על שמש ומאורות אחרים: תערוכת הגמר של בוגרי.ות תכנית התואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל

תקשורת חזותית היא שדה רחב ידיים, שנע מעיצוב גרפי ואיור, דרך עיצוב ממשקים ומייצבים אינטראקטיביים, עיצוב משחקים, וידאו, ועד טכנולוגיות חדשות כגון מציאות מרובדת ומדומה. זהו שדה שמחבר את החזית הטכנולוגית עם חשיבה פואטית, שדה שבמרכזו התבוננות על החברה שבה אנו חיים, אך גם פעולה בתוכה ומתוכה.

בתערוכת הבוגרים של התואר השני בתקשורת חזותית בצלאל, תכנית חלוצית, שהיא היחידה מסוגה בארץ, מוצגים פרויקטים שנעים בכל הצירים הללו.

תערוכת בוגרי תואר שני בתקשורת חזותית לשנת 2022, מציגה 16 עבודות הגמר עוסקות בתכנים חדשניים ובועטים - בשאלות של זהות, טכנולוגיה ומגדר, בחקירה פואטית של מושגים כגון בית, יצירה והיסטוריה, ובסוגיות שבלב המדיום של התקשורת החזותית, בשאלות היסוד של השדה ובכוחות המעצבים אותו

"בימים אלו, אנו נמצאים במרדף מתמיד אחר המציאות הבלתי נשלטת והמשתנה כל הזמן.

כל ההגדרות של מושגי היסוד שהיו ידועות ובטוחות לנו, משנות את צורתן, נבראות ומוגדרות מחדש בכל יום ורגע ומאלצות אותנו להתרגל לקצב מהיר של שינוי וערעור על הקיים ומציאת פתרונות חדשים בהתמודדות עם השינויים המהותיים שאנו עוברים כחברה וכפרט", אומרת דניאל ויינברג אוצרת התערוכה, "המציאות החדשה סותרת ומפתיעה, מערערת ומעמידה בפנינו תהיות הגורמות לנו לחזור ולחקור לעומק את בסיס השיטה הידועה לנו מיסודה, להכיר את הערכים הקדומים על מנת להיות מסוגלים לשבור ולהרכיב אותה מחדש, לתת לה תגובה, ניסוח מחדש, ערך מוסף, הצעה לפתרון ופרשנות המותאמת לתקופה".

בתערוכה בוחנים מחדש את כוחו של ה״פורמט המשתנה״ המכתיב התארגנות מחדש בצורת החשיבה ושדה הפעולה שלנו. התערוכה מציעה שלושה אופני מבט ומחשבה: מבט על הכח של המדיום לחולל שינוי חברתי ותרבותי, לאתגר נורמות ולהביא לתוך שדה הראיה חוויות שברגיל מודרות ממנו, עיצוב וחקירה של צורות מבע חדשות, ניכוס, תרגום ויצירה מקורית וחדשנית בזירה החזותית וחקירה רחבה ומעמיקה של המרחבים הצורניים שבלב הדיסציפלינה.

חלק מהפרויקטים שואלים על זהות ומגדר, למשל המיצב האינטראקטיבי של ניראל יגר, הבוחן את דימוי הגוף הגברי בעידן הפילטרים, סרטיהן של ציפי ספרן על החוויה של נשים בגיל המעבר ושל עמית חכמוב על חשיבותה של הקהילה בהתמודדות עם פגיעה מינית, והפרויקט של קרן ניר, המציע חינוך מיני אלטרנטיבי, שמדבר לבני הנוער בגובה העיניים ובאינסטגרם.

פרויקטים נוספים שעוסקים בחברה הם למשל סרטה של שלי שלו על הפרעות קשב, המיצב האיורי של אורית עריף, הנוגע בהתמודדות עם טריכוטילומניה, והפרויקט של אלה בן עמרם, ממשק אינטראקטיבי להצגת תוצאות בדיקות ממוגרפיה שמבקש להחזיר לנשים הנבדקות את השליטה על גופן.

