Tefaf (היריד האירופי לאמנות יפה) במאסטריכט ידוע כיריד הבולט לאמנים ותיקים וליצירות אמנות קלאסיות ואירופאיות.
במהדורה ה- 35 של היריד, שנפתחה ביום שישי במקומה הרגיל, הוצגו פרחים עדינים בבקבוקוני זכוכית דקיקים תלויים מהתקרה, זאת ככל הנראה כדי לחסוך במקום. אלה לא היו הדברים היחידים שהצטמצמו. שטח היריד התכווץ מ-29,500 מ"ר ל-22,500 מ"ר ומספר המציגים 285 הצטמצם ל-242 . היריד יתקיים במשך שבעה ימים, במקום 13 הימים המסורתיים, כולל תצוגות מקדימות.
ההתכווצות שטח היריד, מספר המציגים ומספר הימים שהיריד מתקיים , לא נבעו מחוסר ביקוש מצד הגלריות. רבים ממציגי האמנות הוותיקים חיכו למעלה משנתיים כדי להציג ביריד, מאז מהדורת מרץ 2020 של טפף , שנאלצה להינעל לאחר שבעה ימים בלבד (התפרצות הקורונה במהלך היריד המדובר בישרה את תחילת הסגרים באירופה).
פול סמיטס, מנהל Rob Smeets Old Master Paintings וחבר בוועד המנהל של טפף, הסביר את ההחלטה להעתיק את היריד ה-35 ממרץ ליוני: "היינו [טפף] צריכים לתכנן חודשים מראש, ובסתיו האחרון חשבנו שמרץ הוא סיכון גדול מדי [בגלל וירוס הקוביד]", אמר. "אבל החלטנו לקיים יריד ב-2022, זה היה הכרחי".
עם זאת, מרכז התערוכות והכנסים מאסטריכט (MECC), בו שוכן היריד, היה בתפוסה מלאה. תאריכי השבוע לקיום היריד נקבעו רק כאשר אוניברסיטת מאסטריכט הסכימה להעתיק את מיקום הבחינות שלה, שמתקיימות בדרך כלל ב-MECC, למקום אחר.
סבסטיאן הקדוש (בסביבות 1514-15), מיוחס לדייגו דה סילו
©Lullo Pampoulides; באדיבות Lullo Pampoulides
חלק מהמציגים אמרו שההמתנה הארוכה גרמה לרמה גבוהה יותר של יצירות ביריד. " הפער של שנתיים עזר לגלריות להביא לכאן יצירות באיכות די מיוחדת", אומר אנדראס פמפולידס, מייסד שותף של Lullo Pampoulides. "רק ברדיוס קצר מכאן, יש ציורים בשווי של למעלה מ-10 מיליון דולר , אנשים עשו בהחלט מאמץ גדול להביא את התותחים הגדולים".
החלק המרכזי של הדוכן של פמפולידיס הוא פסל שיש של סבסטיאן הקדוש (בסביבות 1514-15) שמיוחס לאמן הספרדי דייגו דה סילו, שפמפולידס מכנה "הפסל הראשון של הרנסנס הספרדי". מחירו הוא 5 מיליון ליש"ט.
כרגיל, יש ביריד עוד כמה עבודות במחירים גבוהים מאוד. Colnaghi מציג ציור גדול ומשובח במיוחד - ציור לוח בעט ודיו עם ג'סו - מאת וילם ואן דה ולדה האב, The departure of the Dutch fleet from the Vlie Roadstead, 9 June, 1645, במחיר של12מיליון אירו.
יצירות נוספות בדוכן כוללות את Triumph of Galatea של לוקה ג'ורדנו, שנמכר בסכום לא מוגדר בן שבע ספרות, וכן את Portrait of a Noblewoman , שמעוטר בצורה מורכבת, של רודריגו דה וילנדרנדו, שנמצא לו קונה בסכום של שש ספרות.
ניקולס הול הביא ליריד תערוכה של ויטור קרפצ'יו, אמן שיצירותיו לא נראו בציבור מאז 1987. מדובר ביצירות שייכללו בנובמבר בתערוכת קרפצ'יו גדולה, שתוצג בגלריה הלאומית לאמנות, בוושינגטון הבירה. Madonna and Child with Saints Cecilia and Barbara, שצויר בשנות ה-90 של המאה ה-15 ומראה את השפעתו של ג'ובאני בליני, עומד למכירה תמורת "סכום בן שמונה ספרות", אומר הול, (ההערכה היא שהמחיר הוא בין 10 ל-15 מיליון דולר). היצירה נשמרה עבור אספן פרטי, ליום התצוגה המקדימה.
