אמנות מעלה את ערך הנדל"ן, עוזרת לשכונות להתפתח ומהווה אתר תיירותי

האם אמנות מביאה לעליית נכסי הנדל"ן באזור? פרויקטים אמנותיים במרחב הציבורי מביאים להתחדשות עירונית, לשדרוג חזות העיר והם עושים הרגשה טובה לתושבים ולמבקרים באזור. אפשר לראות בכמה מקומות בולטים בעולם, שהאמנות שהתבצעה לאורך זמן ועל פני שטחים גדולים, הפכה את האזור לנקודה תיירותית חמה.

ב- wynwood שבמיאמי, אחד ממוזיאוני הרחוב הגדולים בעולם, משקיע תייר בממוצע 300 דולר בביקורו באזור. במקום מבקרים כ- 300 אלף תיירים בשנה שבאים לראות את האמנות, ולכן מדובר על 90 מיליון דולר שמושקעים בעסקים של השכונה ושעוזרים לה להתפתח.

אפשר למצוא עשרות דוגמאות מרחבי העולם לתהליכים דומים שקרו - חלקם בצורה טבעית ולא מתוכננת וחלקם עם התערבות של העירייה, כדי לפתח אזורים, להפוך אותם לתיירותיים ו/או לנעימים יותר עבור התושבים.

בישראל, ישנה דוגמה חיה ובהתהוות באזור מדרחוב נחלת בנימין בתל-אביב. בשנים האחרונות, בעידודה של מנהלת המדרחוב מטעם העירייה - יש האצה ותמיכה קלה עבור האמנים שרוצים לצייר באזור. ניתן כבר לראות את ההשפעות על הרחובות הסמוכים. עסקים מצליחים להיות יותר יציבים ובכלל נפתחים יותר מקומות בילוי, בתי קפה, מסעדות וכו׳. אמנים יוצרים ומבקרים מגיעים לאזור לטיול יומי, והעסקים צומחים בעקבות זה.

האמן הרב-תחומי מוטי שמש מבקש לעשות זאת במוקדים שונים בארץ, הוא כבר שידרג את צומת סירקין ועוד אתרים, מבנים, בתי ספר ורחובות. לדבריו: "כדי לקחת אזור מיושן ולשנות אותו, כל מה שצריך, זה צבע ודמיון. ניתן לראות בצורה ברורה מאוד, כמה תהליכים במקומות שונים בעולם ואפילו בישראל, שמוכיחים מעבר לכל ספק, כי אמנות במרחב הציבורי מובילה להתפתחות עירונית. יש לזה כמה אספקטים. ברמה הפשוטה של הדבר, אזורים שהיו ישנים, אפורים ונרקבים, פתאום הופכים להיות צבעוניים ונעימים. זה מדרבן אנשים להישאר במקום ולא לנטוש אותו. כך שכל עוד יש תושבים או שיש שימוש למרחב - הוא ימשיך להתפתח באופן טבעי. האמנות במרחב הציבורי, יצרה התפתחות עירונית מואצת".

מוטי שמש, אמן רב תחומי בעל נסיון של מעל ל-20 שנה, בוגר שנקר בהצטיינות - המחלקה למדיה אינטראקטיבית ותקשורת חזותית. עוסק בציור ורישום, פיסול, הדמיות תלת מימד ממוחשבות, צילום ועיצוב גרפי. בשנים האחרונות, התמקדותו היא בעיקר בתכנון וביצוע פרוייקטים רחבי היקף בעלי אופי עסקי, ציבורי וקהילתי.

שמש זכה במקום 10 בעולם בקטגוריית אפקטים מיוחדים ובמקום 7 בעולם בקטגוריית איירבראש בתחרות ציורי הגוף העולמית באוסטריה.

הגישה הרב תחומית שלו מאפשרת לו יצירת תכנים עשירים, מלאי עניין התופסים את עיניי הצופה. לדוגמה: יצירות בעבודת יד, תוכן וידאו, עיצוב גרפי ומדיה דיגיטלית ברמה הגבוהה ביותר. מזה מספר שנים הוא בין האמנים הבולטים בתחום האיירבראש בארץ ובעולם, כאשר ברחבי הארץ פזורות עשרות מיצירותיו. עבד עם “פרס ישראל”, קוקה-קולה, בזק, גולדסטאר, חברות הפקה שונות, עיריות, בעלי עסקים דוגמת מסעדות וגם בתי ספר וגני שעשועים.

