הפנטזיה של מצרים, שכוללת את הפרעונים הזהובים שלה, האוצרות החבויים והתעלומות הבלתי פתורות, ממשיכה להקסים אותנו, למעלה מ-2,000 שנה לאחר נפילת הציוויליזציה המצרית העתיקה. אבל כמה מההיסטוריה הנוצצת והמיסטית הזו נכונה? וכמה עולה בנייה מודרנית?
תערוכה חדשה, Visions of Ancient Egypt, שנפתחה ב-3 בספטמבר ב"מרכז סיינסברי בנוריץ', באנגליה, עוסקת בשאלה זו, בערב יום השנה לפענוח ההירוגליפים המצריים (27 בספטמבר 1822) וגילוי קברו השופע של תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן (4 נובמבר 1922).
"תעתוע היא דרך טובה לתאר את מה שאנחנו מנסים להתמודד אתו בתערוכה הזו", אומר תיאו וייס, עוזר אוצר במוזיאון של האוניברסיטה ממזרח אנגליה. לדבריו, "אנחנו מפרקים את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על מצרים, ומנסים להבין איך הרעיון הזה נוצר מלכתחילה".
וייס אומר כי חשיבה קולוניאלית מערבית עומדת מאחורי הרשמים המודרניים והפופולריים שלנו מהתרבות המצרית העתיקה. "מבחינה היסטורית, מצרים שימשה לעתים קרובות למטרות פוליטיות מאוד מכוונות. מעצמות המערב ניסו ליצור חזון של מצרים המשמש לקידום האג'נדות הפוליטיות שלהן. זה נכון לגבי מלחמות נפוליאון, או אוגוסטוס והרומאים, או האימפריה הבריטית ועד הזמן המודרני".
לכן אפשר לראות את התערוכה כמחווה דקולוניאלית. זה רשום למעשה במאמר של "מרכז סיינסברי" משנת 2021 ,"פעילות דה-קולוניזציה", שם הוא מתואר כ"[חקר] את ההשפעה המתמשכת של מצרים העתיקה, דרך העדשה של דה-קולוניזציה והיסטוריות חלופיות. המסמך מתאר את הדרכים שבהן פועל המוזיאון לקראת "דה-קולוניזציה של חלל הגלריה", כגון "חשיפת ההיסטוריה הקולוניאלית ומוצאם של חפצים בדגש על שקיפות" וכן יצירת קשר עם קהלים מכילים יותר.
Visions of Ancient Egypt נוקטת בגישה כרונולוגית רחבה להצגת למעלה מ-200 עבודות האמנות שמוצגות. רוב האוסף הקטן של "מרכז סיינסברי", של פריטים מצריים עתיקים יוצג, והוא כולל את ה"שוואבטי" שלו, שמורכב מ- 222פסלונים, ששימשו בטקסי הלוויה במצרים העתיקה. אבל רוב הפריטים מושאלים מרחבי בריטניה, אירופה והמזרח התיכון.
צנצנת חופה מאת ג'ושיה ודג'ווד ובניו (1790)
באדיבות V&A
בתערוכה יש גם כמה יצירות בקנה מידה גדול, שמושאלים על ידי המוזיאון הבריטי, כולל פסל שיש של יופיטר סרפיס (המאה ה-1-2 לספירה), אל הפריון מהמסורת המצרית העתיקה, שעשה את דרכו לתרבויות היוונית והרומית. צנצנת חופת בהט - המשמשת להחזקת האיברים המפורקים של גופות חנוטות מעוטרת באל המצרי העתיק של העולם הבא- אוזיריס, מגיעה מהאוסף המלכותי ההולנדי. היא תוצג לצד צנצנת שנעשתה בשנת 1790 על ידי יצרנית הפורצלן ואביזרי היוקרה האנגלית Wedgwood, והיא מושאלת מ"מוזיאון ויקטוריה ואלברט" בלונדון, שהעתיקה את העיצוב כדי ליצור פריט יומיומי לשימוש בבתים בריטיים.
