לחייו של פיקאסו.
כרמן ג'ימנס, האוצרת הראשית של התוכנית, טוענת שאל גרקו לא היה רק אהבת נעורים, אלא קשר לכל החיים. "אל גרקו היה האהבה הראשונה של פיקאסו", אומרת ג'ימנס. "ואהבה ראשונה לא שוכחים."
Saint Paul של אל גרקו (בסביבות 1585) ו- L'Aficionado של פיקאסו (1912)
אוסף פרטי / מוזיאון האמנות בזל מרטין פ. בוהלר
במרכז התערוכה יעמוד זיווג של תיאורים אקספרסיביים של אל גרקו, של קדושים עם יצירות קוביסטיות מורכבות, כולל Saint Paul (בסביבות 1585), שנלקח בהשאלה מאוסף פרטי, בשילוב עם The Aficionado (1912), עבודת מפתח של הקוביזם.
בינתיים, בלונדון, מתמקדת תצוגה קטנה בגלריה הלאומית, בהשפעתו של ז'אן אוגוסט-דומיניק אינגרס על פיקאסו.
בחלק האחרון של הקריירה שלו התמקד פיקאסו באופן אובססיבי בכמה יצירות של יוג'ן דלקרואה ו-וולסקז, אבל אחד המפגשים החיים ביותר שלו עם יצירת מופת מוקדמת יותר היתה ב-1932, כשצייר את Woman with a Book, דיוקן מרתק של פילגשו הצעירה, מארי- תרז וולטר. הדיוקן צויר בהשראה ישירה מדיוקן של אינגרס משנת 1856, Madame Moitessier המפואר.
פיקאסו ראה את הציור של אינגרס, בתערוכה בתחילת שנות ה-20, והאובססיה שלו נשאה פרי עשור לאחר מכן בדיוקן של וולטר. כעת במוזיאון נורטון סיימון בפסדינה. התערוכה הלונדונית מפגישה את העבודות לראשונה ומצטרפת לבאזל בטענה שפיקאסו הוא יותר נושא הלפיד הגדול של תולדות האמנות ולא רק יוצר הניצוצות של המודרניזם.
• Picasso-El Greco ה- Kunstmuseum , באזל, 11 ביוני-25 בספטמבר
• Picasso Ingres: פנים מול פנים, הגלריה הלאומית, לונדון, 3 ביוני עד 9 באוקטובר