בשנות ה-40, של המאה הקודמת, בזמן שעיריית ניו יורק חיזקה את המוניטין שלה כמרכז הכובד של עולם האמנות- הן מבחינה יצירתית והן מבחינה פיננסית- היה קיים אזור כובד נוסף, כמעט 5,000 מיילים משם, בברזיל, שרק לאחרונה החל להראות את הפוטנציאל שלו בשוק האמנות העולמי.
ברזיל שהיא עצומה בשטחה, מעט קטנה יותר בקילומטרז'ים רבועים מארצות הברית, היא אולי לא מרכז האמנות הראשון שעולה על דעתו של האספן הממוצע. אבל סאו פאולו היא מוקד לאמנות כמו ניו יורק, לונדון, פריז או סיאול. המרחק שלה מהמרכזים האלה, וחוקי מס היבוא המשתקים, החזיקו אספנים וגלריסטים ברזילאים רבים, קרובים לביתם. אלה היו גאים בגיוון האמנות המיוצרת באזורים המגוונים של ברזיל, ועל כך שהגיוון ויצירתיות של האמנות במדינתם, נוכחים יותר ויותר בשוק האמנות. זאת במיוחד לאחר שכמה גלריות ברזילאיות בולטות, התרחבו או הקימו מאחזים בעיר ניו יורק.
"לברזיל יש שוק סולידי, במיוחד בשני העשורים האחרונים", אומר דניאל רוזלר מ-Galeria Nara Roesler, שיש לה סניפים בסאו פאולו, ריו דה ז'נרו וניו יורק. אפשר לטעון ששוק האמנות של ברזיל החל להתגבש בשנות ה-40 עם שני האספנים והפטרונים, אסיס שאטובריאנד וציקילו מאטראצו, שהביאו לברזיל אספנים אירופאים מכובדים וייסדו מוסדות, שעזרו להפוך את סצנת האמנות של ברזיל למה שהיא כיום.
שאטובריאנד הקים ב-1947 את "המוזיאון לאמנות" בסאו פאולו, ומטראצו ארגן את הביאנלה בסאו פאולו, שהיא הביאנלה השנייה בעתיקה בעולם, ואת "המוזיאון לאמנות מודרנית דה סאו פאולו".
רוזלר, כמו כמה גלריסטים מאמריקה הלטינית- שתכניותיהם יתקיימו בסאב-רוסה, אלא אם כן יוצגו ביריד גדול- בחר להתרחב לעיר ניו יורק ולהביא שם אמנים ברזילאים, לקהל רחב יותר. "רצינו להיות קרובים יותר לאספנים שטיפחנו במהלך השנים בירידי אמנות לאומיים", הוא אומר. "רצינו להיות קרובים יותר למוסדות בניו יורק, קרובים יותר למה שהוא המרכז העיקרי של האמנות בעולם. אז, נענינו לאתגר הזה, דבר שמעולם לא נעשה קודם לכן, שגלריה ברזילאית פותחת חלל סניף בניו יורק".
החלל הראשון שנפתח מחוץ לברזיל , בשנת 2016, היה של "גלריה נארה רוזלר". בפתיחתו הוא היה משרד קטן ברובע הפרחים. אך ככל שרשימת הלקוחות שלה גדלה, כך גם גדל החלל שלה. לאחר ביקור של מנהליה באפר איסט סייד, התמקמה הגלריה בחלל אופנתי ברחוב ווסט 21 בצ'לסי, המובילה בתחום האמנות.
"אספנים ברזילאים מתמקדים מאוד באמנות ברזילאית", אומר רוזלר. "זאת בין השאר בגלל שקשה לייבא אמנות לברזיל. זה מאוד יקר בגלל המיסים המוטלים על כך. אבל זה הפנה כאן את הפוקוס ליצירה הברזילאית, ולהיסטוריה של ברזיל, וחיזק את ההבנה של המציאות המקומית. יש אספנים מאוד מתוחכמים ואוספים ממש מעולים לרכישה, שמבוססים על אמנות מקומית".
למרות איכותו החצי מבודדת, הושפע שוק האמנות של ברזיל מההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה שנכפתה על עולם האמנות, עקב מגפת הקורונה. "מאז שהתחלנו ב-2018, אנחנו מתרחבים כדי לעמוד בדרישות השוק", אומרת האספנית והיועצת מסאו פאולו, קמילה יונס. "בארבע השנים הללו ראינו עלייה מייצגת של אספני אמנות צעירים - בני דור המילניום, בני 30 עד 40 שנים, שהפרופיל שלהם מלווה בשינוי התנהגות - שמעורבים ומעורבים יותר בתפקידם, בקידום השוק שלהם".
הקאדר הזה של אספנים בני דור המילניום אימץ גם אמנות דיגיטלית וחדרי צפייה וירטואליים. זאת בין השאר בגלל שמגפת הקורונה עצרה כמעט לחלוטין את הביקורים הפיזיים, האישיים, בגלריה. עם זאת, לדברי Luciana Brito מ- Luciana Brito Galeria בסאו פאולו, "ירידי אמנות ממשיכים למלא תפקיד חשוב, עד כדי כך שבשנים האחרונות ראינו עלייה במספר האירועים הללו בברזיל".
SP-Arte, היריד שהוקם ב-2005 על ידי האספנית פרננדה פייטוסה, סייע לבינלאומיזציה של האספנים בברזיל, בעיקר בגלל שממשלת מדינת סאו פאולו הפחיתה ב-2017 את המיסים הגבוהים במיוחד - שהם באופן קבוע בין 50% ל-60% - על יצירות אמנות, שהובאו ליריד. כתוצאה מכך, צצו ירידים נוספים, בהם ArtRio ו-Art Sampa, שהתקיימו לראשונה במרץ 2022.
האמנים הברזילאים העכשוויים, שמושכים את תשומת הלב הגדולה ביותר בשוק, נעים מאנטוניו אובה, ארג'אן מרטינס וגוסטבו קאבוקו- שכוללים בפרקטיקה נושאים עדכניים הקשורים לשיח הדקולוניאלי- ועד הציירים מרינה פרז סימאו ונו מרטינס.
ויקטוריה זופו, נשיאת האגודה הברזילאית לגלריות לאמנות עכשווית (ABACT), אומרת כי "השנים האחרונות בברזיל היו מאתגרות ובעיקר הראו את הגלריות ואת היכולת של שוק האמנות העכשווית לגמישות ולהמצאה מחדש, בזמנים של מגבלות גדולות".
לדבריה תקופת מגפת הקורונה רשמה נתוני מכירות מצוינים והתחזקות הפעולה הווירטואלית של גלריות ואירועים. זו הביאה חלק גדול של קונים חדשים, בעלי פרופיל צעיר יותר, כולם מכוונים מאוד, משכילים ומחוברים, קרובים יותר לאמנות".
עם זאת, היא מוסיפה, שכמו ברוב המקומות, הטכנולוגיה החדשה ביותר לא יכולה להחליף את החשיבות של אירועים אישיים. "כל האווירה סביב ירידים ותערוכות חשובה ביותר, אבל שמנו לב שגם פלטפורמות וירטואליות הן חשובות כסוכן המקרב אנשים לאמנות או לאמן. הן כמו הפתיחה לשיחה שאולי תסתיים באופן אישי. במילים אחרות, הפורמט ההיברידי כאן כדי להישאר".