אתה אומן רב תחומי, אך בשנים האחרונות אתה מתמקד בעיקר בתכנון וביצוע פרויקטים רחבי היקף בעלי אופי עסקי, ציבורי וקהילתי. מדוע אתה נמשך לנישה הזאת?

"במקביל לפיתוח השפה האומנותית האישית שלי, אני מוצא ערך רב בעבודה עם אופי עסקי, ציבורי וקהילתי. תהליך היצירה של אמן, יכול להיות אישי ואף בודד. בהחלט גם קיימת ״אמנות מגרה״, שנשארת חסויה מעיניי כל, אך בפרוייקטים אומנותיים בעלי אופי ציבורי, מדובר בחוויה שונה לגמרי. האמנות אינה רק מעולמו הפנימי של האמן. יש התחשבות ומחשבה על הקהילה ובהשפעה של אמנות זו על המרחב הציבורי.

יתרה מכך, ההשפעה הזו היא גורם משמעותי ומדרבן מלכתחילה. היכולת להשפיע על כמות גדולה של אנשים, אפילו אם הם עוברי אורח אקראיים, זה קסם אדיר.

הסביבה העירונית, גדושה באפור, בניכור. במשחק שכזה בין גושי ענק סטאטיים לבין גושי תנועה אנונימיים. העיר מתפתחת בצורה לא שווה ולא שוויונית, מה שגורם לאיזורים מסויימים להראות חדשים, נעימים ומזמינים בעוד שחלקים אחרים נשחקים ונרקבים, עד תחושת חוסר ביטחון או חוסר שייכות.

האמנות, בראש ובראשונה - עוזרת לאנשים להתחבר למקום, להזדהות איתו, לפתח אליו רגשות או דיעה. זה קשר חזק בין הקהילה, למקום. להיות אמן במרחב הציבורי, זו אחריות ומסירות. זה יכול לשנות את כל חוויית השהות באזור ואף לעורר שמחה.

זה מה שאני אוהב באמנות הזו, זה הערך שאני רוצה להביא ממני- אל הקהילה".

בחלק מהמקומות, אפשר לראות כי אמנים תושבי השכונות החלו להביע את עצמם על גבי המבנים. לפעמים כחלק ממחאה, לפעמים כדי לשנות את האוירה וליצור בועות של דברים נעימים ומשמחים בנוף העירוני בו הם חיים.

"מהלך שכזה, משפיע על התושבים שכבר חיים באזור, נעים להם יותר בעין, מעניין להם ויש דינאמיות ושינוי במראה השכונה. הם עשויים לייחס ליצירות משמעות ואף הופכים אותן לסמל- ובכך גם גדלה תחושת השייכות לשכונה. מה שמצמצם לפעמים את אחוזי הנטישה של תושבים מאותו אזור.במקביל למה שקורה עם התושבים, קורה דבר נפלא אחר- האמנות מתחילה למשוך אנשים מחוץ לשכונה! וכשזה מצליח באמת, אפילו יקומו אכסניות, אייר בי-אנ-בי ואפילו מלון. לתיירות מסוג זה יש כח עצום.

מעבר להתפתחות האורגנית של עסקים מסביב, יזמים יתחילו לראות פוטנציאל באזור וישקיעו בפיתוחו. בין אם בחידוש הנדל״ן הקיים או בהקמת נדל״ן עם אופי עסקי. מה שבטוח, אותו אזור כבר לא יראה אותו הדבר".

שמש אומר שתהליך זה קורה על פני שנים רבות ובאיטיות. לפעמים על פני שניים-שלושה עשורים. תמיד יהיה מדובר בתהליך אינטנסיבי, בכמות גדולה של יצירות וביצוען בהתמדה לאורך השנים. "לא די ב- 4-5 ציורי קיר ברחבי העיר. זה צריך להיות עניין שיטתי שמשנה באמת את התפיסה והחוויה של המבקרים באזור.

נסו לדמיין מה קורה, כאשר משתמשים במידע הזה ומיישמים אותו בצורה מודעת ולא באקראיות שתיארתי? מה קורה כשעירייה או גוף לוקחים אחריות על אזור, משקיעים בו תקציבים, מעודדים את האמנים ליצור ובקצב מהיר יותר? מה קורה עם יש חשיבה אדריכלית במרחב, בשילוב עם אדריכלות נוף, הנגשת המרחב הציבורי לקהלים שונים, הוספת פינות ישיבה, גינת משחקים וכדומה.

