"כלאיים", נפתחה בגלריית יבנה. התערוכה אקטואלית לתקופת בחירות משום שהיא עוסקת בכל המורכבויות המאפיינות את ישראל: דתיות, חברתיות, פוליטיות. "התערוכה בודקת את עצמה מול מקורות ותרבות עתיקת ימים, אומר אוצר התערוכה, יהודה רחנייב, "פעמים רבות אני נשען על היהדות על מנת להבין את החברה הישראלית ומנגנונים הישרדותיים".
בתערוכה משתתפים 11 אמנים ואמניות ממדיומים שונים: צילום, מיצב, ציור, פיסול. אמנים ותיקים ופעילים לצד אמנים צעירים שרק עכשיו מתחילים את צעדיהם הראשונים בשדה האמנות. גם מבחינת השקפות פוליטיות האמנים מקצוות שונים, ימין, שמאל, מרכז. האמנים המשתתפים: חוה זילברשטיין, טלי אלמליח, יונה לוי גרוסמן, יוסי רז, משה ריפנר, מידד לנדוי, נעמי טדסקי בלנקט, נסטיה דוידוביץ', עדנה דאלי, צביקה זלקוביץ', שלמה כץ.
תערוכת "כלאיים" מספקת מטפורה למציאות ישראל. החברה הישראלית לא מצליחה להתקיים תחת תרבות אחת, היא מורכבת יותר מתת תרבות, משבטיות.
מצוות איסור כלאים חל על מלאכת העשייה. ארבעה איסורים בתחום הצומח והחי: זריעת שני מינים בשדה אחד (כלאי זרעים), הרכבה של שני אילנות (כלאי אילן), זריעה של תבואה בתוך כרם (כלאי הכרם), הרבעה של שני מינים שונים של בהמות וחיות (כלאי בהמה).
שני איסורים נוספים הם: איסור עבודה באמצעות שני בעלי חיים ממינים שונים (לא תחרוש בשור ובחמור יחדו), וכן איסור לבישת בגדים שעשויים משילוב של צמר ופשתן (שעטנז). העונש על כל אחת מעבירות אלו הוא מלקות, ככל מצוות לא תעשה. בעצם האיסור רק במעשה עצמו ולא חל על מחשבה או הרגשה. "כלומר, אנחנו יכולים לתקשר ברמה תאורתית אבל לבנות חברה בתוך מדינה זאת משימה קשה עבורנו, כמעט בלתי אפשרית. בתערוכה האמנים מגיבים לכל רבדי החיים, אדם מול אתגר טכנולוגי מלאכותי, האדמה כמקום מגונן, המעניקה זהות. כלי נשק כביטוי לחרדה קיומית והשמדה עצמית. רצון להשתחרר מחרדות עבר ונסיון ליצור חיים חדשים. סממנים דתיים, מעלים שאלות אתיות של זכויות וחובות. יצורי אנוש מורכבים מחיות, נושאות על עצמם זיכרונות של חברה שסועה ולא מאוחדת", אומר רחנייב.
האם האיסור לחבר מינים שונים טומן בתוכו רעיון יותר עמוק, העוסק במורכבויות של החברה הישראלית? התשובה לדברי רחנייב, היא כן. "שבטי ישראל נמשלו לחיות שונות למשל יוסף לשור ואלו יששכר לחמור. אולי התורה מזהירה אותנו מכור היתוך? אולי לא ניתן לחבר מינים שונים בטבעם ומהותם? על כך עלינו לתת את הדעת. התערוכה מבקשת לבדוק את החברה הישראלית על כל מרכיביה".
האם התערוכה מציעה אופטימיות או פסימיות ערב הבחירות לדעתך?
"התערוכה מציעה כמובן גישה אופטימית, למרות הכל אנחנו יכולים לגבור על חלוקי דעות וגישות שונות וללמוד לחיות יחד בשיתוף פעולה מלא".
אם לא מתאפשר לחיות בחברת כלאיים - מי ינצח?
"אם אנחנו לא נצליח לחיות בחברת כלאים, ינצחו קנאים דוגמת בר כוכבא ואנו עלולים למצוא את עצמנו שוב בגלות..."
האמנים חיפשו מוצא בתוך מצב ללא מוצא. חיבורים שמתאפשרים על תנאי. טלי אלמליח למשל, עוסקת בחיבורים עתידניים, בין האדם למכונה, בעתיד כזה הגבולות בין האנושי למלאכותי, מטושטשים.
בצילום של יוסי רז, אנחנו רואים עבודה עם נשק, מציג צילומים העוסקים במתח שנוצר בין חיבורים בלתי אפשריים, מקובלים או הגיוניים. הוא בודק את יחסי האדם מול הזמן, בחירה חופשית מול חוקים וציוויים מהכתובים.
משה ריפנר מציג דיוקן צבעי מים ודיו על נייר,דמויות נזילות אקספרסביות, הוא חודר פנימה לתוך עולמו הפנימי של האדם ובודק מורכבויות פסיכולוגיות.
עדנה דאלי מציגה עבודות פיסול העוסקות ביחסים מורכבים בחברה הישראלית. האדם כיצור כלאיים עם איברי גוף של חיות שונות . רצון לחירות פנימית מתנגש בחרדה והסתרה בתוך כלובים.
לדברי רחנייב תגובות המבקרים הייתה התפעלות רבה, "אנשים שאלו שאלות וגילו עיניין רב בתערוכה, הרבה מאוד אנשים הזדהו עם תוכן העבודות".
תערוכה קבוצתית, כלאים - רחוב שד' דואני 25, יבנה
התערוכה תינעל ב-30.8