לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה ב-24 בפברואר, מיכאיל פיוטרובסקי, מנהל מוזיאון הרמיטאז' בסנט פטרסבורג, דיבר על חשיבותם של גשרים תרבותיים ווידא שיצירות אמנות רבות שניתנו בהשאלה על ידי המוזיאון לא תוחרמנה ותחזרנה לרוסיה. הוא התבטא נגד ביטולה של התרבות הרוסית, אך נמנע מלהתייחס ישירות למלחמה, גם בשעה שמוזיאונים שותפים ותומכים בינלאומיים השעו את קשריהם עם ההרמיטאז'.
ארבעה חודשים לאחר מכן, פיוטרובסקי - שנהנה מזה זמן רב מחסדו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין - דיבר בהקשר למלחמה עם אוקראינה. בראיון שפורסם ב-23 ביוני בעיתון הרשמי של ממשלת רוסיה Rossiiskaya Gazeta, הוא השתמש בטרמינולוגיה הרשמית לפלישה: "מבצע צבאי מיוחד".
ארבעה חודשים לאחר מכן, פיוטרובסקי - שנהנה מזה זמן רב מתמיכתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין – מדבר על המלחמה עם אוקראינה. בראיון שפורסם ב-23 ביוני בעיתון הרשמי של ממשלת רוסיה Rossiiskaya Gazeta, הוא משתמש בטרמינולוגיה הרשמית לפלישה: "מבצע צבאי מיוחד".
פיוטרובסקי ממשיך ומתאר את התרבות הרוסית כענף ייצוא חשוב, ומקביל זאת למלחמה באוקראינה. "התערוכות האחרונות שלנו בחו"ל הן רק מתקפת תרבות גדולה. אם תרצו, מעין 'מבצע מיוחד', שהרבה אנשים לא אוהבים. אבל אנחנו באים ולא נאפשר לאף אחד להתערב במהלכים שלנו".
באמצעות השוואות למלחמות היסטוריות, מסביר מנהל המוזיאון מדוע הרוסים חייבים לתמוך במלחמה הנוכחית באוקראינה. "כרגע המדינה שלנו עשתה מעבר לתקופה אחרת", אומר פיוטרובסקי. "התקופה הראשונה במלחמת החרמש הגיעה לסיומה. נסוגנו ונסוגנו, אך לא עוד. נעשתה תפנית וכבר ברור שזהו שינוי הכיוון האחרון. הכל התחיל ב-2014, בקרים".
מיכאיל פיוטרובסקי, מנכ"ל מוזיאון ההרמיטאז' הממלכתי, סנט פטרסבורג
קרדיט: Kremlin.ru
פיוטרובסקי מתאר את התהליכים במונחים עכשוויים, כשהמוזיאון הוא אי של יציבות. "המדינה שלנו עומדת מאחורי תהליך של שינויים גלובליים גדולים ", הוא אומר ומוסיף "ואנחנו בהתאם לכך, חלק מתהליך זה ועם המדינה שלנו. עמדתנו היא שמירה על קור רוח ועבודה כבשגרה".
כאשר המראיין מביע ספקות לגבי עמדות פציפיסטיות, פיוטרובסקי מסכים. "כולנו מיליטריסטים ואימפריאליים", הוא צוחק. "בראש ובראשונה, זו המדינה שלי ואני חייב להיות איתה. לפעמים אני חוזר על התפישה הג'ינגואיסטית: זו המדינה שלי, תהא אשר תהא. ישנם מצבים בהם ברור לחלוטין שאדם צריך להיות עם ארצו. במערב מבינים שכל אלה הם דברים אמיתיים - שאנחנו עם המדינה שלנו. כשסוגיות רציניות עומדות על הפרק, זו האפשרות היחידה".
