הרפורמות שבדרך, של זכויות יוצרים המעניקות ליוצרים 5% מערך המכירה של יצירותיהם עשויות להביא בקרוב לאמנים קנדים להצטרף לשורות אחיהם בכ-93 מדינות, כולל בריטניה וצרפת.
לפי משרדו של שר החדשנות, פרנסואה-פיליפ שמפיין, שיחד עם שר המורשת, פבלו רודריגז, מנסח כעת רפורמות בחוק זכויות היוצרים. עפ"י החוק אמנים עשויים לקבל בקרוב "זכות מכירה חוזרת" המעניקה להם תמלוגים, במהלך תקופת זכויות היוצרים.
על פי מפקד האוכלוסין של 2016, ישנם למעלה מ-21,000 אמנים חזותיים בקנדה עם הכנסה חציונית של 20,000 דולר בשנה מכל מקורות ההכנסה. הרפורמה החדשה בזכויות היוצרים תעניק להם חלק מהרווחים כאשר יצירותיהם ימכרו מחדש, לרוב ברווח עצום.
לורי בושאר, דוברת שמפיין אמרה השבוע לעיתון "גלוב אנד מייל" כי "הממשלה שלנו מקדמת כעת תיקונים פוטנציאליים לחוק זכויות היוצרים כדי להגן עוד יותר על אמנים, יוצרים ובעלי זכויות יוצרים. זכויות מכירה חוזרות לאמנים הן אכן צעד חשוב לקראת שיפור התנאים הכלכליים של אמנים בקנדה".
אפריל בריטסקי, המנהלת הלאומית של CARFAC (נציגות אמנים קנדיים), ארגון שדגל זמן רב בזכויות מכירה חוזרת, מציינת כי "מנקודת מבט של זכויות יוצרים, הצורך ברור. סופרים ממשיכים לקבל תשלום כאשר ספריהם מודפסים מחדש. מלחינים ומוזיקאים מקבלים תשלום בכל פעם שעבודתם מושמעת ברדיו, בבר או בסרט. לא כל אמנות מגיעה לשוק המשני כמו שלא כל הספרים נמכרים, ולא כל השירים מגיעים לרדיו. אבל כאשר אמנות נמכרת מחדש, אמנים צריכים להיות מסוגלים לחלוק את הערך המתמשך של עבודתם. זה היה מקור הכנסה טוב מאוד לאמנים במדינות אחרות, ו-5% זה לא הרבה לבקש בהתחשב בתרומות שתורמים לאמנים, לערך המתמשך ולהצלחת עבודתם".
CARFAC דוגלת בכך שעזבונות אמנים יקבלו כספים על פי כללי זכויות יוצרים גם עשרות שנים לאחר מותם.
בריטסקי מציינת כי ה-ARR (זכות חוזרת של האמן) מועילה במיוחד לאמנים ילידים בכירים. אמנית האינוק המנוחה Kenojuak Ashevak, למשל, יצרה ב-1960 הדפס איקוני בשם 'הינשוף המכושף', שנמכר לראשונה בקייפ דורסט מולדתה (שנקראת כיום Kinngait), Nunavut תמורת 24 דולר קנדי בלבד. בנובמבר 2018, אחד מההדפסים במהדורה מוגבלת נמכר תמורת שיא של 216,000 דולר קנדי (163,000 דולר) בוואדינגטון, בית מכירות פומביות בטורונטו. אבל מכיוון שאשבק, שמתה ב-2013, כבר מכרה את היצירה, העיזבון שלה לא קיבל כסף מהמכירה הזו.
עבור אמנים ילידים רבים, שלעתים קרובות חסרה להם גישה לשווקים ראשוניים, ויוצרים יצירות אמנות ברמת קיום, נתפס ה-ARR כהיפוך פוטנציאלי של מערכת, שלעתים קרובות יכולה לתפקד כתהליך ניאו-קולוניאלי וניצול.
האמנית תרזי טונגליק, שחיה ב-Rankin Inlet אמרה לוועדה פרלמנטרית ב-2016, "כאשר מסתכלים על קהילות עירוניות, כפריות ומרוחקות, האמנות מביאה מזומנים ומשלימה הכנסה נמוכה. לזכות המכירה של האמן תהיה השפעה פיננסית חיובית שכן 10% מהיצוא של קנדה הוא אמנות אינואיט. תארו לעצמכם כמה יותר היו מכניסים לקנדה האמנים הקנדים האחרים, שמוכרים בתוך 93 המדינות. הקהילות המרוחקות באמת יהנו מזכות המכירה של האמן, שכן לנו, בנונבוט, יש את יוקר המחיה הגבוה ביותר".
אבל איגוד סוחרי האמנות של קנדה הביע דאגה מהרפורמות, בטענה שהן יוצרות סיוט בירוקרטי ועומס על גלריות קטנות, יעלו את מחיר האמנות ויפחיתו את המכירות. הדובר מארק לונדון, הבעלים של "גלרי אלקה לונדון" במונטריאול, המתמחה באמנות אינואיט, אמר לוועדה פרלמנטרית שחקרה את הנושא ב-2018, "אנחנו חושבים שזה רעיון נורא".