"תמיד מרגישים טוב יותר אחרי שמסתכלים על ציור של מילטון אייברי", אומרת אדית דווייני, אוצרת התערוכה המקיפה הראשונה באירופה המוקדשת לצייר האמריקאי (1885-1965). "הוא אחד מאותם אמנים - ואין הרבה מהם - שיש אלמנט של שמחה בכל יצירה שלהם. יש בהם משהו שהופך את החיים למאושרים ואני מקווה שאנשים יגיבו לזה".
דווייני הרגישה שעליה להציג את יצירתו של אייברי לקהל גדול יותר, תוך כדי אוצרות משותפת עם תערוכת האקספרסיוניזם המופשט של האקדמיה המלכותית לאמנויות, ב-2016. היא הופתעה מהתדירות שבה שמו של אייברי צץ ברקע הקריאה שלה על מארק רותקו, בארנט ניומן ואדולף גוטליב.
ברגע שהתערוכה הסתיימה, היא נתנה לאייברי את מלוא תשומת הלב והכירה את משפחתו ואת הקרן שלו. היא גם גילתה עד כמה פורה הוא היה. הוא הפיק באופן קבוע ציור ביום ויצירותיו המאופקות, שהן לכאורה פשוטות, למעשה מתוזמרות בצורה מורכבת.
התערוכה של אייבורי נפתחת באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון, זאת בעקבות ביקורים במוזיאון לאמנות מודרנית של פורט וורת' ובמוזיאון ואדסוורת' אתניאום לאמנות בהרטפורד, קונטיקט. "הדבר הגדול עבורנו הוא שלמרות שהוא מוכר היטב באמריקה, הוא חדש מאוד לקהל הלונדוני", אומרת דווייני.
שלא כמו הרטרוספקטיבה האחרונה של אייברי בארה"ב, במוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית ב-1982, התערוכה הנוכחית תכלול את הנופים המוקדמים ביותר שלו, הזוהרים והמטושטשים. הוא ירכז 70 ציורי שמן ויתווה את התפתחותו כאמן ואת כושר ההמצאה שלו.
שתי סצנות חוף שצוירו באותה שנה ייתלו זה לצד זה: Coney Island (1931) שהוא עמוס במטיילים והחול בקושי נראה מתחת לגופם. זאת בעוד ש-Seaside (1931), אינו אלא בד שמחולק לים ולחוף ומציג נתונים מעוותים.
שמיכות החוף(1960) של מילטון אייברי יושאל ממוזיאון ויצ'יטה לאמנות בקנזס והוא אחד מ-70 ציורים המוצגים באקדמיה המלכותית לאמנויות
© 2022 Milton Avery Trust/ARS, ניו יורק ו-DACS, לונדון
אייברי גישר על הפער בין האימפרסיוניזם האמריקאי לאקספרסיוניזם המופשט. "הוא לקח מאחד ונתן לשני", אומרת דווייני, שמתארת בקטלוג הנלווה את הכשרתו האמנותית בקונטיקט ואת השיעורים שלמד על ציור אווירי וחומריות האור. יצירותיו המוקדמות מראות את האינסטינקט שלו לצבע: לא הפריימר של אנרי מאטיס, אלא חומים מעורפלים, חרדל שמנת ולילך.
לאחר שעבר ב-1925 לניו יורק, שם פגש באמנות מודרנית ועכשווית, הוא החליף את הפרספקטיבה הלינארית המסורתית, בתחושת עומק ואווירה, שעוררה את הבחירה והיישום שלו בפלטה. לדברי דוויני, הוא גם גישר על הפער בין אירופה לאמריקה, והמשיך לעסוק במודרניזם האירופי כשבני דורו בארה"ב איבדו עניין. הוא עסק בכל מה שסביבו. "אני חושבת שזה מה שהופך את היצירה שלו למשמחת כל כך", אומרת דווייני. "היא מדברת לכולנו."
• Milton Avery: American Colourist, האקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון, 15 ביולי-16 באוקטובר