בגן הבוטני בירושלים מושק בימים אלו מרחב אמנות חדש שיקרא - יער. מרחב האמנות כולל חלל גלריה מרשים במבנה החממה הטרופית בו יתקיימו 4 תערוכות בשנה שמטרתן לבחון לעומק ולהרחיב את גבולות השיח על הקשרים בין אמנות לתחומי הטבע, הסביבה הקיימות, הטכנולוגיה והקהילה, בנוסף יתקיימו במרחב לאמנות כנסים וימי עיון שבבסיסם שיח רב תחומי וחדשני בין תחום האמנות לתחומי טבע, סביבה, קיימות, קהילה, טכנולוגיה.
התערוכה הראשונה שמוצגת במתחם היא של האמנית אילה נצר, "בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות", שמתחזה לתערוכה בוטנית ומוצגת בקפידה מאחורי זכוכית בארשת פנים רצינית. הציורים מוצגים כממצאים קפואים בזמן שבה בעת מתארים גם רגעים חולפים: צמחים שהיו זמינים לנצר, שחלפו בראשה או שגילמו רגשות ותחושות רגעיות.
אילה נצר
אילה נצר, בוגרת תואר שני באמנויות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ותואר ראשון בווידיאו מהמחלקה לאמנויות המסך, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. סטודנטית לתואר ראשון בעיצוב טקסטיל בשנקר. פועלת בעיקר במדיומים של רישום, וידיאו ואנימציה. סרטיה הוצגו בארץ ובעולם, בין היתר בפסטיבל הסרטים בחיפה, בפסטיבל מוסררה מיקס, בחממת הווידיאו בפסטיבל צבע טרי, במוזיאון פתח תקווה לאמנות ועוד. הציגה תערוכת יחיד בגלריית המדרשה, בגלריית הירקון 19 והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות, בין היתר בגלריית רו ארט, בגלריית על הצוק, בגלריית בנימין, בגלריית חנינא ועוד.
באדיבות: אילה נצר
הציורים עתירי הצבע משדרים קלילות, חיות, תשוקה, מיניות ואהבה, ומנגד זועקים מהם הכאב והבדידות. העבודות בתערוכה זו עוסקות בכישלון של האמנית, פעם אחר פעם, להתחבר לאחרים, ואילו הציורים מצליחים לפעול כמתווכים בדיאלוג אינטימי עדין ואילם בינה ובין מושאי הציור שלה. תחת ידיה מוסוות הדמויות המתחלפות, נכנסות ויוצאות מחייה, מחופשות לזן כזה או אחר מעולם הצומח. השיחה שחסומה והקִרבה שאליה כמהה נצר מתאפשרות באמצעות הציורים.
הצגת העבודות כרשמים של כאב וכמיהה מצביעה על קשר עמוק ואוניברסלי יותר שעניינו ביחסים בין האדם לטבע. הטבע משמש כסוכן סמוי, סובלימטיבי ומרפא ברגעים שבהם מודגשת בדידותנו וחריגותנו, ואנו חשים כי בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות.
באדיבות: אילה נצר
נושא התערוכה מאוד פיוטי ומעניין, מה המשפט – "בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות", אומר מבחינתך?
"המשפט הזה הוא ציטוט מתוך הספר ״צער ואושר״ של מג מייסון. הספר מספר סיפור על צעירה בריטית שמאוד מאוד סובלת כי היא לא יודעת שהיא חולה במחלת נפש, והיא לא מטופלת עד שלב מאוד מאוחר בחיים שלה. כשקראתי את השורה הספציפית הזו, ״בהיעדר מניע אחר יופי הוא סיבה לחיות״, הרגשתי שהיא נכתבה עלי.
