היא מרחפת גבוה מעל המבקרים בתחנת הרכבת המרכזית של ציריך, דמות שחלק מתושבי העיר החליטו לכנותה "המלאך השמן". מדובר בפסל כחול עור, בעל כנפיים מוזהבות, של האמנית ניקי דה סנט פאלה. הדמות צבעונית, משמחת ומשחררת, ומייצגת את ההיבט הידוע ביותר ביצירתה של האמנית הצרפתיה-אמריקאית. התערוכה הקרובה ב-Kunsthaus, בציריך, תציג את ה-Zürchers עם הצד השני, האפל והמטריד יותר של האמנית, לעתים קרובות.
"ניקי מוכרת היטב בשווייץ", אומר אוצר התערוכה, כריסטוף בקר. "לאנשים יש תדמית מסוימת בראש כשהם חושבים על העבודה שלה, אבל את השאר הם לא יודעים. והשאר מרהיב".
התערוכה מספרת באופן כרונולוגי את סיפורה, ומחברת את הביוגרפיה שלה לעבודתה. היא נולדה בשנת 1930 בשם קתרין מארי-אגנס פאל דה סנט פאלה. החינוך שלה באפר איסט סייד של ניו יורק, היה "גיהנום". אביה, האריסטוקרטי הצרפתי, התעלל בה מינית מגיל 11 ואמה הייתה בעלת טמפרמנט ואלימה. היא נישאה בגיל 18 וחיה אורח חיים בוהמייני וטיילה ברחבי אירופה עם בעלה ובתה הצעירה.
דה סנט פאלה החלה ליצור אמנות בניס, בשנת 1953, במהלך החלמתה ממחלת נפש והיא אף עברה טיפולים בהלם חשמלי.
היא החלה לצייר על בדים מעובדים בצפיפות ונקלעה לקבוצה של אמנים אוונגרדיים, ביניהם הפסל השוויצרי ז'אן טינגולי, לו נישאה מאוחר יותר. התערוכה כוללת כמה מהמכלולים הקטנים שיצרה בתקופה זו, חלקם לא גדולים מידי, שהושפעו מטינגולי, בעלה, וגם מביקור מכונן ב"פארק גואל" של אנטוני גאודי, בברצלונה.
דה סנט פאלה החלה גם לערב את הקהל בעבודתה, צעדים מוקדמים במה שהתערוכה מכנה "תרומתה המרכזית לאמנות המיצג". יום אחד בשנת 1961 היא ביקרה בתערוכה של עבודתה שכותרתה "דיוקן של אהובי", שעודדה את המבקרים שפקדו את הגלריה לזרוק חצים לעבר מטרה שהוקמה מעל חולצה ועניבה של גבר. לאחר מכן כתבה האמנית: "פלאש! דמיינתי את הציור מדמם, פצוע. זו היתה הדרך שבה אנשים יכולים להיפצע ועבורי הפך הציור לאדם עם רגשות ותחושות”. אחר כך היא שאלה אקדח ממתחם ירידים, הכינה בד עם שקיות ניילון של צבע, והזמינה את חבריה לירות לפי התור.
התערוכה מציגה כמה מציורי הירי הללו, כולל אחד שנעשה לרגל יום השנה ה-800 של נוטרדאם. ציור זה כלל צעצועי פלסטיק, דמויות דביקות וחלקים של לבנה, מקולאז' בצורת חזית הקתדרלה. שלושה טפטופים אדומים של צבע, על פני הציור, הראו היכן פגעו הכדורים והזכירו את פצעיו של ישו. בקטע טיפוסי של שיווק עצמי, הצטלמה דה סנט פאלה, שבתור נערה עבדה כדוגמנית ב"ווג", מחוץ לקתדרלה עצמה, עם העבודה ועם אקדח.
ציור הירי של ניקי דה סנט פאל (טיר), מהדורה 7/100 מהמהדורה MAT, 1964
© 2022 Niki Charitable Art Foundation, כל הזכויות שמורות / ProLitteris, ציריך
הציורים הירויים הבטיחו לה אומנם מקום בתולדות האמנות, אלא שמה שבעקבותיה זכתה לתהילה רבה יותר הייתה התערוכה ב"מוזיאון המודרניה" בשטוקהולם, ב-1966. בתקופה זו היא כבר התחילה ליצור את ה-Nanas - הצורות הנשיות בעלות דוגמה בהירה הכוללות את דמות המלאך בתחנת ציריך, אלא שהדמות שהוצגה בתערוכה הייתה אמורה להיות הגדולה ביותר. לכן אורכה של הדמות היה כ-25 מטר וגובהה 9 מטר.
זו הייתה Hon, צורת נקבה ענקית, שמבקרים יכלו להיכנס אליה דרך הפות שלה. למרבה הצער הפסל פורק לאחר סגירת התערוכה, עם זאת נותרו בציריך דגמים שלה וגם סרט אודותיה.
למרות שהעשורים האחרונים לחייה של דה סנט פאלה עברו בגן הטארוט רחב הידיים בטוסקנה, ארץ פלאות גחמנית של פסלי ענק, שחלקם גדולים מספיק כדי להשתמש בהם כבית או כסטודיו, החלק האחרון של התערוכה כולל גם נדבך נוסף בעבודתה. הוא מתייחס לפועלה למען מספר מטרות חברתיות, בהן פרסום חוברת נרחבת על משבר האיידס והשתתפות בקמפיינים נגד שינויי אקלים וחוקי נשק אמריקאים. היא מתה בשנת 2002 מאמפיזמה (נפחת ריאות- מחלת ריאות חסימתית כרונית), שנגרמה לה כנראה מסיבי אבק וכימיקלים, מחומרי האמנות שלה.
זוהי תערוכתו האחרונה של כריסטוף בקר כמנהל "הקונסטהאוס ציריך", שלאחר 20 שנה מעביר בסתיו הקרוב את המושכות. הוא מקווה שתערוכת הגמר הזו תהיה פופולרית בקרב הציבור. "אנשים אוהבים אותה, את דה סנט פאלה, והם מאוד קרובים ליצירות שלה. היא אותנטית, פתוחה לגבי עצמה ואנשים יכולים למצוא בהן נושאים שמתחברים לחייהם... פוליטיקאים היום מדברים על 'הכלה' אבל היא הייתה הראשונה שפשוט עשתה את זה".
• Niki de Saint Phalle, Kunsthaus Zürich, 2 בספטמבר-8 בינואר 2023; Schirn Kunsthalle Frankfurt, 3 בפברואר-21 במאי 2023