הגלריה הלאומית של לונדון אמורה לציין את יום השנה להקמתה ב-1824 עם תערוכה שוברת קופות על ואן גוך. The Art Newspaper יכול לחשוף כי התערוכה תתמקד בתקופתו של האמן בפרובנס, שם הפיק את יצירתו הגדולה ביותר.
למרות שתערוכות ממעטות להכריז מראש על מועד סיומן, התערוכה המדוברת אמורה להימשך מספטמבר 2024 עד ינואר 2025. יהיו בה לפחות 50 יצירות- בעיקר ציורים, יחד עם כמה רישומים. זה יהפוך אותה לתערוכת ואן גוך הגדולה ביותר בבריטניה, מאז התערוכה של האקדמיה המלכותית ב-2010, שמשכה 411,000 מבקרים.
תערוכת הגלריה הלאומית, שכותרתה הזמנית Van Gogh: Poets and Lovers, אמורה להתייחס להתחלה לתקופה שבה ואן גוך היה בארל. הוא הגיע לשם מפריז בפברואר 1888, כשהוא מחפש את אור השמש העוצמתי של דרום צרפת. לאחר שהתארח בתחילה במלון קטן, הוא שכר מאוחר יותר חדר מעל בית קפה ובהמשך עבר לגור בבית הצהוב.
'חדר השינה' של ואן גוך (ספטמבר 1889)
קרדיט: המכון לאמנות של שיקגו (אוסף הזיכרון של הלן ברץ' ברטלט)
אנו יכולים לדווח כי בין ההשאלות הבינלאומיות החשובות ביותר תהיה הגרסה של The Bedroom (ספטמבר 1889) ממכון האמנות של שיקגו. יצירה זו מציעה נוף אינטימי של המפלט הלילי של האמן, בקומה העליונה של הבית הצהוב.
באוקטובר 1888 הצטרף פול גוגן אל וואן גוך. בתחילה הם הציבו את כני הציור שלהם זה לצד זה. אבל שיתוף הפעולה ביניהם הגיע לסיומו הנורא במהלך הערב של ה-23 בדצמבר, כאשר ואן גוך השחית את אוזנו. למרות שהפצע החלים במהירות, הצלקות הנפשיות נותרו.
במאי 1889 הבין ואן גוך שהוא אינו מסוגל לחיות באופן עצמאי. לאחר מכן עבר לבית מקלט בפאתי העיירה הסמוכה סן-רמי-דה-פרובנס, שם שהה שנה. הציור היה הישועה שלו, נתן לו סיבה לחיות.
'גן המקלט' של ואן גוך (נובמבר 1889)
קרדיט: מוזיאון פולקוואנג, אסן
תמונה נוספת שהובטחה לתערוכה בלונדון היא Garden of the Asylum, (נובמבר 1889) ממוזיאון פולקוואנג באסן. הוא מתאר מתחם חומה שבו היו האסירים מבצעים את הפעילות הגופנית שלהם מתחת לעצים, כשמרחוק נראה נופם של גבעות Les Alpilles.
אוצר לאומי שטוף שמש
הגלריה הלאומית בלונדון היא המקום המתאים ביותר לתערוכה של ואן גוך, שכן אחד האוצרות הגדולים ביותר שלה הוא הגרסה המקורית של ה'חמניות' על רקע צהוב. הוא צויר באוגוסט 1888 כדי לקשט את חדר השינה של גוגן.
'החמניות' של ואן גוך (אוגוסט 1888)
קרדיט: הגלריה הלאומית, לונדון
התערוכה תספר את הסיפור המדהים כיצד הגיע ציור ה'חמניות' ללונדון. בדצמבר 1910 הגיע הציור בהשאלה מגיסתו של ואן גוך, ג'ו בונגר, כדי להיכלל בתערוכה הפוסט-אימפרסיוניסטית פורצת הדרך של האוצר רוג'ר פריי. לציור הייתה השפעה רבה על האוונגרד הבריטי והוא פורסם בשנת 1911 על שער הספר "הפוסט אימפרסיוניסטים" של צ'ארלס הינד.