פיוטרובסקי מציין שהוא מבין כעת את הלהט הפטריוטי של 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה ואת תפקידה של התרבות, וממשיך למציאת קווים מקבילים לתיאוריו של המשורר אלכסנדר פושקין את מלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1828-29. " תמיד טענתי שפטריוטיות ברוסיה היא תחושת כבוד היסטורי עצמי ואישי", אמר. "רצונו של אדם לעשות ככל שביכולתו לשימור ההיסטוריה של ארצו והגשמת שליחותה. זה נשמע דרמתי, אבל יש לנו הבנה של השליחות ההיסטורית של ארצנו. התחושה הזו שהמדינה שלנו משנה את ההיסטוריה העולמית, ואתה מעורב בזה, היא המפתח עכשיו".
מנהל המוזיאון התייחס גם לסוגיות ספציפיות ביחסי רוסיה וההרמיטאז' עם העולם. "יש לי הרגשה שברית המועצות, עם תכתיביה האידיאולוגיים, התפשטה למערב", הוא אומר.
"מעולם לא העליתי על דעתי שאקרא בעיתונים מערביים ליברליים כי: 'ההרמיטאז' הוא מוזיאון אימפריאלי, המטיף לאידיאולוגיה אימפריאלית! בשום מקרה אל תאפשרו להרמיטאז' להיפתח בברצלונה!".
המאמצים לפתוח מוזיאון לוויין להרמיטאז' בברצלונה נתקלו בהתנגדות הרבה לפני הפלישה לאוקראינה.
לאחר מכן מתחקה פיוטרובסקי אחר רצונו של המערב להביא לביטולה של התרבות הרוסית עד ל"תרבות האשמה והחרטה על האשמה" של תנועת Black Lives Matter. "זה כבר קצת מגוחך: עד כמה אפשר להביע חרטה על הקולוניאליזם הנוראי הזה, שהדברים לגביו כלל לא ברורים. או על סחר העבדים האומלל, שאחרי הכל לא התחיל באירופה, אלא באפריקה", אמר. "הם, כך נראה, החלו כבר בעצמם לחוש שזהו מבוי סתום, ופתאום רוסיה הופיעה. בבקשה: בואו 'נבטל' את רוסיה. למרות שהשמחה שבה מיהרו לגנות אותנו, לקרוע ולגרש אותנו, שוב אומרת שאנחנו חזקים בתרבות".
פיוטרובסקי מתח ביקורת על קבוצת ביזוט של מנהלי המוזיאונים הבכירים, שהשעתה את חברותם, שלו ושל מנהלי מוזיאונים רוסים אחרים, וכינה אותה מגוחכת. זאת מאחר שהיה חבר מייסד של הקבוצה, שמטרתה הייתה לעודד חילופי תרבות ללא משנה פוליטית.
הוא מדבר על כך שהתרבות הרוסית היא במובנים מסוימים יותר אירופאית מזו של מדינות אירופה כמו נורבגיה, ומתאר את התערוכות שוברות הקופות שם כ"מתקפה תרבותית" ואפילו "מעין מבצע מיוחד". מבחינת הבטחת חזרתה הבטוחה של תערוכת אוסף מורוזוב מצרפת, הוא אומר ש'קרן לואי ויטון' התבררה כ"שותפה טובה בהרבה ממוסדות מדינה", שכן החזרת העבודות הייתה עניין של כבוד עבורם.
הוא מתאר כיצד "נדקר בגבו" על ידי שותפים בינלאומיים לשעבר כמו "ידידי ההרמיטאז'", ש"ניתקו לפתע את הקשרים", אך ציין את קרן מוזיאון הרמיטאז' ישראל כיחידה שנשארה נאמנה.
"אנחנו רואים הכל עכשיו. אנחנו רואים שיש אנשים שמנתקים קשרים, אבל מתייסרים מכך. ויש את אלה שניצלו את ההזדמנות הזו בשמחה. כנראה שהם היו חברים רק מסיבות פוליטיות. עכשיו יש לנו שוב 'רשימה שחורה' של עיתונאים ופוליטיקאים וזה מאוד חשוב. בעולם יש כל מיני סוגים".
באותו יום שבו פורסם הריאיון עם פיוטרובסקי, הודיע ההרמיטאז' באתר האינטרנט שלו כי הוא מכריז על "הקפאת תערוכות באירופה ובארה"ב למשך שנה".