האמן גלן בראון יפתח באוקטובר מוזיאון של יצירותיו שלו בלונדון, במהלך "שבוע פרייז". הצייר והפסל הבריטי יציג פסלים וציורים ששמר מכל הקריירה שלו בבית ב-Bentinck Mews במרילבון, במרכז לונדון. עם הזמן הוא יפגיש אותם עם יצירות של אמנים היסטוריים באוסף הפרטי שלו.
"אוסף בראון", כפי שייקרא החלל, נמצא במרחק קצר מ"אוסף וואלאס", שציוריו היו המקור לכמה מיצירותיו הידועות ביותר של בראון. בראון מימן את הרכישה והשיקום של המבנה ולדבריו ישלם בעצמו עבור המוזיאון החדש.
הרעיון צץ במפתיע, הוא מסביר. הוא קנה את הבית לפני שש שנים, לאחר שבתחילה רק חיפש משרדים. "די מהר התברר שזה יהיה נחמד שיהיה לי מקום שאני באמת רוצה להציג בו את העבודה שלי", הוא אומר, "כי הייתי מתוסכל מכך שאנשים לא יכלו לראות את העבודה שלי בשום מקום בלונדון".
האמנות של בראון, במיוחד ציוריו המעוצבים היטב, המתאימים ומדמיינים מחדש את הדימויים והשפה של אמנים אחרים, מבוקשת מאוד. הוא מיוצג על ידי הגלריות Gagosian ו"מקס הצלר", וכן במכירות פומביות. ההערכה עבור ציורו, "ההמרה הטרגית של סלבדור דאלי" (אחרי ג'ון מרטין), מ-1998 היא 5.1 מיליון ליש"ט (כולל עמלות). עם זאת בראון מחזיק בהרבה מהיצירות המשמעותיות ביותר שלו. "תמיד השתדלתי לשמור על העבודה שלי כמה שיותר", הוא אומר. "כנראה שלא שמרתי מספיק מזה בימים הראשונים, ולשם כך קנינו חלק בחזרה. אם יש לי את הציורים, הם מושאלים ומושאלים ללא הרף למוזיאונים ואוספים ברחבי העולם. אז זה נותן תחושה שהם לא מוסתרים ואנשים יכולים לראות אותם".
אז למה הוא מרגיש שעבודתו עדיין לא מספיק גלויה? "אני עושה תערוכות מסחריות כל שנתיים-שלוש", הוא אומר. "אז עד שאני עושה סוג של רוטציה של ניו יורק, לונדון, ברלין, אולי לוס אנג'לס או פריז, בדרך כלל עוברות תשע או 10 שנים, עד שאני חוזר.
אני בדיוק עומד להציג תערוכה בניו יורק [ב-Gagosian בנובמבר] ועברו יותר מתשע שנים מאז הצגתי שם בפעם האחרונה. מטבע העבודה הסיבוב של התערוכות המסחריות שאני עושה הוא מאוד איטי", הוא אומר. בנוסף, רק אחד מהציורים שלו - סקס (2003), נמצא באוסף "טייט", אך אינו מוצג כרגע.
ספרו של גלן בראון Searched Hard for You and Your Special Ways(1995)
© גלן בראון. באדיבות גאגוסיאן
בין העבודות שייתלו ב"אוסף בראון" ניתן למצוא את Search Hard for You and Your Special Ways (1995), הראשון מבין כמה ציורים של בראון וביניהם "Boy as Pierrot " של ז'אן אונורה פרגונאר (בסביבות 1785) באוסף וואלאס, תלוי הפוך. כמו כן, תוצג International Velvet (2004), דוגמה בולטת ל"ציורי הכתם" של בראון, המבוססת על עבודה של גיאורג בזליץ. הכתמים "היו יותר סוריאליסטיים מבחינת הדרך שבה הם הציגו את הפנים האנושיות", הוא אומר. "הדברים לא בהכרח היו צריכים להיות בסדר הנכון, פתחים לא היו צריכים להיות במקום הנכון. התחלתי להנות הרבה יותר מהקומפוזיציה והצבע והמרקם של העבודה. הכל היה הרבה פחות לפי מרשם. זו היתה אחת היצירות הראשונות שבהן באמת הרגשתי יותר משוחרר, וזו הסיבה ששמרתי אותה".