בינתיים, הביאה גלריית דיקינסון, את מה שהיא כנראה אחת היצירות המודרניות היקרות ביותר ביריד, ציור דו-צדדי יוצא דופן של ג'ורג'יו דה צ'ריקו. Mercurio e i metafisici, 1920, מצד אחד, ו-Il Ritorno del figliol prodigo, 1924, מצד שני. המחיר לא נחשף, אך ההערכה היא שהוא נע סביב 12 מיליון אירו.
Madonna and Child with Saints Cecilia and Barbara (1490s) של ויטור קרפצ'יו באדיבות ניקולס הול
עם זאת, האתגר העומד בפני גלריות רבות הוא שהחודשים מאי ויוני עמוסים בירידים שמושכים גלריות מאסטר מודרניות וותיקות. על אלה נמנים, בין היתר, מהדורת ניו יורק של טפף בחודש מאי, החלק המודרני של ארט באזל (16 עד 19 ביוני), Brafa בבריסל (19 עד 26 ביוני) ו-Masterpiece בלונדון (30 ביוני עד 6 ביולי).
דיקינסון בחרה בשלושה מתוך חמשת הירידים : טפף ניו יורק, טפף מאסטריכט ומאסטרפיס בלונדון. "היינו צריכים לפקוד שלושה ירידים בשבעה שבועות, כולל טיול אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. לא היה קל לייצר סטים שונים של מלאי - מאסטריכט ומאסטרפיס חופפות, אז הן צריכות להיות שונות לחלוטין זו מזו", אומרת אמה וורד, המנהלת של דיקינסון. "מגיפת הקורונה גם הקשתה עלינו באספקה כי היינו מוגבלים בנסיעות", הוסיפה.
התנגשות טפף/מאסטרפיס אילצה במיוחד את הגלריות לקבל החלטות. חלקן, כמו Agnews ו- Axel Vervoordt, בחרו להשתתף רק במאסטריכט. חלקן , כמו אוסבורן סמואל וצ'רלס אדה, החליטו להציג בשני הירידים. כמה מהם כמו : Offer Waterman ואדריאן ששון - בחרו במאסטרפיס. רוב הסוחרים הסכימו שהנפגע הגדול ביותר היה כנראה Brafa, שמתקיים בדרך כלל בתחילת השנה.
התאריכים המתואמים של הירידים הביאו לכך שהיו חששות לגבי מספר האספנים והמוזיאונים שישתתפו בהם, במיוחד לגבי האמריקאים שנכונה להם שהות של שלושה שבועות באירופה, במידה שיחליטו להשתתף בארט באזל, בטפף ובמאסטרפיס. היתה הערכה שקונים אסייתים רבים צפויים להיעדר מהירידים, כתוצאה של הגל האחרון של הקורונה, מה שהשפיע גם על מספר האספנים האירופאים המבוגרים, שנכחו בהם.
למרות שביום התצוגה המקדימה היו מכירות רבות , מספר סוחרים אמרו שהן היו חלשות מהרגיל (היריד סירב לפרסם את מספרי המבקרים). עבור כל מי שרגיל יותר לירידים של אמנות עכשווית כמו ארט באזל ופרייז, היה זה יוצא דופן לראות בפעם הראשונה את גלריית White Cube, שידועה בזכות המאבק שלה במסגרת -YBAs (אמנים בריטים צעירים) בשנות ה-90 , שהתנהל בלי הרבה רעש מסביבו.
(מתיו פריס, מנהל בכיר ב- White Cube, דיווח על מכירות ביום הראשון, כולל פסל של אנטוני גורמלי, HOVE [2014], במחיר של 500,000 פאונד).
HOVE של אנטוני גורמלי (2014)
באדיבות White Cube
המחסור בקהל דווקא יצר אווירה שלווה עבור קונים רציניים. בינתיים, מנהלי מוזיאונים, אוצרים מומחים וקבוצות פטרונים - מאפיין חיוני של טפף – נראו בשטח. נציגים של כמעט 100 מהם נכחו ביריד, כולל נציגים של מוזיאונים מארה"ב, עם "כיסים עמוקים", כמו מוזיאון המטרופוליטן, הגטי, מוזיאון ספריית מורגן והמכון לאמנות של שיקגו.