איך מגיבים דיירי הבניינים שאתה מגיע לצבוע? זה בטח כרוך גם בחוסר נוחות, פיגומים ולכלוך?

"מנעד התגובות גדול מאוד. שמנו לב כי בעלי עסקים, מבינים את הפוטנציאל מראש. לכן הם שמחים כבר ביום הראשון שאנחנו מגיעים, מארחים אותנו בנדיבות ומעודדים בהתקדמות. דיירי מבני מגורים, מביעים יותר חשש. בכל זאת מדובר בקונספט שלא נפוץ במיוחד בישראל והם לא תמיד יודעים למה לצפות - אפילו שהם כולם רואים את הסקיצה מראש.

קשה לאנשים לדמיין בניין, לבוש בצבע. הם מורגלים למשטחים חלקים ובמקרה הטוב איזו טקסטורה של שפריץ וכמה אריחי קרמיקה. תמיד מופיעות שאלות בנוגע לעמידות הציורים, אם זה הולך להעלות ריח צבע קשוח בחלל הדירה, אם יהיה הרבה לכלוך וכדומה.

יש בהחלט חשש בכל הנוגע לאי-נוחות שפרוייקט כזה יכול להביא. אבל מהר מאוד כולם לומדים שאנחנו כמעט ולא עושים רעש וברוב המבנים אנחנו לא בונים פיגום, אלא משתמשים בבמת הרמה.

הצביעה נעשית עם צבעים על בסיס מים, ללא ריח, לפעמים אנחנו גם מבצעים תיקונים ובקשות שונות של הדיירים ובכלליות אנחנו תמיד קשובים מאוד לבקשותיהם. כך שדי מהר כולם מבינים שבאנו לעשות טוב. לפעמים נלווים לזה פינוקים, שתיה ואוכל לרוב. אפילו מישהי רצתה לשדך את הבן שלה לאחת הציירות שעובדות איתי".

הציורים שלך שובבים וססגוניים – האם זו חלק מהאג'נדה התרבותית? זה מה שהתושבים רוצים?

"כשאני מתבקש לצייר על בניין, אני מנסה להבין את הסביבה שלו. כבוגר לימודי תקשורת חזותית בשנקר, הגישה העיצובית זה משהו שאימצתי לתהליך העבודה שלי. אני משתמש בידע שלי במיתוג ויצירת תדמית והבסיס לכל זה הוא לשאול את השאלות הנכונות.

חשוב לי תמיד לדעת מי קהל היעד - מי הולך לצפות ביצירות? אילו מסרים או ערכים רוצים להעביר ביצירה? מה האוירה שרוצים ליצור, איזו אנרגיה רוצים להעביר? האם יש מטרות נוספות ליצירה, כמו התפתחות עירונית, או שהיא צריכה למשוך תיירות?

על אלו ושאלות נוספות שיכולות להתעורר מתוך ההקשר, אני מוסיף עניינים טכניים - כמו צורת המבנה, התחשבות בתאורה הקיימת, מה התקציב שעומד לרשותי וכדומה.

רק בסוף, בתוך כל אלו - אני מביא את עצמי. הדברים החשובים ביותר עבורי - הם הקהל שלי בראשונה, הלקוחות שלי לאחר מכן ורק בסוף הביטוי העצמי שלי. אני חושב שבדרך זו, אני שומר כבר שנים רבות על שביעות רצון ברמה גבוהה.

בכל הנוגע לביטוי האישי שלי, אני גם ככה אדם מאוד מגוון ואני אוהב שינויים. אז קל לי להביא מהידע שלי ולדוגמה, ליצור ציורי תלת מימד שיוצרים אשליות עומק ומרחב, או ליצור סצנה פוטוריאליסטית משכנעת. זה יכול לבוא לידי ביטוי ביצירת פופ-ארט שמחה ומלאת עוצמה של צבע, או דווקא ביצירה אייקונית עם אופי גרפי המלווה טקסט".

מנסיונך, מה אנשים אוהבים במיוחד לראות במרחב הציבורי?

