בשיא עונת הקיץ, יכולים חברים בסצנת האמנות של ניו יורק להרשות לעצמם לצאת להמפטונס לארוחות ערב חגיגיות, למסיבות עם הטבות, לתערוכות על החוף, ומדי פעם לחוות גם קצת אמנות. כשהקצה המזרחי של לונג איילנד מארח את היריד השנתי של Art Market Hamptons בסוף השבוע (עד 14 באוגוסט), יש הרבה תערוכות לראות גם מעבר לאיוונט הראשי בשטח של פרויקט תיבת נובה ופארק הפסלים ב-Water Mill . אז בין אם אתם מפליגים בסירה או נוסעים בבנטלי ללא גג, קופצים על טיסה במסוק או עולים על האוטובוס הישן והאמין, הנה כמה מהתערוכות שחובה לראות הקיץ, בהמפטונס.
מאקי נא קאמורה - Maki Na Kamura
עד 21 באוגוסט בגלריה מייקל ורנר, 50 Newtown Lane, East Hampton
בתקופה שבה הציור הפיגורטיבי נשאר בועט בשוק האמנות, הציירת מאקי נה קאמורה ילידת אוסקה, שחיה בברלין, היא סוג של נסיגה. זאת בהתחשב בעובדה שהיא מציגה עם יצירות האבסטרקט של מאסטרים, מהלן פרנקנטלר ואיליין דה קונינג ועד ג'קסון פולוק.
הקומפוזיציות המופשטות הצבעוניות והנועזות בתערוכה זו מעוררות מוטיבים מסוימים, היסטוריים ואומנותיים - סדרה אחת בשם La Guerre עשויה לתאר נופים עם צלקות קרב, קבוצה אחרת מעוררת סצנות של מתרחצים ופיקניקים בעוד האמנית מצטטת את ההשפעה של שגרת הריקוד של K-Pop — אבל התמונות נשארות בגדר חגיגה בלתי ניתנת לבדיקה, של מרקם וטונאליות.
לדברי נה קאמורה "אם אנשים מסתכלים על תמונה על הקיר, והיא לא זזה, והם לא שומעים כלום, אז, באופן אובייקטיבי, הם לא חושבים".
לוצ'יטה הורטאדו, ללא כותרת, בסביבות 1971
© העזבון של לוצ'יטה הורטאדו. באדיבות העזבון של לוצ'יטה הורטאדו והאוזר אנד וירט. צילום: ג'ף מקליין
לוצ'יטה הורטאדו - Luchita Hurtado
13 באוגוסט-24 בספטמבר ב-Hauser & Wirth, 9 Main Street, Southampton
האמנית הוונצואלית הייחודית לוצ'יטה הורטאדו, שמתה ב-2020 בגיל 99 לאחר שזכתה למוניטין עולמי בשנותיה המאוחרות, רחוקה מלסיים ללמד אותנו דברים. רבים מהרישומים בתערוכה זו הם מסדרת I Am שלה, המציגה את גישתה הייחודית לפורטרט עצמי. זאת תוך שימוש בפרספקטיבה בגוף ראשון כדי להראות את מה שהאמנית עצמה ראתה: מידיה, משדיה ומרגליה ועד לחפצים יקרי ערך. אלה מתוארכים משנות ה-70 כשהיא גרה בצ'ילה. היצירות מבוצעות בחומרים הכוללים דיו, פחם, עפרון, גואש וגרפיט, והם "לוכדים" צילומי מצב, שבמקרים מסוימים היא גם תיארה אותם כציורים בהירים.
קנה המידה האינטימי ועיבוד המחוות שלהן, "מכניסים את הצופה לראשה" ומעבירים תחושה ייחודית ורדיקלית של פנימיות.
תצוגת התקנה של סטפן רינק: האלים למחצה של מועדון הג'וקי ב-Skarstedt, East Hampton צילום: ג'ון ברנס. באדיבות Skarstedt
סטפן רינק: האלים למחצה של מועדון הג'וקי - Stefan Rinck: Semigods of the Jockey Club
עד ה-11 בספטמבר ב-Skarstedt, 66 Newtown Lane
התערוכה מציגה למעלה מ-20 יצירות חדשות של האמן הגרמני סטפן רינק, הידוע בעיקר בזכות פסלי האבן הפיגורטיביים המגולפים והקשיחים שלו. היצירות ממזגות תרבות פופולרית ואלמנטים של מסורות פרה-קולומביאניות, אירופיות מודרניות ורומנסקיות צרפתיות. דמויות ה"אל למחצה" של רינק הן עמידות ומלוטשות כדי להידמות לחפצי אמנות.