ביריד שמכסה שמונה תחומים שונים (ציורים, עתיקות, תכשיטי עילית, אמנות שבטית- מודרנית ועתיקה, עיצוב ועבודות על נייר), קשה להבחין במגמות. אף על פי כן, כמה גלריות חיפשו יצירות של ציירות אמניות ותיקות וזה - על פי צופים - היה בדיוק מה שהשוק, במיוחד המוזיאונים, רצה.
ז'אן-פרנסואה היים הביא יצירה משפיעה של ארטמיסיה ג'נטילישי, דיוקן עצמי של האמנית the artist as Cleopatra on her deathbed, clasping a viper, בסביבות 1620. בעבר האמינו שקליאופטרה הייתה בערך בת 40 כשהיא התאבדה, אבל בתמונה זו היא זוהרת, אישה נועזת בסוף שנות העשרה או תחילת שנות ה-20 לחייה. המחיר הוא 7.5 מיליון אירו.
Self Portrait of the artist as Cleopatra on her deathbed, clasping a viper (around 1620) של ארטמיסיה ג'נטיליסקי
באדיבות ז'אן פרנסואה היים
Bijl-Van Urk הביא שני ציורים של אמנית הבארוק ההולנדית מיכאלינה וואטייר. אחד, Head of a Boy (בסביבות 1660), נמכר ביום הפתיחה במחיר שבין מיליון אירו ל-2 מיליון אירו. אחר - Portrait Historié of a Man as Jacob, Husband of Rachel (1655-60), במחיר של 1.75 מיליון יורו - עדיין זמין.
ריצ'רד גרין הביא טבע דומם מאת רייצ'ל רויש, משנת 1753, במחיר של 2 מיליון ליש"ט. החוקרת הבכירה סוזן מוריס אמרה שיש "לא מעט עניין" לאמנית ביום הפתיחה, שהתעודדה בין השאר של ידי תערוכת Ruysch , שמתוכננת במוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון ובמוזיאון טולדו לאמנות.
Rob Smeets Old Master Paintings הביא ציור מיניאטורי של ג'ובאנה גרזוני, The Virgin of the Chair (1649), שנקנה ביום הפתיחה על ידי קונה פרטי בארה"ב תמורת סכום בלתי ידוע. ציור נדיר מאת Lavinia Fontana (1552-1614) הושאל למוזיאון בארה"ב. "כולם רוצים עכשיו משהו מאת מאסטרים ותיקים ", אומר פול סמיט.
מספר סוחרים התייחסו לתחרות הגוברת בין בתי המכירות הפומביות הגדולים בתחום האמנות הישן יותר, במיוחד סותבי'ס, כריסטי'ס ובונהמס. זו רק התגברה במגפת הקורונה, וכללה את שמות המותג הגדולים שלהם, תקציבי השיווק העצומים והאימוץ המהיר של פלטפורמות מכירה מקוונות.
מוקדם יותר החודש, הרוויחה כריסטיס, מפריז, 114 מיליון אירו. היה זה יותר מכפול מההערכה הנמוכה שניתנה לפני המכירה, עבור האוסף של מעצב האופנה המנוח הוברט דה ז'יבנשי, שכלל יצירות אמנות, פיסול ורהיטים מהמאה ה-18.
"תמיד יש תחרות רבה במכירות הפומביות", אומר חורחה קול, מנכ"ל Colnaghi. "אבל בתחומים צרים כמו שלנו, אנחנו צריכים האחד את השני. המכירות הפומביות נחוצות מכיוון שהן מקיימות שוק באופן ציבורי: אנחנו צריכים את רישומי המכרזים האלה. אבל הם גם צריכים אותנו, כי אנחנו חלק גדול מבסיס הלקוחות שלהם. והם לא יכולים להקדיש את הזמן והמאמץ עבור יצירות בודדות, כמו שאנחנו עושים".
רוב הגלריות הבהירו שהן מקוות שהיריד יחזור ב-2023 למתכונתו הרגילה, גם בגלל שה-MECC בחודש יוני התגלה כ"לוהט" בצורה לא נוחה. למרות זאת, הן שמחו לקיים שוב ירידים. טום דייויס, מנהל בגלריה דניאל כץ, שהביאה אמנות- החל מעתיקות ועד ציורים מהמאה ה-19, אומר: "זה נהדר לראות את היריד שוב. בילינו שנתיים בצפייה באמנות עכשווית מתייקרת יותר ויותר ובתי המכירות פומביות תופסים יותר ויותר בולטות. אם אתה מסתכל על איכות החומר כאן, זה כמו לתקוע תורן בשוק האמנות, ולהגיד תראה מה יש לנו - הגלריסטים".