למעלה מ-50 שנה מנסה ליאת פולוצקי לתפוס את מהות הנוף והעולם הסובב אותה דרך המופשט. יצירותיה עברו גלגולים רבים במשך השנים, אך בכולן סגנונה המופשט למחצה מאלץ את הצופה לבחון אותן לעומק כדי לגלות מה מסתתר מאחורי הנגלה לעין.
התערוכה "רטרוספקטיבה של סדרות", מסכמת 20 שנות יצירה בפן אחד של עבודתה האמנותית – סדרות. הרעיון לתערוכה עלה בדעתה מתוך התבוננות בתערוכתה האחרונה במוזיאון הטבע בירושלים שבה בלט מגוון של סדרות ציורים בצבעי מים ובצבעי שמן – חלקם ציורים בודדים בגודל אחיד אשר חוברו לסדרה, ואחרים צוירו מלכתחילה כסדרה על דף נייר אחד או הוצמדו יחד במתכוון לתמונה פנורמית רציפה.
שלבי התחממות כדור הארץ, 2022
צילום: יאיר חובב
פורמט הסדרות ניכר בכל תחומי האמנות שבהם יצרה: בעבודות צבעי מים על נייר, שאפיינו אותה משחר פעילותה, בעבודות צבעי השמן על בד, שהיא מציירת מאז סוף המאה שעברה, במיניאטורות, שבהן היא מתמחה למעלה משני עשורים, וכן בפרויקטים מיוחדים כדוגמת סדרות הקוביות שובות העין מהשנים האחרונות.
"הסדרות מייצגות בעיני את ההמשכיות, את התמונה שעוד לא הסתיימה ורק לאחר שמוסיפים לה עוד ועוד תמונות ניתן לבטא את מה שפחות בה לידי ביטוי בתמונה אחת", היא אומרת, "הסדרות הראשונות נעשו בדיעבד, כלומר ציירתי כמה תמונות קטנות שבתערוכה הצטרפו לתמונה אחת גדולה כאשר השלם מבטא יותר מחלקיו. אבל היו גם סדרות שציירתי מראש כסדרה או כתמונה גדולה המורכבת מתמונות קטנות יותר. בנוסף ישנם נושאים שדורשים סדרה של ציורים ואי אפשר לבטא אותם בציור בודד.
כך למשל הקיר הירוק שציירתי בסיטה ב-2006 שכלל 20 תמונות בצבעי שמן כל אחת בגודל 60x60 ס"מ ואותו אראה בתערוכה. או סדרה של תמונות בגווני כחולים שציירתי ב-2004 בבית גבריאל בכנרת ושלא לדבר על סדרות של תמונות מונוכרומטיות – כששוב ושוב רואים את ההמשכיות בין התמונות בסדרה ויש לכך השפעה אחרת לגמרי מאשר התבוננות בתמונה בודדת גדולה ככל שתהיה. לצערי לא יכולתי להציג את כל הסדרות שיצרתי. כל אחת מסיבה אחרת, אבל התערוכה כוללת רק סדרות של ציורים ולא ציורים בודדים".
נוסטלגיה לחלום בנוף, נוסח 2022
צילום: יאיר חובב
היצירות בתערוכה החדשה משתלבות לתמונה אחת גדולה, במקרים אחרים הן ממשיכות זו את זו, משלימות זו את זו או מתמזגות זו בזו, בסדרות אחדות הנושא והסגנון הם המכנה המשותף. עם כל זאת, רבים מהציורים יכולים גם לעמוד בפני עצמם. "התערוכה הנוכחית רטרוספקטיבית ונותנת אפשרות לסקור את התפתחותי האמנותית לאורך השנים, אילו נושאים עניינו אותי, מה ביקשתי לבטא ביצירותיי והאם הצלחתי להעביר את תחושותיי אלו לצופים ובאילו אפשרויות ביטוי מגוונות בחרתי, החל מתמונות גדולות בצבעי שמן על בד וכלה במיניאטורות זעירות בצבעי מים", היא מסבירה את ייחודה של התערוכה הנוכחית.
בשנה האחרונה יצרה פולוצקי סדרות בנושא התחממות כדור הארץ בצבעי מים ושמן על בד, ואף הן יוצגו בתערוכה. המסר בצבעי המים בוטה וברור לעין, ואילו הסדרה בצבעי השמן היא אמורפית ומעודנת יותר, "רציתי להראות שאנחנו במו ידנו הורסים את הכדור שזכינו לחיות בתוכו", היא אומרת, "זה לא שלא חשבתי על כך קודם לכן, אבל תקופת הקורונה חידדה זאת מאוד. פתאום ראיתי מה קורה שהעולם נעצר ואנחנו נאלצים להיות ספונים בביתנו. מסתבר שאולי עבורנו זה היה נורא אבל בהחלט לא לסביבה. חיות הבר נהנו מכך מאוד, זיהום האוויר קטן בהרבה ופתאום התברר שעם כל הכבוד, כל יום שאנחנו בחוץ על מכוניותינו, בתי החרושת מעלי העשן והתעשיה כולה אנחנו גורמים נזק לסביבה. חשבתי שאולי בעקבות זאת יוסקו לקחים אבל מתברר שלגמרי לא. איך הגענו למצב שהשריפות האיומות ביערות הפכו לתופעה שגרתית. האם אי אפשר לנחש מה יקרה בסופו של דבר? אם לא יהיו חיות בר, צמחייה עצים וטבע באיזה עולם נחייה? לכן יצרתי את הסדרות הללו.
