רק לפני חודשיים חגגו עירקים מקומיים, ששרו ורקדו בלבוש מסורתי, את הפתיחה המחודשת של העיר העתיקה, אשור. זאת לאחר שקודם לכן רבים נמלטו מבתיהם לאחר מתקפת המדינה האסלאמית (דאע"ש). החגיגות הזכירו את תהלוכות האביב שהתקיימו בעיר לפני אלפי שנים, כאשר אשורים של ימינו, כמו גם אזרחים אחרים בחברה הרב-תרבותית בעיראק, עברו ב'שער טבירה'. אבל בדיוק כשאשור חווה לידה מחדש, היא עומדת כעת בפני איום קיומי נוסף.
אשור נבנתה על גדות נהר החידקל(כיום שטח עירק) לפני למעלה מ-5,000 שנה. העיר העתיקה הייתה פעם בסיס הכוח של האימפריה האשורית, שהקיפה את מסופוטמיה, אנטוליה וחלק מהמדינות שהן כיום: מצרים, טורקיה, ישראל, ירדן, לבנון וסוריה.
בימים עברו האמינו שאשור הייתה הביטוי הפיזי של האל הכל יכול, לגביו טוענים חוקרים מודרניים כי הוא מיוצג באיקונוגרפיה האשורית כלוחם חמוש בשמש מכונפת. כיום, המקדש של אשור עדיין עומד על תילו ואינו אלא זיגוראט מתפורר המתנשא לגובה של 85 רגל, מעל נהר החידקל. גובהו היה פעם למעלה מפי שניים, והוא היה מכוסה ברזל ועופרת ומשובץ קריסטלים.
העיר עמדה פעמיים בפני הרס : הראשונה על ידי כוחות בבל בשנת 600 שנה לפני הספירה והשנייה בשנת 2015, בידי דאע"ש. במרכז העיר ניצב 'שער טבירה', שהוא אנדרטה שמורכבת משלוש קשתות ושמשמשת כסמלה ההיסטורי של העיר, אומר טובין הרטנל, מנהל המרכז לארכיאולוגיה ומורשת תרבותית באוניברסיטה האמריקאית בעיראק, סולימני ( AUIS).
לדבריו, "שער טבירה הוא השער הייחודי בין המקדש הראשי של האלים באינא ליבי (לב העיר) לבין הגנים של אישתר (הביט אקיטו), אלת המלחמה והפוריות".
במאי 2015 פרסמה דאע"ש סרטון שמראה את לוחמיו מנסים להפוך את השער להריסות. אנשיו הצליחו להרוס 70% ממנו ומאז המבנה המקורי נפל גם קורבן לשחיקת מים. בשנת 2021 השיג הרטנל מענק חירום בסך 72,000 דולר מהברית הבינלאומית להגנה על מורשת באזורי סכסוך, ובאמצעות מימונה נמנעה הקריסה הצפויה של שער טבירה, במהלך החורף העיראקי של 2020.
השיקום בוצע בתיאום עם מועצת העתיקות והמורשת של עיראק ומשרד התרבות, במהלכו יוצבה הקשת החיצונית של השער, שספגה את הנזק הרב ביותר במהלך התקפת דאע"ש. עם זאת המבנה נותר חלש וללא תשומת לב נוספת, ועדיין עלול ליפול.
פרויקט חירום הציל את 'שער טבירה' מקריסה מוחלטת במהלך החורף החזק של 2020 על ידי ייצוב הקשת החיצונית של המבנה
מרכז AUIS לארכיאולוגיה ומורשת תרבותית
"אנו מתמקדים במשימה הדחופה של שחזור הקשת האמצעית הגדולה יותר של שער הקשת המשולשת, לפני שכל הקשת תקרוס", אומר הארטנל.
עבודת שיקום החירום של הארטנל הביאה לכך שהשער והעיר הרחבה יותר נפתחו מחדש למבקרים ב-1 באפריל, שהוא ראש השנה האשורי. אבל, היום, עתידו נותר בספק.
כ-25 קילומטרים מאשור נמצא סכר מח'ול, המתוכנן, שהוצע לראשונה על ידי משטר הבעת' של סדאם חוסיין בשנת 2002. שנה אחר כך בשנת 2003, הוגדרה אשור כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו - בדיוק בזמן שהקואליציה בראשות ארה"ב פלשה לעירק.