לצד פרויקטים אלה מוצגים גם פרויקטים שמעמיקים בשדה עצמו, או מתווים מרחבים פואטיים חדשים - הפרויקט של אלעד מדן מציע ממשק פורץ דרך לקריאה על מסך באמצעות תנועות העיניים, רינת הדר מציגה ספר מאויר המזמין ילדים למסע במשעולי ההיסטוריה של הטיפוגרפיה וחוסאם אל שאער מציג מעבדה גנרטיבית לעיצוב אותיות בשפה הערבית.

נעמי קרוגר מציגה עבודת וידאו ששואלת על ההבדלים בין בני אדם ומכונות, חמוטל אתר מציגה סרטי אנימציה העוסקים בפואטיקה של המרחב העירוני, קטיה קורין מציגה מיצב וידאו איורי שעוסק במרחב הביתי, ליבי קנטור בוחנת את שאלת מקומה של האינטואיציה ביצירה.

אוהד חדד, 36, יוצר חזותי ומעצב גרפי עצמאי. מתמחה בעיצוב לאירועי תרבות, תערוכות וספרים.

בוגר מצטיין בתואר ראשון בתקשורת חזותית בצלאל, מציג את ״שמש״, מזבח מודרני המחייה דת עתיקה.

השמש נעוצה בשורשי התרבות האנושית, מציורי המערות ועד שיזוף בהתזה. מראשית האנושות סגדו לשמש, המאור הגדול. היא הנותנת אור וחום - מחיה וממיתה. הוא משלב השראות מאלי שמש, סוגדי שמש וחפצי סגידה והודיה לאורך ההיסטוריה הידועה.

היוצר נע בין מזבח לתערוכה, בין ארכיאולוגי, ספקולטיבי, סיפורי, אמיתי, דימיוני ורוחני.

הוא שוזר חוט בין סוגדי שמש שבאו לפניו ובראשם, חפצי שמש ואלי שמש - פרעה אחנתון מלך מצרים שאמר - השמש, אין עוד מלבדה.

אוגוסטוס נסיך סקסוניה ומלך פולין שהטביע את פניו בזהב בדמות אל השמש היווני-רומי, אפולו.

גלימה לכהן השמש בהשראת אנרי מאטיס, הירוגליפים והרמיונוס בוש. שעון העתים, המשלב טקסט ממגילת קהלת בסגנון מודרני - כי לשמש, זמן.

"הפרויקט שלי התחיל לפני שלוש שנים, התחלתי לחקור ייצוגים ויזואלים לסיפורי התנ״ך לאורך ההיסטוריה מהעת הקדומה ועד הצלמים דויד לה שאפל ועדי נס", מספר חדד, "בחרתי להתמקד במגילת קהלת, ספר שהשפיע עליי עמוקות מילדותי בבית ספר יסודי דתי באשקלון. המתח בין המקום שגדלתי בו, בית דתי-מסורתי באשקלון וחיי החילונים והלימודים בבצלאל הביא אותי לעסוק בספרי הקדושה. בשלבים הראשונים של הפוייקט חשתי שאני גשר בין העולם הדתי לחילוני, שיש לי את האפשרות להנגיש את החכמה העתיקה הזו בשפה חילונית-מערבית-אוניברסלי"ת.

