שוק האמנות שוב פורח והוא גדול מתמיד.
זה היה המסר שנמסר לתקשורת העולמית, לאחר שבועיים של מכירות פומביות יוקרתיות בחודש שעבר, בכריסטי'ס, סותבי'ס ופיליפס בניו יורק.
חלק אחרון של יצירות מהמאה ה-20 וה-21 מתוך "peerless collection" ,שבנה הזוג הגרוש מניו יורק, הארי ולינדה מקלאו, הגדיל את סכום המכירה הכולל של האוסף ל-922 מיליון דולר. בכך הוא הפך לפי סותבי'ס, לבעל "הערך הגבוה ביותר שנמכר אי פעם במכירה פומבית".
מכירת הערב של פיליפס של אמנות מודרנית ועכשווית מבעלות מעורבת, הכניסה לחברה שיא של 225 מיליון דולר.
שבוע קודם לכן, כריסטי'ס מכרה ללארי גאגוסיאן את ה- Shot Sage Blue Marilyn של אנדי וורהול משנת 1964, תמורת 195 מיליון דולר, המחיר הגבוה ביותר שהושג אי פעם עבור יצירה מהמאה ה-20.
"שוק האמנות כבר לא מקיף את השוק, הוא רק מקיף מכירות פומביות. זה באמת הדבר היחיד שאנשים מדברים עליו", אומרת ליסה שיף, מייסדת SFA Art Advisory מארה"ב, ומתייחסת למה שטכנולוגיית השידור החי והשיווק גלובלי העניקו לחדרי המכירות הבינלאומיים, מאז הופעת הקורונה.
Special Guest (2019), מאת האמנית לוסי בול מלוס אנג'לס, נמכר בפי עשרה מהמחיר המשוער במחיר של 907,200 דולר
© לוסי בול
סותבי'ס אומרים כי בשבוע מכירות השידור החי השונות שלה, במאי, היו 3.6 מיליון צפיות. אבל היכולת של בתי המכירות לעצב תפיסות רחבות יותר של שוק האמנות הובילה למסרים היפרבוליים.
על פי נתוני סותבי'ס, הסדרה האחרונה של מכירות בניו יורק לשלושת הבתים המרכזיים הייתה "עונת המכירות הפומביות הגדולה ביותר שהשוק ראה אי פעם". אבל המספרים של אנליסטים משוק האמנות של הלונדון, Pi-eX אינם מיישרים קו.
נתונים שנאספו באופן עצמאי מראים כי חודש מאי היה למעשה סדרת המכירות הפומביות השלישית ברווחים שלה: הסכום הכולל של 2.84 מיליארד דולר היה נמוך מ-2.93 מיליארד דולר שהושגו במאי 2018 ו-2.89 מיליארד דולר שהושגו במאי 2015.
ציור המרילין מונרו של וורהול, אחת מסדרה של חמש גרסאות בקנה מידה גדול כזה, תוארה על ידי אלכס רוטר, יו"ר האמנות של המאה ה-20 וה-21 בכריסטי'ס, כ"אחד הציורים הגדולים בכל הזמנים", ועומד בשורה אחת עם הולדת ונוס של בוטיצ'לי והמונה ליזה של דה וינצ'י.
אבל אם זה באמת היה המקרה, נשאלות השאלות :מדוע נמכר ציור הפופ ארט לגגוסיאן במחיר שהוא מתחת להערכתו הראשונית, של 200 מיליון דולר? האם כוכבת-על הוליוודית שמתה לפני 60 שנה היא כבר לא הסמל שהיא הייתה פעם? או שמא אוכלוסיית העולם המונה למעלה מ-2,000 מיליארדרים, פשוט חשבה שיש דרכים טובות יותר לבזבז סכום כסף כזה מאשר על אמנות?
המציאות של הגשת הצעות
מספרים לעולם שהקצה העליון של שוק האמנות שוב פורח, אבל כמה מציאויות חדשות אורבות מתחת למספרים הנוצצים.
מה שבטוח הוא, שהסכום המשולב של 922 מיליון דולר, שהשיגה סותבי'ס בחודש שעבר ובנובמבר, עבור מכירת 65 היצירות מאוסף מקלאו, היה עדות לטעמו הקלאסי של הזוג הגרוש ממנהטן. טעם זה כולל אמנים שהם מותגים כמו : וורהול, רוטקו, טוומבלי וריכטר, שאת יצירותיהם אספו במשך למעלה מ-50 שנה.
האוסף הרוויח הרבה מעל ההערכה המשוערת של 650 מיליון דולר והדגיש את מעמדם של השמות המדוברים כהשקעות "בלו-צ'יפ" מתמשכות, זאת לפחות כשהן מוצעות מאוסף בעל שם ותיק.
יש לציין שהיה פחות ביקוש, באופן ניכר, ליצירות בעלות מחיר גבוה של אמנים גברים לבנים ומבוססים וזאת במיוחד כשהן מוצעות כיצירות יחידות על ידי מוכרים אנונימיים.
"לוח השחור" של Cy Twombly מסוף שנות ה-60, שהוא אחד מסדרה שיצר, היה אמור להרוויח לפחות 40 מיליון דולר במכירה העכשווית המעורבת של סות'ביס. עוד ב-2015, "לוח" דומה של טומבלי, נמכר במכירה פומבית תמורת 70 מיליון דולר. ה"לוח" הנוכחי נמכר למציע יחיד מהערב תמורת סכום נמוך מההערכה של 38 מיליון דולר, מחיר המשקף את ההנחות שאפשר למצוא במכירות פומביות.
