"לא! זה לא קשור ליצירת יצירות יופי קטנות וחמודות" אומר איי וויוויי ל-The Art Newspaper מביתו בליסבון. הוא מתכוון לעבודת הזכוכית המונומנטלית שלו "הקומדיה האנושית" - אחד מפסלי הזכוכית התלויים הגדולים ביותר, שנוצרו אי פעם. זהו החלק המרכזי של תערוכה חדשה ובה 32 פסלים חדשים מאת האמן הסיני הגולה, שהועלה לכנסייה מהמאה ה-16, באי הוונציאני סן ג'ורג'יו מאג'ורה.
פסל הזכוכית הענק הדומה לנברשת שחורה, שאורכו כ-6 מטרים וגובהו כ-9 מטרים, מורכב מ-2,000 חלקי זכוכית שנופחו ידנית, כולל גולגולות אנושיות, שלדים, איברים פנימיים, עצמות, סרטנים, עטלפים ומצלמות מעקב.
כותרתו של הפסל, שמשקלו 2,700 ק"ג, מתייחסת לשירו האפי של דנטה מהמאה ה-14, "הקומדיה האלוהית". למרות שהעבודה על הפסל החלה לפני מגפת הקורונה, הוא משמש כמחווה לחיים הרבים שאבדו במהלך תקופה זו.
"הנושא של התערוכה הוא מוות. הנברשת מורכבת משלדים ועצמות : של בני אדם, של בעלי חיים ושל חיות מיסטיות. זה גם קשור לאנושות", אומר איי, ומוסיף, "המוות תמיד שם ומלווה אותנו, אבל אנחנו לא אוהבים להכיר בזה. אנחנו נוטים לחשוב על זה כעל משהו שקורה לאנשים אחרים".
זו הפעם הראשונה שאיי מציג תערוכה של עבודות זכוכית, מדיום שהוא אינו מוכר בו. התערוכה היא תוצאה של שיתוף פעולה בן שלוש שנים עם סטודיו Berengo באי הוונציאני מוראנו, שבו יוצר חלק גדול מזכוכית המוראנו, במשך מאות השנים האחרונות. במשך שלושה עשורים, הסטודיו, שבראשו עומד המייסד אדריאנו ברנגו, עובד עם אמנים מכל העולם למימוש פרויקטים בזכוכית. "איי תמיד ידע לחתור ולשחק עם מבני כוח והעבודה הזו אינה שונה", אמר ברנגו, שהחל בשיתופי פעולה קטנים יותר עם האמן, כשביקר אותו במעצר הבית, בבייג'ינג, בו היה נתון.
אין זו הפעם הראשונה שהאמן בן ה-64 עובד עם זכוכית. "אני אספן של חפצי אמנות עתיקים מסין, אז יש לי היסטוריה ארוכה בהתמודדות עם משקפיים ישנות", אומר איי.
בתערוכה כלולה עבודתו מ-2009 Study of Perspective in Glass. זהו פסל זכוכית של יד עם האצבע האמצעית שלו כשהיא מושטת. "זכוכית היא חומר שביר ויקר", אומר האמן, "בקברים יווניים עתיקים השתמשו בזכוכית לייצור בקבוקי דמעות, שהכילו את הדמעות שהזילו החיים עבור המתים".
התערוכה כוללת גם Remains (2015), המזכירה אתר ארכיאולוגי ומורכבת מרפרודוקציות חרסינה של עצמות אדם, שנחפרו מאתר מחנה עבודה שפעל תחת מאו צה-טונג בסוף שנות ה-50. "עצמות האדם שייכות לדור של אבי ויש כל כך הרבה אינטלקטואלים גולים, שפשוט נשכחו מתים" אומר איי, בהתייחסו לקמפיין האנטי-ימני של סין ב-1958, שהגיע לשיאו בטיהור של אלפי אינטלקטואלים, כולל אביו של האמן, המשורר המפורסם איי צ'ינג.
במקום אחר בתערוכה, מציג האמן בפסל רחב הידיים Glass Root את מערכת השורשים של עץ הפקי העתיק, מין שנמצא בסכנת הכחדה חמורה, לילידים בברזיל. השורשים נותרו מכריתת יערות ומסיבות טבעיות. על מנת לייצר העתקים מברזל יצוק, יצקו פסלי עץ. העבודה הוסיפה משמעות לאור העובדה שאביו של איי כתב שיר על איך שעצים יכולים לתקשר זה עם זה מתחת לאדמה.
הזיכרונות מאביו, אתו התגורר איי בחפירה מאז היותו בן 10, הם מרכזיים בתערוכה נוספת שאיי מעורב בה השנה. הוא יאצור תערוכה, שתיפתח בסתיו הקרוב במרכז סאות'בנק בלונדון, שתכלול יצירות שנוצרו על ידי אסירים ואנשים ברחבי מערכת המשפט הפלילי של בריטניה. "כל העבודות האלה אפשרו לי לנסות ולהבין איך אנשים מתנהגים במקומות מוגבלים בגלל ענישה פלילית", אומר איי ומוסיף שלאור ניסיון חייו במערכת העונשין הוא מרגיש מוכן להתמודד עם הנושא. אביו של האמן נידון לשש שנות מאסר כשהיה בשנות ה-30 לחייו ואילו איי עצמו נעצר בחשאי על ידי הרשויות הסיניות ב-2011, למשך 81 ימים.
"גם בכלא הבריטי, ביקרתי את ג'וליאן אסאנג', שעדיין נמצא בכלא המאובטח ביותר של בריטניה, ללא סיבה אלא כאסיר פוליטי", אומר איי. ביוני הוסגר אסאנג' , מייסד ויקיליקס , מבריטניה לארה"ב, באישור הרשויות הבריטיות. אם הוא יימצא אשם על ידי בית משפט בארה"ב, הוא עלול להיות נידון
ל-175 שנות מאסר. ניכר כי איי לא מאט בהצגת יצירות פוליטיות המראות את המתח בין חירות לחופש. עבורו, תפקידו המכריע של האמן הוא לחצות גבולות, מסוכנים ככל שיהיו.
"אם אני רואה גבול, הרעיון הראשון שלי הוא לחצות אותו, להיות בצד השני. אז כמובן שזה מסוכן ועלול לגרום לפגיעה, אומר איי ומוסיף, כי ההנחה ההמונית לא יכולה להדביק את מה שמוח אינדיבידואלי רוצה לעשות. אבל למרבה הצער, כאמן, זה מה שאנחנו חושבים, שהכי חשוב לעשות: לעבור את חוסר הוודאות הזה, ולומר לאנשים להיות יצירתיים. זה מסוכן, אבל זה הכרחי".
• La Commedia Umana של איי ווייוויי: ממנטו מורי, בזיליקת סן ג'ורג'יו מאג'ורה, ונציה, עד ה-27 בנובמבר 2022