חדד מספר כי נרשם לתואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל משום שדיגדג לו הרצון לשוב וליצור, "לא קל ככה סתם ליצור שכאתה שכיר ובטח כשאתה עצמאי. במסגרת של התואר זכיתי לעשות חילופי סטודנטים בברלין, זה היה בשבילי כסוג של רזידנסי, התרכזתי בפרויקט, חקרתי ויצרתי וקיבלתי השראה מכל המוזיאונים המצויינים בברלין ובאירופה. התואר השני הוא כל כך שונה מתואר ראשון, כל הזמן שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה, משקיע כסף, זמן ואנרגיה. והמטרה שלי התחדדה - אני כאן כדי ללמוד, כדי ליצור, כדי לעשות את כל הדברים שרציתי לנסות ולהתנסות בהם ביצירה. וכך היה.
זה היה סמסטר חורף, והחורף של ברלין אפור, נטול השמש. גם גרתי על יד רחוב זונן-אלה (שדרות השמש) וכל זה התחבר לי לגעגוע עמוק לשמש. הבנתי שספר קהלת הוא גם ספר על השמש, זו המילה שחוזרת בו הכי הרבה פעמים. הבנתי שאני יוצר פרויקט על השמש".

איך השמש משפיעה עליך?
"לאורך המחקר הרבה נקודות התחברו לי מהביוגרפיה האישית שלי, הפרעה האהוב עליי הוא אחנתון, שנחשב כמונוטאיסט הראשון שאמר שהאל היחיד הוא אתון, גלגל החמה, השמש. לפני שנים קעקעתי אותו על זרועי והתעסקתי רבות באייקון שלו בעבודות קודמות שלי. יש את מסכת השמש של אוגוסטוס השני (החזק) מלך פולין שביקש מסכה עם פניו וצורת השמש של האל אפולו, אל השמש היווני-רומי. הוא נהג ללבוש את המסכה באירועים בעירו דרזדן, נסעתי לפגוש את המסכה שלו בטירה שלו, היא לא הייתה שם.
אני מאמין שהיצירה שלנו בוחרת בנו, שאני כיוצר, רק צינור לחפצים והדימויים שאני יוצר. המילה רוצה להיכתב. כלומר החפצים שאני יוצר רוצים להיות קיימים בעולם ואני רק הכלי שדרכם הם נוצרים".

לעולם בעקבות השמש

חדד מספר שכילד מבית מסורתי, היה לי משבר אמוני, כשהבין שאלוהים הוא רעיון, ״הפסקתי להאמין בקיומו, אך עדיין היה לי קשה שאין לי עם מי לדבר, למי לבכות, למי להתפלל, אל מי לקרוא לעזרה. הבנתי עוד כילד שהשיח הפנימי הזה חשוב ולמרות שאני לא מאמין, עדיין אני צריך שיהיה לי למי לבכות ולהתפלל.
אני חושב שהדור שלי, החילוני, שאין לו את האלוהים הזה לדבר אליו, מחפשות ומחפשים מקור אמוני. לכן יש עלייה בעיסוק באסטרולוגיה, טארוט, מאגיה, שמאניזם, סמים וכו׳ אני מאמין שהשמש היא אפשרות מצוינת לסגידה. כשרביצה בשמש, היא מבחינת סגידה לשמש. להשקות את העציצים, עוד משהו שיש בו עלייה מאוד גבוהה בקרב הצעירים, זו גם סגידה לשמש. הרוחניות של הטבע. והיא איננה רעיון, היא לא בלתי נראית, היא ממש פה.
סגידה לשמש גם מנטרלת את כוחותיהם של אנשי דת שמתיימרים לדבר בשם אלוהים כלשהו, היא כאן, זורחת בבוקר ושוקעת בלילה, מחבקת אותנו ודואגת לנו. אך גם מסוכנת, אי אפשר להביט בה ישירות ולא כדאי להיות תחת השמש לזמן ממושך".

אתה מרגיש שאנחנו סוגדים לשמש? בעיקר בישראל או בכלל בכל התרבויות?

"אני חושב שהסגידה לשמש היא אוניברסלית. אין לנו חיים בלעדיה. היא נותנת לנו אור וחום. מחיה וממיתה. אין צמחים בלעדי השמש, לכן אנחנו חובים לה את הקיום שלנו."

