מועצת האמנויות של אנגליה (ACE) פרסמה הנחיה חדשה, שציפו לה מוזיאונים וגלריות, בנושא השבת חפצים, שמטרתה "לספק עצות ושיטות עבודה מומלצות למוזיאונים באנגליה, בנוגע לתגובה למקרי השבה והחזרה". המסמך החדש, Restitution and Repatriation: A Practical Guide for Museums in England פותח בשיתוף עם הארגון החינוכי, המכון לאמנות ומשפט.
ההנחיות החדשות, שפורסמו בעקבות כמה מקרי פיצויים מתוקשרים בבריטניה, לא יכלו להגיע בזמן מתאים יותר, למוזיאון והגנים הורנימן בדרום לונדון. מדובר במוסד הממומן ישירות על ידי הממשלה באמצעות המחלקה לדיגיטל, תרבות, מדיה וספורט. המחלקה הודיעה כי תעביר את הבעלות על 72 חפצים באוסף שלה, כולל 12 לוחות פליז (ברונזה בנין), לניגריה.
חפצים אחרים שנתפסו על ידי הצבא הבריטי ב-1897, כגון מזבח תרנגול מפליז יחד עם חפצי טקס משנהב וחפצי ברונזה נוספים, יועברו גם הם לממשלת ניגריה.
"הראיות ברורות מאוד שהחפצים הושגו בכוח. התייעצות חיצונית תמכה בדעה שלנו שזה גם מוסרי וגם ראוי להחזיר את הבעלות עליהם לניגריה", אומרת איב סלומון, יו"ר נאמני המוזיאון. ההורנימן מתכנן לדון עם הוועדה הלאומית של ניגריה למוזיאונים ומונומנטים, בתהליך ההעברה הרשמית של הבעלות, וגם באפשרות לשמור כמה חפצים בהשאלה לתצוגה, מחקר וחינוך.
מוקדם יותר החודש הסכימו האוניברסיטאות של אוקספורד וקיימברידג' להחזיר למעלה מ-200 פריטי ברונזה של בנין.
מסמך ה-ACE החדש מחליף בינתיים כעת, בשנות ה- 2000, את ההנחיה הקודמת שגובשה על ידי ועדת המוזיאונים והגלריות. "ההנחיות מבוססות על המדיניות והמסגרת החקיקתית הקיימת ותומכת במוזיאונים בקבלת החלטות וניהול תיקים באופן ראוי מבחינה משפטית ואחראית מבחינה אתית. זה לא משנה שום מדיניות או חקיקה", מדגישה הודעת ACE.
"למוזיאונים באנגליה יהיה כעת משאב מומלץ לטיפול בתביעות להשבתם ה והחזרתם של חפצי אמנות, בהםברונזה בנין לניגריה. בעבר, שרר לעתים קרובות חוסר בהירות לגבי האופן שבו מוזיאונים צריכים להגיב לטענות, שלעתים קרובות החמירו את המצב לשני הצדדים. כעת לאור ההנחיות החדשות, יש למוזיאונים את הבהירות הנדרשת והם יכולים להתחשב ולהתקדם" אומר אלכסנדר הרמן, מנהל המכון לאמנות ומשפט.
"למרות שכל סיטואציה שונה, ונדרשת גישה של כל מקרה לגופו, ישנן סוגיות נפוצות החלות על כל המוזיאונים ושעבורן מומלצים עקרונות רחבים ושיטות עבודה"...חשוב להיות ערניים לרגישויות האפשריות של התובעים, ולתחושת הפגיעה והניכור העמוקה, שחלקם עלולים לחוש. כמו כן, כדאי לזכור כי עלות הגשת תביעה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית, עשויה לא פעם להיות משמעותית מאוד", נכתב במסמך ה-ACE.
הסעיפים כוללים את "תחילת העבודה" המשלבת רשימות ביקורת עם שאלות כגון "האם סיפרת את הסיפור המלא על פריט באמצעות תיוג ופרשנות?" החלק השני, "טיפול בתביעה", נותן מידע מפורט, המכסה שיקולים אתיים ומשפטיים לצד דוגמאות לשיטות עבודה מומלצות. יש להעריך הערכות אתיות לפי ארבעה גורמים כגון : "משמעות החפץ לתובע" ו"כיצד נלקח החפץ ממקום מוצאו או מהבעלים שלו בעבר".
"יישום התוצאות" עוסק בנושא העדין של העברת בעלות או השאלת העבודות הנדונות. הצעדים המעשיים הכרוכים בהעברה יכללו, למשל, סידור או השלמת רישיון ייצוא קבוע של חפץ תרבותי בבריטניה. תוצאה אפשרית נוספת היא "זכויות גישה או שליטה" הכוללות "מתן אפשרות לתובע או לנציגיו גישה מיוחדת לחפץ הרלוונטי במוזיאון". זה מעורר בעיות כמו טיפול באובייקט בדרכים "משמעותיות לתובע" או שליטה בגישה לפריט באמצעות דיגיטציה ושימוש בתמונה.
המסמך החדש, שהוכרז ב-2020, נדחה במספר הזדמנויות בשל "הרגישות הפוליטית המוגברת", על פי Museums Journal, הפרסום של איגוד המוזיאונים הבריטי (MA) שמברך על המהלך. "הנחיות הACE-צריכות להיות מוגדרות בהקשר של התנועה הרחבה יותר לדה-קולוניזציה של מוזיאונים וההנחיות התומכות בדה-קולוניזציה במוזיאונים שניתנה על ידי ה- "MA אומרים בארגון ההסברה.