העבודות מתייחסות להימורים ולספורט, ומעוררות רעיונית את השרידים החברתיים שהפעילויות מייצגות. זאת בעוד שמטרתה להציע חקירה מעמיקה יותר של התרבות העכשווית. התערוכה "נגועה" בהומור, הנראה בעבודות כמו בפסל Two-armed Bandit (2022), המראה אל בדמות ארנבת עם עיני מכונות מזל וזנב כפתור הפעלה.
טוד גריי, אטלנטיק (שביל הדמעות) (2022
באדיבות האמן ודיוויד לואיס
טוד גריי: שירי ערש אטלנטיים, סיפורים אחרים - Todd Gray: Atlantic Lullabies, Other Tellings
עד 28 באוגוסט בדיוויד לואיס, 53 The Circle
האמן האמריקאי טוד גריי בוחן בסדרת הכותרת של תערוכה זו את ההקשר ההיסטורי, שממנו נבנה הקפיטליזם באמצעות עבודת כפיים. האמן מצמיד תצלומים מקוטעים מהארכיון שלו וממקומות אחרים של נמלי עבדים, של האוקיינוס האטלנטי ושל דמויות שחורות, עם תמונות של גנים בוטניים ושל הארכיטקטורה האימפריאלית של וילות וטירות ברחבי מדינות אירופה. מדובר בתמונות של מדינות שהרוויחו מסחר העבדים, ומשקפות את העושר שהמדינות המדוברות צברו שם ובאופן משני באמריקה, ויצרו פלטפורמה למהפכה התעשייתית.
האמן, העוסק בעיקר בעבודתו בשאלות לגבי גזע, מעמד וקולוניאליזם, מחזיק בסטודיו בגאנה, ולאחרונה זכה במלגה מהאקדמיה האמריקאית ברומא, שם הוא יוצר עבודה המנתחת נושאים הקשורים לאפריקה הפוסט-קולוניאלית ולאמריקה.
באדיבות: אריק פיירסטון
פורטונה2000/שטיחי קיר - Futura2000/Tarpestries
עד ה-18 בספטמבר בגלריה אריק פיירסטון, 4 ו-62 Newtown Lane, East Hampton
בגוף עבודה, שמסתירה מעבר לקצה את מה שהיה ומה שיהיה, מזכירים ה-Tarpestries של Futura2000 את הזיכרון של רכבת תחתית עגומה יותר (ואולי מרגשת יותר) בניו יורק. זאת באותה מידה שהם עושים את הסצנות האהובות עליך מ-Dr. Who ו-בלייד ראנר. יש יותר מ-20 מה"שטיחים" הנמתחים הללו, שנעים בין 7 ל-25 רגל, בשני המיקומים של אריק פיירסטון, באיסט המפטון.
הגודל המונומנטלי נותן לצופים הזדמנות לראות את היצירה של Futura2000 בצורתה הטבעית: בקנה מידה גדול, עוטף, כאילו היה פעם חלק מהעיר. השטיחים מוצבים לצד פסל ברונזה מאסיבי של "39 Meg", המבקר הרובוטי מכוכב אחר, שהקרין את דרכו אל עבודתו של האמן, יותר מהזדמנות אחת.
באדיבות: Lisson
פדרו רייס: פוהוא - Pedro Reyes: Pohua
עד 14 באוגוסט בליסון, 55 Main Street, East Hampton
כאשר מוקפים בציורים פיגורטיביים של תרחישי "היום", תענוג הוא לראות עבודות אבן כבדות, מפעימות.,Pohua פירושו "לספור" בשפה האצטקית Nahuatl, וחמשת הגילופים האנתרופומורפיים כאן נקראים Cë, Öme, Ëyi, Nähui ו-Macuïli, המילים של Nahuatl עבור אחד, שניים, שלושה, ארבעה וחמישה. הפסלים המגולפים מאבן טזונטלוהחומה הוולקנית, המכונה מטאוריט, הודות לברק המתכתי המדהים שלה.
כמו כן נראים ארבעה ציורים על כרטיס. אביו של רייס לימד רישום הנדסי מתקדם, והתהליך הטכני של עיבוד אובייקטים תלת מימדיים על נייר. היה תמיד חלק חשוב מהתרגול שלו.