אף אחד לא היה חשוב יותר מהסוחרת מסן פרנציסקו, וונדי נוריס, בהערכת השוק האחרונה של נשים-אמניות סוריאליסטיות. באמצעות שילוב של תערוכות, פרסומים וסימפוזיון, היא הגבירה את הנראות והערך עבור אמניות כמו לאונורה קרינגטון, רמדיוס וארו ודורותיאה טנינג.
בהתבסס על מלגה מוקדמת של חברתה, היסטוריונית האמנות וויטני צ'דוויק, סייעה נוריס להוציא את האמניות עתירות הדמיון הללו מהצללים שהטילו עליהן מאהביהן ובעליהן (מקס ארנסט במקרה של קרינגטון ובמקרה של טנינג, שניהם) אל הזרם המרכזי של האמנות העכשווית. מדובר באמנות, ששיאה בתערוכות במוזיאונים, רכישות ובתערוכה בביאנלה בוונציה ב- 2022 שאצרה ססיליה אלמני, שמרגישה לפעמים כמו הומאז' לתוכנית הגלריה של נוריס.
כעת נוריס מתמקדת באליס ראחון (1904-1987, סוריאליסטית אחרת שבעלה האפיל עליה. ראחון, ילידת צרפת, שחיה במקסיקו ועשתה השנה את הופעת הבכורה שלה בביאנלה, עם עבודתה הססגונית והמושקעת על מיתוסים.
השבוע השיקה הסוחרת נוריס ארכיון מקוון( an online archive), שפותח בעזרתו של תלמיד של ראחון, ,Tere Arcq כדי לשרת אקדמאים ומעריצים כאחד. (ארכיון על הנייר של ראחון נמצא ב-Getty, בין ה-1 באוקטובר עד ה-5).
בנובמבר תעלה נוריס את התערוכה Uncovering Alice Rahonבחלל חדש ברחוב ג'קסון בסן פרנסיסקו. רוב 17 העבודות בתערוכה, שהן במחיר של 20,000 עד 750,000 דולר, לא הוצגו במשך שנים. קומץ מהן מושאלות ממוסדות. (לאחר התערוכה ישמש החלל מדי פעם כמטה הסוחר, עם פרויקטים ציבוריים.)
אליס רחון, אל tucán y el arco איריס, 1967
באדיבות גלריה וונדי נוריס
לדברי נוריס, זו תערוכת היחיד הראשונה של ראחון מזה 45 שנים. "היו לה שתי תערוכות גלריה בשנות ה-70, שתיהן במקסיקו סיטי, ומאז כלום", אמרה והוסיפה ש"במשך שנים אספנים, אוצרים וחוקרים אומרים לי להסתכל באמת על עבודתה."
נוריס עשתה זאת ב-2016, כשביקרה אספן במקסיקו סיטי שהיה הבעלים של Self-Portrait and Autobiographyמשנת 1948, שאותו מכר מאז למכון האמנות של שיקגו. נוריס נדהמה הן מהשפה הפיקוגרפית האינטימית והן מהמרקם העשיר שלה. "לעבודה שלה יש איכות נוצצת בגלל החול", היא אומרת.
לדבריה, "ראחון היא האמנית הראשונה שאנו מכירים שמשתמשת מאז שנות ה-40, בעבודתה על הקנבסים שלה, בחול ובאבן וולקנית כתושה כשהיא מעורבבת בשמן. רופינו טמאיו ופרנסיסקו טולדו קיבלו ממנה את הטכניקה הזו", אומרת נוריס. "להערכתי היא ניסתה לחקות את רישומי המערות האלה שראתה באלטמירה בספרד, כדי ליצור את המשטח הזה. יש בהירות יפה ביצירה."
אליס רחון, La cuadra, 1942-50
באדיבות גלריה וונדי נוריס
ראחון נולדה ב-1904 בכפר צ'נסי-ביון במזרח צרפת, התחתנה ב-1934 עם האמן האוסטרי וולפגנג פאלן והצטרפה לתנועה הסוריאליסטית בפריז, בערך באותו זמן. במהלך שנות ה-30 נסעו בני הזוג יחד לספרד, להודו ולצפון מערב האוקיינוס השקט, וטיילו רבות בחוגי אוונגרד.
הכרונולוגיה באתר החדש המדובר ממפה כמה מהקשרים הללו, החל מהרומן הקצר שלה עם פבלו פיקאסו, שהסתיים כשבעלה פאלן איים להתאבד, ועד לידידותה עם פרידה קאלו, שהזמינה אותה למקסיקו ב-1939. במקסיקו התיישבה ראחון בקרב קבוצת מהגרים שכללה את קרינגטון ו-ווארו. ראחון ופאלן התגרשו ב-1947. הוא נישא מיד לאמנית לוצ'יטה הורטאדו, בזמן שהיא, ראחון, נישאה ליוצר הסרטים אדוארד פיצג'רלד.
המוקד העיקרי של התערוכה הוא לשרטט את דמותה של ראחון כאמנית, מימיה הראשונים ככותבת שירה סוריאליסטית ועד פנייתה לציור, בשנות הארבעים. לפי ההערכות הנוכחיות, ראחון יצרה כ-750 יצירות אמנות בסך הכל, אך בהיעדר עזבון, קשה לדעת כמה יצירות שרדו. הארכיון המקוון, שמציג כיום כ-50 מיצירות אמנות שלה, נועד לתת מענה לשאלה הזו . "אתר זה הוא אורגניזם חי ונושם שאנו רוצים להמשיך "להאכיל" בתמונות, כך שאנשים יכולים להתחיל להבין את הרוחב והחשיבות של עבודתה", אומרת נוריס.
Uncovering Alice Rahon, 1 באוקטובר-5 בנובמבר, גלריה וונדי נוריס, סן פרנסיסקו.