רישום שהתגלה בשולי מהדורה מהמאה ה-15 של "הקומדיה האלוהית", שכתב דנטה, מיוחס למיכלאנג'לו. כך אומר אומר הסופר והחוקר ג'יימס הול, שחקר את הסקיצה בהקשר לספרו החדש, The Artist's Studio: A Cultural History (Thames & Hudson). הול כותב כי "הפסל, שלא הוכר עד כה, יכול להיות רק של מיכלאנג'לו ושהאמן יצר אותו במהלך, או זמן קצר לאחר, הישגו המנצח ביצירת הפסל "דוד" (1501-4)".
התעניינותו של הול ברישום המדובר התעוררה במהלך הרצאתו של ביל שרמן, מנהל מכון ורבורג בלונדון, שהוא מרכז למחקר אקדמי על הרנסנס מהמאה ה-15, על הספר של דנטה. "ראיתי בקצרה את הציור המדהים הזה בהרצאה. תהיתי אם אוכל לכלול אותו בספר שלי. אחרי כמה חודשים, פתאום חשבתי שהרבה מהחלקים של הפאזל מתאימים למיכלאנג'לו", אומר הול.
בציור נראה אמן בעבודתו כשהוא מפסל ראש ענק, מניף פטיש, ופסל חסר זרועות עומד מאחוריו. "בדרך כלל אתה לא מקבל משהו שנראה טבעי ואנושי שמספר סיפור מעניין ביותר, הממחיש דימוי כמו אצל דנטה", אומר הול ל-The Art Newspaper. הציור מופיע בקנטו הראשון, Inferno, בנקודה שבה דנטה מחליט באומץ ללכת ב"נתיב הגבוה" דרך הגהינום.
המפסל נטש חלקים מהפסל כדי לחצוב את הראש הקולוסאלי. "נדמה שהראש שלו מסתובב מעבר לכתף, בחיוך. אני חושב שזה אמור להיות פאון", אומר הול. "זה מזכיר לי מאוד את החיות הנצמדות לרגל של ה-Bacchus(1496-7) של מיכלאנג'לו. כמו כן, ישנם על התקרה הסיסטינית, כרובים דקורטיביים המקובעים על האדריכלות שמאגפת את הנביאים והאורקלים, שבאופן דומה, מסתובבים עם הבעות חצופות על פניהם. זה נראה מאוד ברוח הזו", אומר הול.
הראש הקולוסאלי דומה באופן בולט במראהו לפסליו של מיכלאנג'לו, הפסלים של פאולוס הקדוש ופטרוס (1501-4), שנעשו עבור המזבח בקתדרלת סיינה. "הראשים מאוד קלאסיים בסגנונם וזה מתאים גם לקטע שבו דנטה, עדיין מהסס, אומר הול ומוסיף: "דנטה אומר: אני לא אניאס וגם לא סנט פול, אני לא אחת מהדמויות הגדולות האלה. אבל זה מה שהוא הופך כשהוא נכנס לגהנום. כך גם מיכלאנג'לו, כשהוא עושה יצירות עצומות שמתעלות על העת העתיקה".
שמו של האמן מאחורי הרישום המדובר הוא נושא לוויכוח. לדברי הול "מהדורת דנטה המדוברת נחשבה כשייכת למשפחת סנגאלו, שהיו אדריכלים ופסלים, בעיקר בפירנצה וברומא. אבל לאחרונה זה הוטל בספק כי נראה שכתב היד של ההערות בספר לא תואם את הסנגאלוס".
אמן טוסקני או אפילו חובבן מוכשר יכול היה ליצור את התיאור של מיכלאנג'לו, מוסיף הול. "זו הייתה עבודה של אהבה. מי שהיה לו את הספר הזה היה מביא אותו אתו לאורך השנים. בשרטוט זה, אתה רואה סגנונות שונים: הפאון עשוי בסגנון ליניארי שמשורטט קלות ואילו שאר הציור קיבל המון הצללה. מה שהופך את הסגנון הזה ליוצא דופן במיוחד, הוא האופן שבו האמן ממלא את הרקע בבקיעה מקבילה- טכניקה שרואים לעתים בהדפסים של [האמנית מהמאה ה-15] אנדריאה מנטנה".
The Artist’s Studio: A Cultural History, James Hall, Thames & Hudson, 288pp, £30, hb (published 21 October in the UK; spring 2023 in the US).