שמי אחמד ג'חף. אני מעצב גרפי ואומן המתגורר בצנעא, בירת תימן. לפני כמעט חמש שנים דיברתי ב- The Art Newspaper על "המלחמה הנשכחת" של ארצי. בשנת 2015 החלה קואליציה של מדינות, בראשות סעודיה, להפציץ ולהטיל מצור על תימן, בתמיכת ממשלות ארה"ב ובריטניה. אז, כמו עכשיו, אנו עומדים בפני משבר ביטחון תזונתי עם יותר מ-17 מיליון אזרחים מורעבים.
המלחמה בתימן בין הממשלה למורדים החות'ים נמשכת גם היום, שבע שנים לאחר תחילתה. עדיין יש מלחמה, מצור ורעב, והעולם צופה ויודע זאת. אני עדיין כועס כי ארה"ב ובריטניה תומכות בקואליציה הממשלתית בראשות סעודיה ועדיין מוכרות נשק לסעודיה. אבל המלחמה לא נשכחת. מתעלמים מהמלחמה בתימן כי ארה"ב ובעלות בריתה אחראיות לרוב הסבל, והן מרוויחות מהמלחמה הזו ומשתתפות בה במישרין או בעקיפין.
ארגון האומות המאוחדות הכריז על הפסקת אש באפריל, אשר הוארכה ביוני בחודשיים נוספים והוארכה שוב ב-3 באוגוסט. בשטח, אין כלום. נכון שהקרבות הצבאיים פסקו במידה מסוימת, אבל המצור על הערים נמשך והמלחמה נמשכת. האזרחים עדיין סובלים ולא ראו שום יתרונות או תוצאות מהפוגה זו.
"מתעלמים מהמלחמה": גרפיקה של ג'חף מציגה כלי נשק נשברים לשניים
"האם יש תקווה לשלום בתימן?"
אני מבלה את ימיי בצפייה בחדשות ובהקלטת אירועים כגון התקפות אוויריות ברשתות החברתיות. אני ממשיך לעשות עבודות בלילה, באמצעות Adobe Illustrator, Adobe Premiere ופוטושופ. הצגתי גם הדפסים ביריד האמנות על הנשק, בלונדון (2017 ו-2019).
לאחרונה פרסמתי ספר במתכונת PDF בשם Art of War, ובו העיצובים והעבודות החשובות ביותר שלי. באחת העבודות, אני מבקר את תפקידה של ממשלת בריטניה במתן נשק לסעודיה המשמש בהתקפות אוויריות על תימן. בעבודה אחרת, ניסיתי להעביר תמונה של מלחמת העולם השלישית על ידי השתלת סמל של פיצוץ ענק על דגלי מדינות וארגונים גדולים. תמונה נוספת מציגה את יונת השלום משופדת בחרב, והשאלה: "האם יש תקווה לשלום בתימן?"
בהקדמת לספר אני כותב : "אני מקדיש לכם את היצירות האמנותיות האלה שעיצבתי בתקופת התוקפנות והמלחמה הסעודית בתימן... [זהו] מסר לעולם שמתבונן ומשתתף בשתיקה נוכח התוקפנות הזו. התחלתי ליצור יצירות אמנות כבר מהיום הראשון של המלחמה בתימן תחת הפצצות, מצור וסבל".
אבל אני לא עושה יצירות כמו קודם כי מי שהתעניין בתימן משועמם או עסוק באירועים ובקונפליקטים אחרים. יש עוד נושאים בעולם שאנשים דואגים להם. אחרי הכל, אנחנו רק תימנים, וזו עדיין המלחמה שמתעלמים ממנה.