בעשורים הבאים, בזמן שהמלחמה בעירק השתוללה, נשכחה בנייתו של הסכר. הוא חזר לראש סדר היום הפוליטי לאחר שבשנים האחרונות הרסה את עירק בצורת מתמשכת. זו נגרמה כתוצאה משינויי האקלים עקב נסיגתם של הנהרות, החידקל והפרת, שמהווה איום על אספקת המים של המדינה.
באפריל 2021 החלו שוב עבודות הבנייה על הסכר וכבר עכשיו ניתן לראות מחפרים מניחים את היסודות למאגר הראשי. לדברי שרה זאימי, חוקרת בארגון הבלתי ממשלתי העיראקי 'ליוואן'. משפחות מקומיות מתייחסות ל'קללת סכר מח'ול'. כולם מחכים בכיליון עיניים להקמת הקבינט החדש בעיראק. "אנחנו מחכים לראות אם השר החדש עדיין ירצה להמשיך בפרויקט", אומרת זאימי.
בעוד שהתוכניות שרירות וקיימות בניית הסכר מאיימת להציף את אשור. לפי 'ליוואן', הקמת הסכר עלולה להטביע למעלה מ-200 אתרי מורשת בלב התרבות האשורית. כמו כן עלולים להיעקר מבתיהם עד 250,000 אנשים.
חליל אלג'בורי, חוקר ארכיאולוגיה באוניברסיטת תיכרית, חקר זמן רב את ההשפעות הסוציולוגיות של הסכר על האזור המקומי. "ההשפעה של בניית הסכר לא נחקרה מספיק, ועד היום לא בוצעו סקרי השפעה חברתית או סביבתית", אומר אלג'בורי בהצהרה שנתן לליוואן. "כמי שנעקר בעצמי בגלל סכסוכים קודמים, אני חושש שבניית הסכר עלולה לגרום לגל שני של עקירה באזור".
אשור, עיראק, בשנת 2011
© מחמוד בנדקיר
כעת, אלג'בורי, זאימי ואנשי מקצוע אחרים בתחום המורשת, מנהלים משא ומתן עם ממשלת עיראק כדי להבטיח שהבנייה לא תהרוס את המונומנטים העתיקים של האזור, כמו גם את חייהם של אלה שגרים בקרבת מקום. אבל לא הכל בהכרח אבוד, אומר הארטנל. למעשה, הסכר מציג בפני אנשי שימור מקומיים הזדמנות.
"אם מומחים עיראקים והקהילה הבינלאומית ישלבו את מאמציהם, אז בניית הסכר עשויה להוביל אל עידן חדש של שימור המורשת התרבותית בעיראק", הוא אומר. אימוץ הטכנולוגיה, טוען הרטנל, עשוי להיות הגישה הראשונית הטובה ביותר: "הדחיפות של המשימה דורשת טכנולוגיה חדשה כדי לתעד את המורשת הזו בקנה מידה - ובזמן שיא - לפני שהיא אובדת מתחת למים".
הארטנל עובד כעת על התקנת מערכת ניטור דיגיטלית חדשה שמסוגלת לקבוע רמות יציבות במבנים פגיעים, בעוד שהצוות מתכנן גם לתעד באופן שיטתי את הפשעים של דאע"ש כנגד המורשת העיראקית, וזאת לפני שהראיות ייעלמו.
החודש, תתחיל AUIS בסקר משותף עם המשרד לאיכות הסביבה בעיראק ותוכנית הפיתוח של האו"ם, כדי לתעד את המורשת התרבותית של עמק נהר החידקל המרכזי ואזורים אחרים שעלולים להיפגע מסכר מח'ול. "אנחנו נדון בנושאים קריטיים במפגש של מורשת ופיתוח בר קיימא", אומר הארטנל.
בראש סדר היום עומדת הקמת מבנה זמני, שאמורה להתחיל את הבנייה כבר החודש. "אבל אנחנו לא מאמינים שפתרון זמני יעזור", אומר הארטנל, ומוסיף: "למעשה, זה עלול אף להחמיר את המצב".