יש פיל - פיל ברונזה, לא פחות - בתצוגה של הגלריה לאמנות באונטריו (AGO), אבל הוא לא בחדר, או באף חדר אחר של מרכז התצוגה של טורונטו. הוא ממוקם בפינת הרחובות דנדאס ומקול, בקצה המזרחי של הגלריה, מקום שנכבש בעבר על ידי ה-Large Two Forms של הנרי מור (1966-69), שהועבר לפני מספר שנים לפארק שמאחורי הגלריה.
הפיל, שכותרתו Couch Monster: Sadzěʔ yaaghęhch’ill (my heart is ripping) (2022), הוא מאת בריאן יונגן, האמן הנודע שחי בקולומביה הבריטית של מורשת אירופה והילידים. זהו פסל הברונזה הראשון שלו בקנה מידה גדול, ששוקל 5 טון, ומה ש-AGO מכנה, "מחווהכ-5.5 מ' וגובהו 4 מ'. הוא נוצק במפעל יציקה בוואלה, בוושינגטון, שעל פי הדיווחים הוא אחד מהשניים היחידים בעולם, שמסוגלים לבצע משימה כה ענקית.
יונגן ידוע בשימוש שלו בחומרים יומיומיים כדי ליצור אמנות, כולל נעלי ספורט, תיקי גולף וכיסאות דשא. לאחר שראה ערמות של רהיטים מושלכים על מדרכות טורונטו, רובם מעור, הוא בחר להשתמש בברונזה שטופלה כדי להיראות כמו עור של בעלי חיים, ואשר ידמה לו עוד יותר עם הזמן. זה היה גם במחווה להנרי מור, אחת ההשפעות של יונגן.
עם זאת, ל "הספה מפלצת" לקח זמן מה להגיע. "זו הייתה דרך ארוכה מאוד להגיע לכאן", אומר יונגן. הוא יצר בסטודיו שלו אב טיפוס בגודל מלא, באמצעות ריהוט יד שנייה, שנשלח לאחר מכן לבית היציקה. היו סיבוכים נוספים עקב הקורונה, שכן יונגן לא הצליח לחצות את הגבול ונאלץ לתקשר עם בית היציקה באמצעות שיחות טלפון. "עברו חמש שנים", הוא מוסיף. "החלטתי לתת לשיער שלי לצמוח."
היצירה נוצרה בהשראת הסוף העצוב של פיל אגדי בשם ג'מבו, כוכב גדול ממדים של קרקס פי.טי בארנום, שנהרג על ידי רכבת משא בזמן שהובל על פני הפסים בסנט תומס, אונטריו, בשנת 1885. מספרים שסיפורו של הפיל שימש השראה לקלאסיקה המונפשת "דמבו", של וולט דיסני.
כמו בהרבה יצירות אמנות ציבורית, אנשים מעודדים לגעת ב"ספה מפלצת". העובדה שיונגן משתמש במה שהוא מכנה "דברים שהם מכירים" היא תמריץ נוסף. באופן מדהים, זה אפילו מרגיש כמו עור. "אני לא באמת רוצה שאנשים יטפסו עליו", הוא מוסיף, "אבל אני חושב שזה עלול לקרות". או, כפי שניסח זאת בצורה ראויה אחד הספונסרים שהיה במקום להשקת הפסל, "אי אפשר למנוע מילדים לעשות דברים מטופשים".
מנהל ומנכ"ל AGO, סטפן יוסט, אמר באירוע ההשקה, "אני רוצה שזה יהיה נגיש ומורכב כאחד". "הציבור הוא הבעלים שלו", הוסיף וציין כי פסל מור "כמעט מעולם לא תויג".
בנושא העלות, לא נחשפו נתונים, למרות שיוסט רמז שמדובר בהצעה יקרה מאוד, עם מימון ממשלתי משמעותי, ואפילו קרן הנרי מור תמכה.
החיטים של הפיל קוצצו - יונגן כנראה הרגיש שהם לא מתאימים לחיית קרקס - אבל החדק שלו נותר בשלמותו והוא עדות גדולה, כנראה לשמחתה של בתו של יוסט. "בעיניה, מדובר בנגיעה בחדק כסימן להצלחה", אמר יוסט.