ספרו של צ'רלס הינד על הפוסט אימפרסיוניסטים (1911)
'חמניות' חזר ללונדון בהשאלה בדצמבר 1923, לתערוכת היחיד הראשונה של ואן גוך בבריטניה, בגלריות לסטר. בשלב זה הגלריה הלאומית רק החלה לאסוף אמנות אירופאית מודרנית, שנתמכה באמצעות תרומה נדיבה ביותר של 50,000 פאונד מסמואל קורטולד. ג'ים אדה, אוצר גלריה צעיר, שם לבו ל'חמניות' וניסה לרכוש אותו.
בונגר, שירשה מאות מציוריו של ואן גוך סירבה בנימוס לבקשתו באוקטובר 1923: "ה'חמניות' אינו למכירה, לעולם לא; הוא שייך למשפחה שלנו", אמרה.
בינואר 1924 ניסה אדה שוב לרכוש אותה. בונגר שלחה לו תגובה נרגשת: "במשך יומיים ניסיתי להקשיח את לבי כנגד הבקשה שלך; הרגשתי כאילו אני לא יכולה לסבול להיפרד מהתמונה. הסתכלתי עליה כל יום במשך יותר מ-30 שנה. אבל בסופו של דבר בקשתך התבררה ככזו שאין לעמוד בפניה. אני יודעת, ששום תמונה לא תייצג את ואן גוך בגלריה המפורסמת שלך בצורה ראויה יותר מ'חמניות', ושהוא עצמו, "ה-Pintre des Tournesols" [צייר החמניות], היה רוצה שהיא תהיה שם... זו הקרבה למען תהילתו של וינסנט", כתבה. המחיר היה 1,300 פאונד.
מה שפחות ידוע הוא שבונגר הבינה מהר מאוד שהחלטתה הייתה נכונה. ב-12 במרץ, פחות מחודשיים לאחר מכן, היא כתבה לפול גאצ'ט הבן- בנו של הרופא שטיפל בואן גוך בסוף חייו, ובישרה לו בשמחה ש'חמניות' נמצא בלונדון. הציור הוצג בתחילה במילבנק, במה שיהפוך בהמשך לבניין טייט בבריטניה. בשנת 1961 הועבר ה'חמניות' לגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר.
'חמניות', ציור הטבע הדומם של ואן גוך הוא כעת בין הציורים המפורסמים ביותר בעולם. לפני עשור, עוד בטרם שתמונות טלפונים ניידים נפוצו בכל מקום, הוא התנוסס על הגלויה הנמכרת ביותר של הגלריה הלאומית (26,000 בשנה). הסיפור מספר שהריצוף מול הציור "חמניות" הוא השחוק ביותר בגלל מיליוני נעלי המבקרים שדרכו שם כדי לצפות בציור.
150 שנה לפני התערוכה הקרובה, התגורר ואן גוך בבריקסטון, בדרום לונדון, ועבד כעוזר סוחר צעיר בגלריה Goupil בקובנט גארדן. הגלריה הלאומית הייתה רק במרחק של כחמש דקות הליכה ממקום עבודתו, ולכן הוא היה בה, בגלריה, אורח קבוע, ככל הנראה בשעות הצהריים שלו. שנים רבות לאחר מכן, נזכר ואן גוך שראה שם ציורים ספציפיים של קונסטבל, רמברנדט והובמה.
נראה כי בשלב זה ואן גוך לא העלה בדעתו שהוא עשוי להפוך לאמן מקצועי, שלא לדבר על כך שיצירתו תיכנס לפורטלים המקודשים של הגלריה הלאומית של לונדון - ושאחד מציוריו יהפוך בסופו של דבר ליצירה הפופולרית ביותר של הגלריה.