איך זה מתבטא בעיניך בחברה הישראלית?
"ישראל בעיניי היא דוגמא מעניינת למקום שימשי שריבוי הדתות בו העביר את כולנו על דעתנו. במחקר שלי מצאתי תיאוריות שמדברות על כך שהמהפכה של פרעה אחנתון במצרים הציתה את רעיון המונותאיזם שהתגלגל לעם ישראל והפך ליהדות. אפילו פרויד, בספרו האחרון ״משה והדת המונותאיסטית״ מפרט את התיאוריה הזו.
אני מאמין שכל הדתות מקורן בגרמי שמיים ובראשם - השמש. לכן אני גם אומר ״אני מאמין בכל הדתות״. במהלך שנות המחקר ביקרתי בעשרות מוזיאונים, באתונה, ברומא, בברלין ובישראל. אפשר לראות כל כך הרבה ארכיאולוגיה של דתות שהיו ואינם.

זה גרם לי לחשוב, האם היוונים הקדמונים חשבו שיום אחד הדת שלהם לא תתקיים? האם הרומאים חשבו שיום אחד אפולו יהיה רק פסלים שבורים במוזיאון? אז מדוע אנחנו חושבים שהדתות שלנו הן נצחיות כל כך? פה קהלת עוזר לי מאוד - אין חדש תחת השמש. אנשים סוגדים לדתות רעיוניות והדתות נעלמות ומתחלפות ברעיונות אחרים. מי שנשארת איתנו, היא השמש.
אני מאמין שהסגידה לשמש התגלגלה לדתות שאנחנו מכירות היום. שאלוהים, אללה, ישו, שיבה וכו׳ הם כולם השמש. ויש תיאוריות נהדרות ביוטיוב שמקשרות בין כל האלים לשמש."

העבודות שלך שובבות, מפתיעות, מעט משעשעות – האם זה בכוונה , מה רצית להעביר בכך?

"העבודות שלי שובבות כי אני חושב שאנחנו לוקחים את עצמנו יותר מידי ברצינות. כשאני מעביר מסר שיש בו שעשוע, אני גם מתקרב יותר למי שצופה בעבודה, זה חלק מהתקשורת שלי. והשימוש ברעיונות וטקסטים כלכך רציניים מחייבים קצת חיוך, שטות, זה חלק מהחיים וזה חלק נהדר. אני נהנה כשאני יוצר, וחשוב לי שירגישו את זה. כדי שיהנו גם. וגם שירדו החסמים של צפייה בתערוכה, אמנות, עיצוב, מה שלא תקראי לזה, כי מה זה משנה - הכל הבל הבלים."

למה משמש העירום הנשי בהעברת המסר בעבודה על השמש?

"אני משתמש בעירום קודם כל כדי להוריד כל סממן של תקופה, מעמד, סטריאוטיפים וכל דבר שנלווה לבגדים שאנחנו לובשות. אין לך איך לשפוט את האדם העירום או לדעת מהיכן הוא ולייצר לו תבנית סטראוטיפית. הגוף העירום הוא אמת ובעבודה שלי אני משתמש בשני חברים טובים שלי - הצלמת אלה ברק, שגם צילמה את הפרויקט וגם הייתי לי מודל עבורו ונדב יהל, ששניהם אפשרו לי לצלם אותם בעירום אמיתי, שמראה את כל הרגשות שהגוף יודע להראות, לא מנסה להיות יפה, אלא להראות את מכוער והטוב.

לדוגמא יש בשעון העתים את המשפט ״עת לבכות ועת לצחוק״, רואים שם את אלה צוחקת וכל כך יפה לראות כיצד הגוף העירום צוחק, בבטן, בפנים, בצוואר, ברגליים, הכל צוחק. ונדב שבוכה וכל החלקים שבוכים כשאתה בוכה. לא רואים את זה עם בגדים.