בתוכנית מופיעות הדמויות המוכרות של מצרים העתיקה. פרק הפתיחה בוחן כיצד קליאופטרה פורשה מחדש לאורך ההיסטוריה, מהחוקר החכם של הספרות הערבית של ימי הביניים ועד לסירנה הזוהרת, אותה גילמה אליזבת טיילור בסרט מ-1963. התערוכה כוללת גם את תיאורו של ג'ושוע ריינולדס, מהמאה ה-18, של אשת חברה לבושה כקליאופטרה ואת הציור של כריס אופילי, קליאופטרה (1992), שמציג אותה כמלכה שחורה.
שני יצירות על קליאופטרה: קיטי פישר של ג'ושוע ריינולדס בתור קליאופטרה מסירה את הפנינה (1759, משמאל) וקליאופטרה של כריס אופילי (1992, מימין).
ריינולדס: © ארכיון אנגליה ההיסטורית; אופילי: © המכללה המלכותית לאמנות
קטע נוסף בתערוכה עוסק במורשתו המונומנטלית של תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן- פרעה המתבגר, שמלך בין 1332 ל-1323 לפני הספירה. חלק זה כולל צילומי ארכיון של גילוי הקבר, שעורר את ה"תותמניה" הבינלאומית. התמונות מוצגות לצד חפצים המדגימים כיצד גילוי הקבר השפיע בשנות ה-20 על עיצוב הבגדים, התכשיטים והרהיטים.
Visions of Ancient Egypt לא רק שואפים להתיר את הדרכים שבהן עוצבה דמותה של מצרים על ידי המערב, אלא הם גם כוללים יצירות של אמנים מצרים מודרניים ועכשוויים, המבקרים את החזונות הנבנים של אבותיהם הפרעונים. בחלק האחרון של התערוכה, מוצגים אמנים בהם: אוול אריזקו, צ'אנט אבדיסיאן, מהא מאמון ושרה סלאם. עבודתה הרב-תחומית של סלאם "הפירמידה הרביעית שייכת לה" (2016-18) חוקרת את הדיכוטומיה המוזרה של הפירמידות של גיזה, גם כאתר תיירות תוסס שכולל מאוזוליאומים, שנחשבו בעבר כקדושים.
לוח 1 מהסדרה של שרה סלאם "הפירמידה הרביעית שייכת לה" (2017)
באדיבות האמן וגלריה Tintera
סלאם יצרה את העבודה תוך כדי שהיא מתאבלת על פטירתה של סבתה, והעבירה תצלומים מהארכיון המשפחתי לתמונות של האתר הארכיאולוגי ותצלומי מצב, שנלקחו מהתרבות הפופולרית המצרית. "אנחנו מסתכלים על מומיות וצורכים אותן ויזואלית ללא קשר בכלל. אנחנו כבר לא חווים אתרים מצריים עתיקים כמקומות אבל", אומרת סלאם. המחקר עבור "הפירמידה הרביעית שייכת לה" הוביל את סלאם לחומר היסטורי כמו מסמכים ממסעו של נפוליאון במצרים. "האופן שבו הם תיעדו את מצרים השפיע על התפיסה שלנו לגבי המקומות שאנו מכנים כיום "ארכיאולוגיים" או 'תיירותיים'", היא אומרת.
לפרסום המלווה של התוכנית, כתבה סלאם טקסט המסביר כיצד היא מבינה שאפילו נקודת המבט שלה כמצרית, , מושפעת למעשה מפרשנויות מערביות. "אני רואה בעבודתי השתקפות של המסע המתמשך שלי של הסרת האקזוטיקה של המורשת העתיקה שלי", היא כותבת. "לתבוע מחדש את הייצוגים של אבותיי ולמצוא דרכים לבטל את הקולוניזציה של מבטי."
• Visions of Ancient Egypt, Sainsbury Centre, Norwich, 3 בספטמבר-1 בינואר 2023. התערוכה בחסות Viking