רק ארבע הצעות קודם ל"לוח" הנוכחי, עלתה למכירה העבודה של פרנסיס בייקון Study of Red Pope (1971), שנכשלה במכירה פומבית חמש שנים קודם לכן. צפו שהיא תימכר ב-40 מיליון דולר אך ההצעה האחרונה לציור הזה הקפיצה את מחירו ל-46.3 מיליון דולר כולל עמלה. בדרך כלל מקפיצים כל הצעה בודדת ב- $100,000, כאן ההצעה האחרונה עלתה 8.3 מיליון דולר.
לפי פורבס, אוכלוסיית המיליארדרים בעולם - אנשים שיכולים להוציא בנוחות 200 מיליון דולר על יצירת אמנות - גדלה מ-1,209 ב-2011 ל-2,755 ב-2021, העושר המצטבר שלהם גדל כמעט פי שלושה מ-4.5 טריליון דולר ל-13.1 טריליון דולר.
במהלך אותה תקופה, ירדו המכירות הפומביות העולמיות של אמנות יפה ודקורטיבית מ-32.4 מיליארד דולר ל-26.3 מיליארד דולר, כך עולה מנתוני הדו"ח השנתי של Art Basel ו-UBS Art Market.
"שוק האמנות היה שטוח ב- 10-15 השנים האחרונות", אומר רומן קראוסל, פרופסור למימון באוניברסיטת לוקסמבורג ומחבר שותף במחקר משנת 2016. 'האם משתלם להשקיע באמנות? התשובה היא בפרספקטיבה של החזרת בחירה מתוקנת'.
קנה עכשיו, תדאג לגבי הערך מאוחר יותר
"אולי האולטרה עשירים מבינים עם כל הנתונים האלה שהתשואות אינן בשתי ספרות", אומר קראוסל. "כשאני מחשב את התשואה על אמנות, זה בערך 5%, עם עלויות". לשם השוואה, מניות S&P 500 הניבו תשואות שנתיות ממוצעות של כ-14.7% בעשר השנים האחרונות, לפי Business Insider.
"אנשים שרוכשים אמנות יקרה כמו ריכטר קלאסי ב- 25 מיליון דולר, לא קונים אותה בראש ובראשונה כהשקעה, אלא בעיקר כהגנה מפני סיכון שלילי", אומר קראוסל.
אבל מה עם האנשים שקוראים להציע שש ושבע ספרות על ציורים של אמני "רד-צ'יפ" צעירים ומועדפים באינסטגרם כמו אנה וויאנט, פלורה יוכנוביץ' ולוסי בול, שנמכרו לאחרונה בגלריות בחמש ספרות? האם הם קונים להשקעה?
עבור קראוסל, ועבור משקיפים רבים אחרים בשוק, זה פשוט סימן לקבוצה צעירה יותר של לקוחות עם יותר מדי נזילות (מה שכולנו מכנים "כסף") שרודפים אחרי מעט מדי יצירות זמינות עם פחות שמות אופנתיים. והקונים עשירים מספיק כדי לא לדאוג יותר מדי להשקעה.
"מכרת סטארט-אפ ב-50 מיליון דולר. יש לך קירות לבנים. מה אתה שם שם? לא ריכטר. זה מיושן. אבל אנשים מפחדים לקנות את האמנות הלא נכונה", אומר קראוסל. "זה חייב להיות פוליטיקלי קורקט. זה חייב להיות נכון מגדרית. זה חייב להיות סבלני לגזע. ואז אתה יכול להגיד ליד שולחן האוכל, 'קניתי את זה בפיליפס'. זה מתקבל".
סכום השיא הכולל של פיליפס ניו יורק שעמד על 225 מיליון דולר, ומתמחה באמנות מתפתחת כבר שנים. זה כמו גם הטירוף להציע הצעות בלילה הבא במכירת The Now של סותבי'ס בסך 72.9 מיליון דולר עבור 23 יצירות, של האמנים המרגשים ביותר כיום. מה שסימן מבחינת צ'יפ את המעבר מכחול לאדום.
907,200 הדולר ששולמו עבור הציור המופשט של לוסי בול מלוס אנג'לס, המיוצגת על ידי דיוויד קורדנסקי, היה אחד מתשעה שיאים חדשים במכירה פומבית בסותבי'ס. יצירת האמנות של בול נמכרה ביותר מפי עשרה מהערכתה שלפני המכירה.
"מה קורה? כולם רוצים להיכנס לזה. אין כאן שום דבר הגיוני בתרחיש מסורתי של יצירת ערכים", אומרת שיף. היא נשארת משוכנעת שלמרות שיש הרבה כסף להרוויח מהיפוך, אמנות היא השקעה שמניבה תוצאות טובות יותר בטווח הארוך.
"אתה יכול להרוויח כסף בקנייה ומכירה", היא מוסיפה. "[אבל] אתה יכול לעשות הון מלהחזיק בה. בני הזוג מקלאו בהחלט עשו זאת, אם כי לקח להם חצי מאה להגיע לשם. נשאלת השאלה : האם הקונים והמוכרים של אמנות דיגיטאלית של היום יכולים לחכות כל כך הרבה זמן?