העירום הוא גם רפרנס לציורי הרנסנס שתיארו סיפורי תנך והשתמשו בעירום. יש פה מחווה לענקי הרנסנרס וימי הביניים. טיילתי במוזיאונים רבים והן היוו לי השראה לפרויקט. חפצים מקודשים, בני אדם שהיו פה לפנינו לפני אלפי שנים. הפרויקט הם גם תקווה שימצאו בעתיד את החפצים האלה, ישמעו ויחקרו את דת השמש שאני רק מחדש אותה, עוד נקודה בשרשרת סוגדי שמש לאורך ההיסטוריה".

מה אומר לך המשפט "אין חדש תחת השמש", אותו בחרת לייצג בתערוכה.
״אין חדש תחת השמש״ הוא משפט אלמותי שהיה נכון לפני יותר מאלפיים שנה כשנכתב וגם היום. יצא לי לראות קטעים מתוכניות חדשות של לפני שלושים או ארבעים שנה ונדהמתי לגלות כי אין חדש תחת השמש! התיאור ״חדשות״ לתוכניות הטלוויזיה האלה הוא די הטעיית הציבור, אין חדש. הכל חוזר על עצמו, מעגלי. וזו רק דוגמא קטנה.
בקורונה חזרנו אחורה למגפות עבר שהיו בעולם, נכון שיש דברים שמשתנים כמו טכנולוגיה ותקשורת וסדרי עולם, אבל בסוף, תמיד יהיו מגפות, זה לא הפתיע את המדענים. אפשר להרגע, הכל היה והכל יהיה. ״דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת״.

מה היא עבורך תקשורת חזותית?

"תקשורת חזותית עבורי היא אחריות. אנחנו, המעצבות תקשורת חזותית, הן החיץ בין המידע לבין הציבור. כשאת רוכשת חפץ, מופעלים עלייך מניפולציות חזותיות שאת לא מודעת אליהם. כך גם כשאת צופה בחדשות, רואה סרט, קוראת עיתון. קוראת את הכתבה הזו. הכל הוא אריזה או עטיפה של כל דבר שמישהי רוצה לתקשר למישהי אחרת. הנה, גם שאני מדבר בנקבה ובזכר ומחליף בין המגדרים, מדובר בתקשורת חזותית בעיניי. האחריות שלי היא לעצב את השיח. ואם אני אדבר גם בנקבה ולא רק בזכר, אני יאמר משהו בצורה חזותית, כי מילים, הן עדיין צורה".

ד"ר ליאת לביא, ראש המחלקה לתואר שני בתקשורת חזותית: "הפרויקטים, הנעים בהצטלבות שבין גישות ושאלות אלו, פועלים במדיומים רבים - וידאו, עיצוב חלל, עיצוב אינטראקטיבי ומבוסס קוד, איור, טיפוגרפיה ועוד, ועוסקים בתכנים חדשניים ובועטים – בשאלות של זהות, טכנולוגיה ומגדר, בחקירה פואטית של מושגים כגון בית, יצירה והיסטוריה, ובשאלות שבלב המדיום של התקשורת החזותית - בשאלות של קריאות ויצירת דימויים, בהיסטוריה של השדה, ובכוחות המעצבים אותו".

הבוגרים המציגים: חמוטל אתר, אלה בן עמרם, רינת הדר, אוהד חדד, עמית חכמוב, ניראל יגר, סיגלית כרמלי, אלעד מדן, קרן ניר, ציפי ספרן, אורית עריף, קטיה קורין, ליבי קנטור, נעמי קרוגר, חוסאם אל שאער, שלי שלו.

התערוכה תיפתח ב- 16.6.22 בכתובת: דובנוב 8, תל אביב – יפו, באדיבות תיכון עירוני א'

נעילה - 29.6.22

ערב הפתיחה: 19:00 | א'-ה' 16:00-21:30 | ו' 9:00-13:30 | ש' 12:00-17:30

אוצרות ועיצוב: דניאל ויינברג

מפיק: דרור אמסלם

ראשת המחלקה: ד"ר ליאת לביא