לאחר שלוש שנים של פרויקטים מקוונים וסיורים פרטיים בלבד, היריד הרב-תחומי Masterpiece בלונדון נפתח אתמול באווירה חגיגית בפני אחמי"ם, בבית החולים המלכותי בצ'לסי (עד 6 ביולי).
האורחים התקבלו בכניסה שטופת שמש, שהציגה ציורים בקנה מידה גדול של כלניות צהובות מאת האמנית הבריטית שרה גרהם, וביריד החלו שיחות על המכירה. נדמה שהשוד המזוין ב-TEFAF, שארע יום קודם לכן, לא ממש השפיע על העצבים של מישהו.
במהדורה ה-11 של היריד היתה אוריינטציה חדשה ובה שילוב נוח של גלריות חדשות (Jonathan Clark Fine Art, Waddington Custot ואדריאן סאטון) וגלריות מוכרות יותר (כולל דיקינסון, צ'ארלס אדה, Annely Juda Fine Art, Philip Mold ו-Pangolin).
פסלים המוצגים במעברי היריד
צילום בן פישר, באדיבות מאסטרפיס לונדון
המעבר של ברי הקוקטיילים לצידי האוהל אפשר גם בולטות רבה יותר של סדרת הפסלים, שאורגנה השנה על ידי מלאני ונדנברוק- אוצרת הפיסול במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. אין ספק שהתלת ממד הורגש מאוד באמצעות יצירות כולל "ללא כותרת" של דיוויד אנסלי (1969), "הגבול האחרון" של אנג'לה פאלמר (2021) ופסל הברונזה Walking Woman של לין צ'דוויק (1984), שנמכר כשהיום הראשון התקרב לסיומו, במעט פחות מ-2 מיליון ליש"ט.
"אנשים מחפשים חוויות שונות ותחושת המרחב שלהם השתנתה", אומרת לוסי קיצ'נר, המנכ"לית של מאסטרפיס. "התנסות באמנות דיגיטלית יכולה להיות חווית סולו, אז יש משהו די חגיגי במפגש כדי לחוות אותה באופן קולקטיבי."
גולגולת הטריצרטופס בת ה-66 מיליון בגלריית דוד אהרון
צילום בן פישר, באדיבות מאסטרפיס לונדון
כפי שהובטח בהודעות שפורסמו לפני היריד, היה גם שפע של התייחסויות לעולם הטבע לאורך הדוכנים. גולגולת הטריצֶרָטוֹפּס המרשימה בת ה-66 עד 68 מיליון שנים, שעמדה בגאווה בדוכן של דוד אהרון, נמכרה במהירות לאספן פרטי 'צעיר', תמורת סכום בלתי ידוע,
מנהל הגלריה, סלומון אהרון, אמר כי יש "בסיס אספנים שמתפתח, אבל כזה עם הצלבות של לקוחות קיימים - אחרי הכל, איסוף וסקרנות הולכים יד ביד".
אמטיסט מהרי גובובוסב (23 ס"מ), מבית Fine Minerals International
צילום: ג'יימס אליוט
בינתיים, גלריית Fine Minerals International מניו יורק משכה בתערוכת הפתיחה שלה ביריד לא מעט קהל. היא דיווחה על היקף מכירות של למעלה ממיליון דולר, ביום ה- VIP. זאת כולל פלואוריט מרוסיה, שהתגלה בשנות ה-80 ונחשב לאחת מ"הדוגמאות הידועות והאיכותיות הגדולות ביותר", שנמכר ל"אספן מינרלים ידוע מחו"ל", בסביבות ה-600,000 דולר.
"החלטנו להגיע למאסטרפיס [בין השאר כי] זה היה החזון של היו"ר המנוח, פיליפ הוואט-ג'בור. הוא רצה לגרום לקהילת האמנות להיות מודעת יותר לתחום האספנות המרגש הזה, שלא היה שותף לקהילה, בצורה כזו בעבר", אומר דניאל טרינצ'יליו, מייסד הגלריה.
Gogottes בתצוגה ב-ArtAncient
צילום בן פישר, באדיבות מאסטרפיס לונדון
שילוב העולמות הפיסוליים והטבעיים, נראה גם ב- ArtAncient מלונדון, שאוסף הגוגוטים המובנים שלו (תצורות אבן חול טבעיות שמקורן בדיונות החול הפרהיסטוריות של Fountaineblue, ליד פריז) תומחרו בין 4,500 ל-150,000 ליש"ט - שמונה מהם נמכרו במהלך התצוגה המקדימה.
תוכנית השיחות ביריד מתארת את הנטייה הרחבה לעבר כישרון נשי "שלא התגלה". זו כללה את הציור Anne of Cleves (1825) מאת מארי ויקטואר ז'קוטו ב-E&H Mannersו-blue and yellow Macaw (בסביבות 1800) מאת שרה סטון- הציירת הבריטית הראשונה של ציפורים ובעלי חיים, שקיבלה הכרה מקצועית בדוכן של Karen Taylor Fine Art.
הרחק מעמדות הגלריות היו מיצבי האור מעוררי מחשבה, All the Flowers are For Me (2017) ו-This is NOT a Refuge II (2018) מאת האמנית האמריקאית-פקיסטנית Anila Quayyum Agha, שמיוצגת על ידי גלריית Sundaram Tagore. תצוגה שהוקדשה ליום השנה ה-100 לגילוי קברו של תותנחאמון, שהועלתה על ידי קרן Factum ו-Skene Catling de la Peña, הציעה גם היא הפוגה מעוררת סקרנות במהלך הצעידה בין המייצבים.
החגיגה הרב-תחומית באירוע, עם קורטוב היוקרה כמו במאסטרפיס, יכולה לפעמים, להרגיש כמו קצת בועה. אבל, אחרי שנים קשות של מגיפה עולמית, ברקזיט ומשבר יוקר המחיה המתמשך, ההסתכלות על דברים "נחמדים", יכולה לתת תחושה די נחמדה.