"לאחרונה, שמתי לב שאנשים מגיבים בשמחה לקונספטים פשוטים- אלמנטים מהטבע כמו צמחים ופרחים והם בהחלט מגיבים בצורה רגשית לנוכחותן של דמויות ביצירות. אני תמיד אוהב להוסיף לזה צבעוניות סוחפת וזה הופך לחגיגה אמיתית. אנשים רוצים להיות מוקפים ביופי, יצירתיות ועבודות משמחות.

באותה מידה, אפשר להחליט להביא שקט ורוגע למרחב. אפשר להשתמש בצבעוניות מוגבלת, בצבעים פסטליים ולא זועקים, באלמנטים גרפיים וליצור מראה סולידי. אפשר לתכנן יצירה מתוך חשיבה אדריכלית כוללת ולשלב את היצירה עם כל המרחב הציבורי כולל האלמנטים שבו - כמו תאורה ואפילו המראה הספציפי של מדרכה ייחודית".

אתה מאמין שהתמורות האלה יכולות גם לקראת בישראל?

"בהחלט כן! במדינת ישראל, למרות שהיא צעירה יחסית, יש כבר לא מעט שכונות מגורים ואזורי תעשייה ישנים. ההשקעה בפיתוח של אזורים אלו היא אדירה. בנוסף, בישראל יש תיירות פנים נהדרת והיא גם הופכת יותר ויותר ליעד תיירותי לקבוצות אוכלוסייה שונות.

יש לנו כאן אמנים נהדרים, שיש להם מה להגיד והם יודעים למשוך קהל. במקום להתמודד עם גרפיטי לא חוקי, לצייר בשעות לא שעות ובסדר גודל מצומצם, האמנים האלו יכולים לקבל במה, מרחבים של עשרות מטרים מרובעים ליצירות שלהם והם יכולים להביא טוב ושמחה לתושבים.

זה ידרוש מעורבות של עיריות ואולי אף של משרד התיירות, כדי ליצור אפקט גדול ומשמעותי כמו שיש בדמיון שלי. זו מטרה שאני שם לנגד עיניי ואני מתכוון לפעול - להסביר ולהוביל לפעילות כזו בישראל בצורה המשמעותית ביותר שתתאפשר לי".

נכון להיום, לדברי שמש, עיריות עדיין מזמינות יצירות כדי לשפר את נראות המרחב הציבורי, כדי לטשטש את הישן ולשפר את האוירה. לרוב אין חשיבה מרחיקת לכת בנוגע ליכולת ההשפעה של אמנות מסוג זה, על התפתחות עירונית באמצעות אמנות במרחב הציבורי.

"בינתיים, אנחנו ממשיכים לחפש את העירייה שתחליט לפעול וליזום פרוייקט ארוך טווח, להתפתחות עירונית באמצעות אמנות. פרוייקט שכזה דורש תכנון, התערבות של מספר מחלקות בעירייה, תמיכה ממשלתית יכולה להביא להאצה ולשפר את התוצאות והכי חשוב - להבין שציורים בודדים כשלעצמם, לא יספיקו. צריכה להיות כאן התמדה, שינוי תמידי לאורך זמן ועבודת תיירות רציפה לאורך כל התהליך.

האומנות מתניעה את התהליך, תרבות מקומית ממשיכה אותו.אירועים ופעילויות במקביל להצבת עבודות במרחב מושכים עניין ופעילות עסקית.

ניתן לאפשר למפיקים לקיים אירועי רחוב קונספטואליים, אירועי מוזיקה ותרבות ובמיוחד כאלו המתקיימים בעקביות שנה-אחר שנה. עידוד של אמנים ויוצרים מקומיים, להציג ולהפיץ את העשייה שלהם, כאירוע תרבותי מרוכז או פעילות המתקיימת לאורך כל השנה. הקמת מוזיאון פופ-אפ, המאפשר הצגה ומכירה של יצירות האמנים המשתתפים בפרוייקט.

עם כל העבודה הקשה, עדין בסופו של דבר, מדובר בתהליך עם השקעה כלכלית כדאית ביותר אם נשווה להקמת מרכז מסחרי חדש, טיילת או מוזיאון בעיר".

שמש מקווה להשפיע ולשנות את חזות החוצות בישראל. להכניס יותר צבע ושמחה למרחב הציבורי ולחייהם של אנשים. להפוך את בתי הספר והגנים למרחבים של הנאה ומשחק עם ציורי ענק, ציורי רצפה וגם להכניס משחקיות והרפתקה למרחבים הלימודיים עצמם.