ברנד והילה בכר, המייסדים דה פקטו של בית הספר לצילום בדיסלדורף בגרמניה, הם ענקים בהיסטוריה של הצילום האירופי של המאה ה-20. עם זאת הם לא מוכרים כל כך בעולם המוזיאונים בארה"ב, שם יש לבני החסות הידועים יותר שלהם, כגון לאנדראס גורסקי ותומאס סטרוט, נוכחות מבוססת, בעוד שמהזוג בכר, התעלמו באופן יחסי.
המצב המדובר הזה אמור להשתנות החודש, כאשר מוזיאון המטרופוליטן של ניו יורק יפתח את Bernd & Hilla Becher, התערוכה הגדולה הראשונה של השניים בארה"ב, שתציג כ-200 מיצירותיהם.
לבני הזוג בכר, נוכחות רבת שנים באקדמיה לאמנות של דיסלדורף. הם הטביעו את חותמם במה שהם כינו "טיפולוגיות" : תצלומים מחמירים של אדריכלות תעשייתית בשחור-לבן, שצולמו בדרך כלל במשך כמה עשורים, ולאחר מכן אורגנו במדויק ברשתות אנליטיות, אך אלגנטיות באופן מסתורי.
המטרה הכללית הייתה לתעד מבנים שהתעלמו מהם, אפילו גלויים - כולל כבשנים, מגדלי קירור, מיכלי גז וממגורות תבואה - אך האפקט היה לסנתז חידושים ארוכי שנים בצילום עם מגמות חדשות יותר באמנות החזותית.
Blast Furnaces (1969-93) מאת ברנד והילה בכר
© Estate Bernd & Hilla Becher, מיוצג על ידי מקס בכר
התמונות המרכיבות את הטיפולוגיות הבוגרות של בני הזוג בכר, הן אכן יצירות מעודנות יתר של צילום בשחור-לבן, המזכירות את הפלטה המונוכרומטית העדינה וקפדנות ואת הקומפוזיציה של ווקר אוונס ויוג'ין אטגט. אבל התצוגה יוצאת הדופן שלהם גם הצליחה להתעלות לגמרי מז'אנר הצילום ולחלוק תכונות עם מינימליזם, אמנות מושגית ואמנות מיצב.
ב-1990 זכו בני הזוג בכר, שהיו אז ללא ספק בשיא התפוקה האמנותית שלהם, באריה הזהב בביאנלה בוונציה. התערוכה בניו יורק, שתגיע בהמשך השנה למוזיאון לאמנות מודרנית של סן פרנסיסקו, תציג מספר מהטיפולוגיות המוערכות של הזוג, כולל Winding Towers (1966-97) שכוללת שלוש שורות של שלושה תצלומים של ראשי מוקשים דמויי גרדום. התערוכה גם תכלול מכרות פחם וולשיים, ואת תיאוריהם המסיביים והפנטסטיים של כבשנים, עם שלוש שורות של עשר תמונות, שצולמו בין 1969 ל-1993, בארה"ב, גרמניה, לוקסמבורג, צרפת ובלגיה.
Study of a Steel Thread (1964) של הילה בכר
Estate Bernd & Hilla Becher, מיוצג על ידי מקס בכר, באדיבות Die Photographische Sammlung/SK Stiftung Kultur—Bernd & Hilla Becher Archive, קלן
השלמות הדיסקרטית של התמונות סותרת את המאמץ העצום שהושקע בכל אחת מהן, אומר האוצר מט ג'ף רוזנהיים. לדבריו, בני הזוג רצו "שדות ניטרליים", כדי להדגיש את הצורות המדהימות של המבנים. זה שלח אותם לחפש כל דבר, החל מתנאי מזג אוויר מושלמים - כלומר, עבור בני משפחת בכר, יום מעונן, עם מינימום אור שמש ישיר - ועד נוכחות מתמשכת באזורים מסוכנים באתרי תעשייה, שמשמשים כדי להתאים למסגור של המבנים עצמם.
התעקשותם ארוכת השנים של בני הזוג להשיג בדיוק את הצילומים הנכונים, בתנאים כמעט נועזים, תוצג בתערוכה, הודות לפולארואידים מאחורי הקלעים וקטעי יומן.
Eisenhardter Tiefbau Mine, Eisern, Germany (1955-56) של ברנד בכר
Estate Bernd & Hilla Becher, מיוצג על ידי Max Becher, באדיבות Die Photographische Sammlung/SK Stiftung Kultur—Bernd & Hilla Becher Archive, קלן
התערוכה תשקף באופן מעמיק את עבודתם הבוגרת של בני הזוג, שנוצרה בשיתוף פעולה הדוק משנת 1970 ועד מותו של ברנד ב-2007 ,בגיל 75 (הילה מתה בת 81 ב-2015). "את הגילוי של התערוכה", אומר רוזנהיים, תהוונה דוגמאות לעבודותיהם הנפרדות, המוקדמות יותר, משנות ה-50 ותחילת שנות ה-60.
לפני שיתוף הפעולה בין השניים היתה הילה הצלמת המנוסה יותר, בעוד שברנד היה גרפיקאי מלא השראה. התערוכה כוללת יצירות לא ידועות מאמצע שנות ה-50, . בהן רישומים כמעט רומנטיים של ברנרד של מכרה אייזנהרדטר טיפבאו בגרמניה באיסרן, דרומית למקום הולדתו בסייגן, ואת עבודתה המסחרית צלולת עין, ניאו-וויימאר, של הילה, כמו Study of a Steel Thread משנת 1964.
העבודות המוקדמות הללו מהוות תצוגה מקדימה של מה שעתיד לבוא. אבל חלקן גם מייצגות דרך מקורית, כמו הרישום המרהיב של ברנד, בצבעי מים, של מכרה אייזרנהרדטר - שמיים כחולים שמתמזגים לגווני בטון-אפור.
•Bernd & Hilla Becher, Metropolitan Museum of Art, ניו יורק, 15 ביולי-6 בנובמבר