אני בת 35 בלי משפחה, וככל הנראה לא תהיה לי אחת, לפחות לא במובן הנורמטיבי שלה - זוגיות וילדים, ונשאלת השאלה בשביל מה לחיות? מה המשמעות של החיים שלי, כשאני לא מצליחה לחיות אותם באופן מקובל חברתית? בשבילי התשובה היא היצירה. כל יום אני מציירת, כל יום אני מעלה את הציורים לרשתות חברתיות, לפעמים הציורים יפים יותר ולפעמים פחות, לפעמים מוצלחים יותר ולפעמים פחות, אבל יש תמיד קהל שמחכה להם. ולפעמים הציורים יחד עם הטקסטים שאני מפרסמת עוזרים לאחרים - וגם אם לא - פעולת הציור בעצמה - מעניקה לחיים שלי משמעות".
באדיבות: אילה נצר
בעבודת הווידיאו החיפושיות מדגימות את הקונפליקט: מצד אחד יופיין המפתה, ומצד שני כוחן ההרסני עת שהן נוגסות ומכלות את הצמחים והפרחים שסביבן. מצד אחד משתמשת נצר בחיפושיות כאלטר-אגו לכוחות פנימיים הרסניים שמתחוללים בתוכה, סמויים מעיני כול, ומצד שני מתארות החיפושיות המתפתלות על גבן, נטולות כוחות, את חוסר האונים שלה במצבים חברתיים, שבהם היא נאבקת להבין את הסביבה ומשתתקת.
"לחיפושיות יש כמה משמעויות", מבהירה נצר, "מצד אחד נחושתית הקוצים, הזן המצויר בתערוכה, נחשב לאחד הזנים הכי יפים שקיימים בארץ - הם נראים כמעט כמו תכשיט, ומצד שני החיפושית בעצמה יוצרת גם הרס, היא אוכלת את הצמחים שסביבה. גם פרחים - אני יכולה לצייר במלוא תפארתם, ובאותה המידה לצייר אותם נובלים. בשבילי בכל מה שקיים כמעט, ישנה סתירה, ואני משתדלת לבטא אותה כמה שיותר.
היא מסבירה איך האובייקטים שהיא מציירים מסמלים את היופי החולף, "כמעט כל מה שאני מציגה בתערוכה ומציירת בכלל הוא הדבר עצמו - כמו פרח, אבל הוא תמיד מסמל עוד משהו - נניח רגש מסוים, כאב - בדידות - אהבה - חיבור. בגלל שאני מציירת אלפי ציורים בשנה, הציורים עצמם הם עניין שחולף, משתנה ומתפתח - כמו שרגשות כשמאפשרים להם - חולפים מעצמם, כמו צמחים שנובלים, וצומחים מחדש"
באדיבות: אילה נצר
איך המיקום בגן הבוטני בירושלים השפיע על הציורים? על ההשראה?
"חלק מהציורים צוירו עוד לפני העבודה על התערוכה, אבל חלק מהציורים - בעיקר באנימציה, צוירו במיוחד עבורה, מתוך שהיה וטיול בגן. תמיד חשוב לי להכניס לעבודות שלי רגעים שהם משמעותיים עבורי במיוחד, ומתקיימת בהם אינטימיות, רגע כזה למשל הוא הדבורים השחורות. בסוף מרץ רגע לפני שהתערוכה נפתחה, הלכנו אני, אמיר גרומן שיצר את הפסקול של האנימציה (ובעצם של התערוכה כולה) והשותפה שלו והחברה שלי יולנטה דולב, בגן ונתקלנו בנחיל מאוד גדול של דבורים כחולות - שחורות ומיוחדות, שדילגו בין פרחים צהובים, אולי חרציות. שמנו לב אליהן ביחד, והן הפכו לרגע שחלקנו כולנו. רגעים כאלו שבהם דימוי מקבל משמעות משותפת יוצרים עבורי קירבה, ולכן היה לי חשוב להכניס את הרגע הזה לתערוכה, גם אם רק שלושתנו חלקנו אותו, גם אם רק אני מבינה אותו ככזה".
הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם הוא כר של טבע בלב ירושלים. זהו הגן הבוטני הגדול בישראל, המשתרע על פני 150 דונם, ובו אוסף הצמחים החיים הגדול ביותר במזרח התיכון. בגן גדלים למעלה מ-7,000 מינים וזנים של צמחים שונים מהעולם, המוצגים בשש חלקות גיאוגרפיות (אפריקה הדרומית, אירופה, אמריקה הצפונית, אוסטרליה, דרום-מערב ומרכז אסיה והים התיכון).
