בעשור האחרון יצר האמן הרוסי אנדריי קזין תצלומים אותם הוא מתאר כ"עותקים פוסט מודרניים של קלימט".
הניצוץ הראשון ליצירת גרסה של ציורו המפורסם של קלימט "הנשיקה" (1907-08) התגבש אצל קזין ב-2014, כאשר רוסיה סיפחה את קרים. באותה תקופה הוא התגורר עם משפחתו בסנט פטרסבורג. הוא נבהל מהרטוריקה התוקפנית שהשתלטה אז על הטלוויזיה הרוסית. אבל המפנה חל אצלו כאשר באחד הימים בנו, שחזר מבית הספר ביקש ממנו לקנות לו 'טלניאשקה', חולצת פסים שלבשו חיילי הצבא הרוסי. הבן היה זקוק לחולצה, למצעד שבו הוא וחבריו לכיתה היו צריכים לשיר המנון צבאי.
"ידעתי אז שאנחנו צריכים לעזוב את רוסיה", מסביר קזין. הוא ואשתו ביקשו ויזות אמן ועברו לברלין עם שני ילדיהם.
שמונה שנים מאוחר יותר, כשרוסיה פלשה לאוקראינה ב-24 בפברואר, לקזין כבר הייתה שמיכה מוזהבת דמוית קלימט בסטודיו שלו. "שמרתי עליה וידעתי שיגיע הזמן לפרויקט הזה", הוא אומר. הוא עבד באותה תקופה בשיתוף פעולה הדוק עם מעצבת התפאורה האוקראינית קסניה קזימירובה. היא סיפרה לו את סיפורם של חברתה הקרובה יוליה סירנקו, שהתארחה איתה אז בברלין, ובעלה, יורי, שחזר הביתה- לחרקוב.
זמן קצר לפני התקיפה הצבאית הרוסית, יוליה ויורי עברו לדירה חדשה. הם שיפצו אותה והכינו את בתם בת השש לשנת הלימודים הראשונה שלה. המלחמה הפכה את חייהם על פיהם.
יוליה לקחה את בתה וחמותה וברחה לבית של קזימירובה בברלין. לאחר חודש של התנדבות, הצטרף יורי לצבא ההגנה האוקראיני. אבל יוליה ידעה שעליה לחזור הביתה כדי לעזור לבעלה ולמדינתה. "אני אוהבת את ברלין ואירופה כאורחת. אבל אני לא רוצה לחיות שם את חיי", היא אומרת.
לאחר חודש הצטרפו אליה בתה וחמותה של יוליה, ללבוב. "אם יקרה משהו, הגבול קרוב, ואנחנו יכולים לעזוב", היא אומרת. כעת, יוליה נוסעת בין לבוב לחארקוב, אוספת תרומות ומספקת לצבא מכוניות, מכשירי קשר, מזון ותרופות. "בעלי שולח לי הודעות כשהוא יכול לראות אותי. הוא אומר לי תאריך ומיקום - לעתים קרובות זו עיר שמעולם לא הייתי בה - כדי שאוכל לבוא להעביר אתו ערב", אומרת יוליה.
יוליה ויורי בילו את יום ההולדת השישי של בתם, ואת יום הנישואים השמיני שלהם, בנפרד. אבל הם קיבלו מתנה יפה מחברתם קזימירובה: תמונה שחוגגת את אהבתם.
קז'ין וקזימירובה החליטו לספר את סיפורם של בני הזוג באמצעות אמנות, ולתרום את הכסף שהם הרוויחו ממכירות ההדפס לחטיבה של יורי.
כדי לביים את הציור הם שכרו צמד דוגמנים שנראים כמו יוליה ויורי והלבישו אותם כחייל אוקראיני ואהובתו. האישה, שמזכירה את האישה באדום בציור של קלימט, לובשת שמלה מוזהבת, נוטפת נרות. בתמונה, הזוג מתנשק מתחת לשמיכה מוזהבת. במקום לעמוד בשדה של פרחים, כמו המקור של קלימט, בני הזוג מתחבאים בצריף בעל קירות כחולים - הצהוב והכחול מייצגים את צבעי הדגל האוקראיני.
"כשראיתי את התמונה", אומרת יוליה, "זיהיתי בה מיד את עצמי. בעלי ואני נפרדנו כל כך הרבה פעמים על הגבול, באוקראינה, כשהוא נכנס לצבא. היו לנו כל כך הרבה פעמים נשיקות אחרונות, בלי לדעת איזו באמת תהיה האחרונה."