לדברי בראון הוא שקל "לתת עבודה למוסדות שונים לקראת האוספים שלהם", אבל חבר, שהוא רואה חשבון, הציע לו לשמור על העבודות שלו ולפתוח חלל משלו כך ש"זה יהיה גמיש ועדיין יאפשר שאנשים יראו אותן", נזכר בראון. " זה היה בעצם רואה החשבון שהגה את הרעיון ולא יכולתי להתווכח אתו כלכלית, למרות שמבחינה לוגית זה נראה כמו דבר מוזר לעשותו".
לקח ארבע שנים לשחזר את חלל מרילבון, שהיה במקור שני בנייני מגדלים ואורוות עם מגורים לעגלונים, והפך במשך הזמן לבית מלאכה לרהיטים עם אולם תצוגה בקומת הקרקע. "בעצם החזרנו אותו לארבעת הקירות החיצוניים שלו", הוא אומר, לאחר ש"עבר הרבה במהלך 100 השנים האחרונות. אבל רציתי לגרום לו להיראות כאילו לא קרה לו הרבה. ניסינו להחזיר אותו למצבו המקורי ככל שניתן". בראון רוצה שזה יהיה "החלל האידיאלי להציג בו את הציורים שלי, שהוא לא גדול וריק ומנוכר, אבל גם לא חמים וביתי מדי".
International Velvet(2004) של גלן בראון
צילום: סטודיו גלן בראון. באדיבות האמן.
כאשר החלל ייפתח באוקטובר, הוא יציג רק עבודות של בראון, אבל בהדרגה הוא יתחיל להציג ציורים, רישומים והדפסים של אמנים אחרים מהאוסף הפרטי שלו. "אני רוצה לשלב אותם עם העבודה שלי", הוא אומר.
הקבוצה ההיסטורית הראשונה תהיה של האחים האמנים מהמאה ה-18, אובלדו וגאטנו גנדולפי, "כי יש לזה רלוונטיות לפורטרט", אומר בראון. הוא מסביר שהגנדולפים "לא היו אמנים ידועים במיוחד מחוץ לבולוניה, ממנה הם באו, אבל הציור שלהם טוב להפליא, חכם ומצחיק". הוא מקווה לעקוב אחריהם עם אברהם בלומרט, המנייריסט ההולנדי. "יש לי כמה ציורים נחמדים, ובמיוחד רישומים שלו, של בלומרט שיהיה נחמד לשלב אותם. סגנון הציור שלו מעולה לחלוטין, הוא אומר ומוסיף כי . "בלומארט יכול למשוך את רמברנדט מהחדר."
חשוב לו שאוסף בראון יהיה פתוח לכולם וניתן לצפייה ללא תיאום מראש. "עולם האמנות מלא בבלעדיות. וזה אחד ההיבטים הגרועים שלו. הוא צריך להיות מסביר פנים לכל מיני אנשים ככל האפשר, במיוחד כשמדובר בחינוך. ככל שהחינוך לאמנות הפך להיות כל כך יקר, הוא הופך להיות כל כך אקסקלוסיבי. אני חלק מדור שבו השכלה נוספת הייתה בחינם ואפשרה להרבה מאוד אנשים ללכת ללמוד בבית ספר לאמנות, שאלמלא כך לא היו הולכים ללמוד בו. אני מודע לחלוטין לכך שזה נעלם עכשיו ותהיה לכך השפעה גדולה, בצורה רעה, על התרבות, ".
הוא מודע לכך שגלריה משלו "עשויה להיראות כדבר מאוד אגואיסטי לעשותו". אבל, הוא אומר: "זה הטבע של להיות אמן... לרצות שאנשים יראו מה שאתה מייצר. להיות אמן פירושו לנסות לתקשר עם אנשים. הגלריה היא אקט שנועד לנסות ולשפר את התקשורת, לא לנסות ולשפר את האגו שלי".