תוצאה ראשונה של הזלזול בכדור הארץ, השרפות באמזונס, 2022
צילום: יאיר חובב
הסדרה הראשונה הייתה של שלוש מיניאטורות בצבעי שמן על בד שביטאה את התהליך ההרסני שעובר על כדור הארץ. בתמונה הראשונה נראה מעין יער במלוא יופיו, בשנייה נראתה שרפת יער ובסוף – האין בד שכמעט לא מצויר בו דבר מלבד פה ושם כתם זעיר. הכתם הזעיר בא להראות שבעצם יש תקווה ועדיין לא מאוחר ובעצם הטבע חזק יותר מאתנו באותם החדשים שישבנו בבית הטבע ובעיקר חיות הבר חזרו לשלוט ברחובות. למרבה הצער התאוששות קצרה זו לא נמשכה זמן רב.
לכן יצרתי שתי סדרות חדשות. אחת בצבעי מים 18 עיגולים שבהם אפשר לראות את אותו תהליך בצורה אחרת – העיגולים הראשונים מתארים רישומים מופשטים בצבע ירוק – כדור הארץ הפורח, העיגולים השניים מתארים רישומים מופשטים בצבע אדום – שרפת היערות והעיגולים האחרונים – עקב שינויי מזג האוויר מעין חזרה לתקופת הקרח – רישומים בצבע שחור על רקע לבן.
גם הסדרה בצבעי השמן היא של אותו רעיון אבל בה לא הראיתי יערות אלא שש תמונות המראות עולם הרמוני בגוונים עדינים של ירוק ואחריו את השרפות ולבסוף את הריק – הסוף אבל עם שביב תקווה – בד כמעט לבן ובו כתמים זעירים שמבשרים שאולי זה עוד לא מאוחר והעולם יתאושש".
את יוצרת למעלה מחמישים שנים ומנסה לתפוס את הנוף והעולם הסובב אותנו - האם נוף זה, העולם השתנה?
"בהתבוננות בתמונות בתערוכה לפי סדרן הכרונולוגי ניתן להבחין בהבדל – בעבודותיי בכלל ובסדרות בפרט – בין אלה שצוירו בשנים המוקדמות של יצירתי האמנותית לאלה של השנים האחרונות. רוב תמונותיי לאורך השנים אמנם התבססו על הטבע מסביב אבל למעשה ביטאו הלכי נפש וניסיון להעלות באמצעות האמנות לא רק את הלא מודע, את מה שמסתתר מאחורי התמונות והמסתורין שבטבע אלא גם תופעות חיצוניות שמשכו את לבי – ביטויי האור, הצבעוניות מול המונוכרומטיות, התנועה המהירה, ומידי פעם גם את התרבות שעליה גדלתי.
העולם מסביבי כמובן השתנה אבל אני לא מתבוננת בו אני לא מסתכלת על מגרדי השחקים שצצים על חשבון הגנים והטבע אלא במקומות שבהם יש טבע ובעיקר מסתמכת על זיכרונותיי מירושלים של פעם – של עצי פרי ברחובות של שדות נרחבים, ועל שפע צמחייה. זה העולם שלי ולא ירושלים של היום שלא דומה בשום דבר לירושלים של ילדותי".
ליאת פולצקי
צילום: יובב (יובל) פולוצקי
התערוכה הנוכחית מתרחשת כשפולצקי חוגגת 80, "אני שמחה מאוד שהגעתי לגילי, גיל ששני הוריי לא זכו להגיע אליו", היא אומרת בחיוך, "וכאן כדאי להוסיף גם מילים טובות על העולם שבו אנחנו חיים, אמנם אני מצטערת מההתחממות הגלובלית שגורמת לאסונות, לשרפות ולשיטפונות, ובמיוחד כואבת מאוד את הכחדתן הנמשכת של חיות הבר אבל לא יכולה להתעלם מהקדמה בימנו שמאפשרת לשמור חלק מהם באמצעים שונים שפעם לא חלמו עליהם.
אי אפשר גם להתעלם מכך שבאמצעות המדע לא רק ניתן לשמור מינים שהם בסכנת הכחדה אלא גם לעזור לזוגות שפעם לא יכלו להביא ילדים לעולם והיום הם יכולים לעשות זאת. אי אפשר להתעלם מכך שמחלות קטלניות שפעם היו גזר דין מוות, היום לחלק מהם יש מזור ואפשר לעצור במידת מה את התפשטותם של אחרים וחלקם כמעט ולא קיימות בימנו. אי אפשר להתעלם מהטכנולוגיה המדהימה המאפשרת לנו לתקשר עם כל העולם בזמן קצר ואפילו לראות איש את רעהו מקצה העולם ועד קצהו. אי אפשר להתעלם מכך שהנשים בימנו יכולות לבטא את עצמן במקצועות נחשקים כמעט כמו הגברים וזה ילך וישתפר. לכן למרות הכאב שאני חשה על אובדן החי והטבע אני מודה כל יום על כך שאני חיה עכשיו ולא לפני מאות שנים".
ליאת פולוצקי הציגה עד היום עשרות תערוכות יחיד והשתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. בין היתר הוצגו ציוריה בתערוכה קבוצתית במוזיאון קלוז' ברומניה ובתערוכת יחיד במרכז הבינלאומי לאמנות בפריז. כמו כן משתתפת פולוצקי כבר שנים בתערוכות של ציורים מיניאטוריים ברחבי העולם. פולוצקי זכתה במהלך השנים בפרסים רבים, ביניהם מדליית כסף בשנת 2002 מטעם הפדרציה הלאומית לתרבות צרפת FNCF בתערוכה הבינלאומית "הצבע הכחול באמנות" מטעם SALON DES LEOPARDS שנערכה ב Espace Jean Despas סן-טרופה, דרום צרפת.
"רטרוספקטיבה של סדרות" תוצג בבית האמנים בתל אביב, בין התאריכים 11.8 ל-3.9.22.
כתובת: בית האמנים תל אביב, אלחריזי 9.