"כל ביקור בגן מביא איתו שינויים בצמחים שאני שמה לב אליהם, ובפרחים, ואחרי כל ביקור בגן אני ממשיכה לצייר ציורים חדשים ככה שבעצם התערוכה כל הזמן ממשיכה עבורי", מוסיפה נצר.
קצב המעברים בין דימוי לדימוי בעבודת הווידיאו מזכיר דפדוף במחברת. הדפדוף מלווה בפס קול שבו האמנית מקריאה קטעים מתוך יומנה האישי. קצב התחלופה של הדימויים בעבודה מדמה את הקושי של נצר לאחוז ולטפח קשרים. הם חולפים ומתפוגגים ללא יכולת ללכוד ולשמר אותם.
״מותשת כמו בול עץ שגזמו והשאירו בחצר לשימוש עתידי שאף פעם לא הגיע״, הדפסה של ציור דיגיטלי באייפון, 2021
צילום אילה נצר
האם הטבע מחליף מבחינתך מגע אנושי?
"הטבע לא מחליף מגע אנושי אלא הוא מהווה אמצעי, מתווך, משהו שבאמצעותו מתאפשר לי לדבר, ובאמצעותו אני יכולה להגיע לאחרים, ושאחרים יגיעו אלי. ההתבוננות בטבע והיצירה ממנו, משום שהטבע הוא הבסיס לכל הקיים, מאפשר לגעת במכנה האנושי הבסיסי ביותר, ולדבר מתוכו בדרכים חדשות".
"המרחב החדש "יער", מונע מהבנה של הפוטנציאל האדיר הגלום בשילוב של אמנות בגן הבוטני. אנו בגן רואים את חשיבות הקשר בין תחום האמנות, בפרשנויות המגוונות, לתחומי הטבע, הסביבה הקיימות, הקהילה, הטכנולוגיה והחדשנות" אומרת המבורג-פימה, מנהלת ואוצרת המרחב החדש לאמנות מונתה ומוסיפה "המרחב החדש מעודד יצירה מקורית המתייחסת לייחודיותו של הגן ולאוצרות הגלומים בו כריאה ירוקה במרחב האורבני. תשומת לב מיוחדת תינתן ליצירות אמנות שיתכתבו עם נושאי המחקר הנלמדים בגן וירקמו תוך שיחה עם המומחים הבוטניים הפועלים בו".
״השפעה רעה״, הדפסה של ציור דיגיטלי באייפון, 2022
צילום אילה נצר
חנה רנדל מנהלת הפיתוח האסטרטגי של הגן אומרת, "אני נרגשת עם השקת מרחב האמנות החדש. ההחלטה ליצור בגן מחלקה לאמנות נעשתה במהלך הסגר הראשון ב-2020 עם תערוכת חוץ ראשונה 'בחזרה אל הטבע' שאצרה הדס מאור, בתקופה בה גלריות ומוזיאונים סגרו את שעריהן יכולנו לתת מענה לאמנים ולשמש להם כפלטפורמה להצגת עבודות ומצד שני לאפשר לקהל הרחב שוחר האמנות להגיע לגן ולצרוך אמנות. בהמשך יזמנו את התערוכה הבינלאומית 'לראות את הבלתי נראה' תערוכה חדשנית במיוחד שהתקיימה במספר גנים בוטניים ברחבי העולם, תערוכה המשלבת אמנות דיגיטל וטבע. אני רואה בהקמת מרחב אמנות חדש בגן שלב נוסף בחיבור לקהילה במגוון תחומים הקשורים לטבע, הכרת הצומח ועוד".
שעות פתיחת הגלריה:
יום א': 10:00 - 13:00 ב'-ה': 10:00 - 17:00
שישי: 9:00 - 14:00 שבת: 9:00 - 15:00
הגן הבוטני האוניברסיטאי גבעת רם, זלמן שניאור 1 ירושלים
לפרטים נוספים: 02-6794012 ובאתר www.botanic.co.il