לצייר על הקירות ערכים של אהבה וחופש

תערוכת פופ ייחודית, הוקמה על קירות מבנה שיהפוך לימים למרכז גאה חדש ברמת גן, לפני שיהרסו את המקום ויתחילו בשיפוצים, הקירות לבשו גרפיטי חגיגי. האומנים, ביניהם שמות חשובים מהקהילה הגאה, הגיעו לצייר על הקירות ערכים של אהבה וחופש.

"ביקשנו לנצל את ההזדמנות לשיפוץ המבנה ולהפוך את הקירות לתערוכת פופ אפ ייחודית. במשך שלושה ימים אמנים ואומניות בילו במתחם, ריססו, צבעו, ציירו, איירו. הם מספרים את הסיפור שלהם על הקירות ובכך הפכו את המקום לחוויה.

התערוכה סובבת סביב הקהילה הגאה ומבקשת לבחון את היחס שבין תקווה, התחדשות והמאבק הגאה לשיוויון", אומרת זוהרית סורק, מנהלת המרכז,"זה חלל שמתרחש בו רגע היסטורי, זו הפעם הראשונה שבה עירייה מקצה מקום בתוך מבנה העיריה עצמו ומקימה בו מרכז גאה כחלק אינטגרלי מהשירותים הניתנים בעיר. בעוד כשנה כאשר המרכז הגאה ברמת גן יהיה עמוס בפעילויות ואירועים, יהיה מדהים להיזכר מה היה פה לפני שנה".

הרעיון לתערוכה קרם עור וגידים במהירות, סורק ביקשה מאבי סופר לשמש כאוצר בתערוכת הפופ אפ,
"הוא אמר קודם כל "כן" ואז הוסיף את חוות דעתו "הפסיכיאטרית" וקבע: "את משוגעת", צוחקת סורק, "אחרי שבועיים של גיוס אמנים, הרבה תיאומים והמון תמיכה מראש העיר כרמל שאמה הכהן ולשכתו, בעידודו של מחזיק תיק הקהילה הגאה ישראל יצהרי, המחלקה הגאה של עיריית רמת גן פתחה בגאווה את תערוכת הפופ אפ".

על פני קומה אחת, 5 חדרים ו-24 קירות נפרשת תערוכת הפופ אפ. מעל 16 אומנים ואומניות הגיעו ליצור, השתלטו על הקירות בחדרים השונים ומילאו אותם באמנות מגוונת, עכשווית וגאה.

אוצר התערוכה הוא אבי סופר, עוסק באומנות חמישים שנה, אמן בעצמי ופעיל בקהילה 45 שנים מספר שהיו לו עשרה ימים להרים את תערוכת הפופ אפ, והוא נענה במהירות לאתגר. הוא מסביר, "הרעיון היה למצוא ביטוי אישי לגאווה, זה יכול להיות חלום על תינוק, שואה, חופש... כל אחד ואחת לקחו את זה למקום שלהם. למשל ישנו קיר שכולו ורוד ותכלת, בדרך כלל אומרים ורוד לבנות, כחול לבנים. אבל זה דבר חדש, עד מלחמת העולם ורוד היה רק לבנים, כי הוא היה הצבע הכי יקר להפקה, נדרש זהב להפקתו. לכן תמיד באומנות כשיש תינוק לבוש ורוד – הוא זכר".

חזה וגם זקן, מי מסתכל במראה?

עוד יצירה שסופר מבקש לשים עליה דגש היא דמות שמביטה במראה ויש לה גם חזה וגם זקן. ההיא בוחנת את האדם הקווירי, זה שהוא גם וגם.

"יש שם עבודה עם משולש ורוד על כובע של דמות שנראית לקוחה מעולם האומנות של הפרופגנדה הסובייטית, הנאצים סימנו בעזרת משולש ורוד גברים הומאים. היום, הדמות המתריסה הזאת שנראה כמו צ'ה גברה, אומרת חרפה ובו זמנית גם לא תנצחו אותי. מה שקרה להומאים בשואה זה שהם הופלו גם על ידי האסירים בתוך מחנות הריכוז, רק בסוף שנות ה-80 הם זכו ללגיטימציה ופיצויים מהרשויות בגרמניה. אם הם היו יהודים והומאים, זה בכלל קשה לתיאור. הסמל מונח על הראש כסמל צבאי וכמו כתר. מבטא את רעיון הגאווה והחופש להיות מי שאתה".

איפה עוד מתבטא ערך החופש?

"יש מנדלה שממסתר בה הכיתוב 'חופש', מאוד מסובך להבין מה כתוב שם. האומנית אומרת שחופש קשה להשיג".

המאבק ללגיטמציה זועק מהקירות...

"זה נכון. עוד יצירה שמדגימה זאת טוב היא הציור שנותנת אינטרפציה לאגדת הילדים המוכרת, אליעזר והגזר. באגדת הילדים, אליעזר מושך בגזר וכל בני הבית ואפילו החיות מתגייסות לעזרתו. בציור שצייר בחור טראנס שמצייר את עצמו, הוא מושך לבד, להרגשתו בחייו כטראנס אין לו משפחה שתבוא לעזרתו, והוא עובר את השינוי בעצמו".

בתערוכה השתתפו 16 אומנים, שקיבלו התראה של עשרה ימים. איך האומנים הגיבו בעשרה ימים?

"טירוף. שאלו אותי כמה זמן יש לי, והתשובה הייתה 'מחרתיים'. הם לא יגידו לא. הם יודעים שזה למען הקהילה. אני חושב שזו היתה הזדמנות ליצירה משוחררת וחסרת יומרות. הקפלה הסיסטינית כבר בנויה, לאונרדו דה ווינצי לא יהיה פה. אני עוסק באומנות חמישים שנה ואני לא צריך תנאים מדויקים. יוצרים, אני לא שואף לשלמות, מייקל אנג'לו שנא את הקפלה הסיסטינית. מי אני שאשאף לשלמות. מה אעשה בחמישים שנה הבאות אם אשאף לשלמות. שלמות היא האויב של האומנות", הוא מסכם באופטימיות, "היצירה הכי טובה שלי, היא זו שאעשה מחר".

בין האמנים בתערוכה: * זאב אנגלמייר * תהילה גולדברג * אלעד ליפשיץ * אלף * זוהר ברוריה ברנדייס * אריאלה מנקר * אביב פלד * קבוצת פדארט *

תערוכת פופ אפ במרכז הגאה ברמת גן, ביאליק 42 רמת גן.