מכירת האמנות המודרנית והעכשווית של סותבי'ס, ביום רביעי, הייתה ערב של קיצוניות, ובסופו של דבר לא הגיעה לצפי ההערכה המוקדמת של המכירות בהיקף של בין 70 ל- 101 מיליון ליש"ט. היא הכניסה לבסוף 64 מיליון ליש"ט (76.8 מיליון ליש"ט כולל עמלות).
פה ושם נראו מציעים שכמעט וקפצו ממושביהם ומומחים שעשו תנועות פרועות תוך כדי לחישות לטלפונים שלהם והושטת ידיים רועדות כדי לנסות להשיג הצעה נוספת. בשאר הזמן, במיוחד במהלך המחצית השנייה של המכירה, רבים מהמומחים שאיישו את הטלפונים נראו מעט משועממים, ראשיהם מושפלים, שולחים הודעות טקסט, מפטפטים זה עם זה או מדפדפים כלאחר יד בקטלוג המודפס.
new comer (2000) של מישל מג'רוס
באדיבות, סותבי'ס
זה לא אומר שלא הייתה התרגשות. המכירה התחילה "לרוץ", כשחמשת המוצגים הראשונים הובילו להגשת הצעות מהירות מהטלפונים, הרצפה ומהאינטרנט. new comer (2000) של מישל מג'רוס פתח את המכירה ועורר קרב הצעות מהיר בין המומחים Bame March וג'יימס סבייר, בתוספת עוד קצת תחרות מאנשים במקום. התמונה נמכרה ב-190,000 ליש"ט (239,400 ליש"ט עם עמלות) לעומת הערכה מוקדמת של 150,000 ליש"ט למציע בטלפון.
המכירה הבאה היתה של זוכת אריה הזהב של סימון לי, Blue/Black (2014), פסל טרקוטה ופורצלן שנראה עתיק ועתידני כאחד. הפסל נמכר בהרבה מעל להערכתו הגבוהה של 300,000 ליש"ט, ועמד על 490,000 ליש"ט (617,400 ליש"ט עם עמלות), לאחר קרב ממושך בין דיוויד גלפרין, ג'וליאן גאסקוין, גרגואר בילו ואוליבר בארקר, שנלחמו על היצירה בזמן שהלנה ניומן לקחה פיקוד על הדוכן.
גרהרד ריכטר, מחקר על עננים (קונטרה-ז'ור) (1970)
באדיבות, סותבי'ס
הגיוס החדש של GagosianBuffet (2020) האלגנטי של אנה וויאנט (2020) הגיע לאחר מכן ותוך דקה או שתיים הכפיל את ההערכה הגבוהה שלו של 150,000 פאונד. מציע נפקד התחיל עם הצעה של 200,000 פאונד, אבל הלחץ המשיך להגיע, כמו גם ההצעות. התמונה נמכרה בסופו של דבר תמורת 370,000 ליש"ט (466,200 ליש"ט כולל עמלות). המוצג הרביעי, La Saveur des larmes המפחיד של רנה מגריט (1938 או 1939) היה ההצעה הראשונה ששברה את מיליון ליש"ט, אבל גם בישר את המחצית השנייה של המכירה כשההתרגשות התפוגגה בחדר.
התמונה נמכרה לבסוף ב- 1.3 מיליון ליש"ט (1.6 ליש"ט עם עמלות). הגשת ההצעות הייתה איטית בצורה בולטת עבור Study for Clouds (Contre-jour) (1970), תמונה ערטילאית מאוכלסת בעננים שקופים מאת גרהרד ריכטר. עם הערכה של 6-8 מיליון ליש"ט. היא נמכרה בסופו של דבר ב- 8.4 מיליון ליש"ט (11.2 מיליון ליש"ט עם עמלות) למציע בחדר.
אנדי וורהול, דיוקן עצמי (1986)
באדיבות סותביס
הדיוקן העצמי של אנדי וורהול (1986) היה אחד מהחלקים המרשימים ביותר אבל לא הכניס הרבה כפי שציפו. ההערכה הייתה של 12 - 18 מיליון ליש"ט והיא בקושי נמכרה לאחר סבב הצעות שהסתיים כמעט ברגע שהחל. ניומן פתח את ההצעה ב-10 מיליון ליש"ט, ומחיר התמונה שהתקבל היה 11 מיליון ליש"ט (12.7 מיליון ליש"ט עם עמלות).
ובכל זאת, יותר מ-50% מעבודות נאמנות נמכרו במחיר שמעל האומדן הגבוה. אבל הקצב של המכירה הורגש אך ורק עבור האמנים החדשים והעולים ששולטים בשוק בשנתיים האחרונות, וזה התברר כלא משתלם. ואכן, עבור מכירה שהכילה יותר מ-40 יצירות, רק תשע לא נמכרו - אבל שש מהן היו בין 12 ההצעות האחרונות, ביניהם Chicago, Board of Trade III (1999-2009), הפסל המקסים של קמיל פיסארו,Statue d'Henri IV et hôtel de la Monnaie, matin ensoleillé (1901) ו- Trouville, l'heure du bain (1881) של יוג'ן בודין.
בינתיים, מכירת היובל הקודמת לאמנות בריטית הכניסה 61 מיליון ליש"ט (72.3 מיליון ליש"ט עם עמלות), שוב קצת פחות מההערכה של 73 - 99.9 מיליון ליש"ט. כאן, דיוקן של לוסיאן פרויד משנת 1964 מאת פרנסיס בייקון היווה יותר ממחצית משווי המכירה, והשיג 43.4 מיליון ליש"ט עם עמלות.
בסך הכל, סותבי'ס הרוויחה 125 מיליון ליש"ט (149.1 מיליון ליש"ט עם עמלות), והגיעה מעט מתחת לקצה הנמוך של הערכת קדם המכירה המשולבת של 143 - 201 מיליון ליש"ט. השוק עדיין יכול להתאושש.