כמה משמעויות יכולות להיות לביטוי? הסקר של האמן הגרמני וולפגנג טילמנס ב"מוזיאון לאמנות מודרנית" (MoMA), To Look Without Fear (עד 1 בינואר 2023), מוכיח שיש הרבה.
היכרות עם העדשה הקווירית של טילמנס את תרבות המועדונים, שבה גפיים, זיעה ותשוקה מתלכדים עם אורות דיסקו-ניאון, ראויה בקלות ובצדק לכותרת הנכונה"חגיגה של אהבת חינם". עם זאת, גורמות חוויות מרובות לאורך התערוכה, שהיא הגדולה ביותר של האמן בארה"ב עד כה, למבט של תדהמה ורתיעה, המציינות את התערוכה.
עבור טילמן, נעוצה נטישת הפחד, ברמה הטכנית, בשחרור מהדאגות החומריות של מדיום הצילום. המיצב בן 11 החדרים חוגג בגדול את שיטות הייצור הבלתי-היררכיות של האמן, בהדפסי הזרקת דיו זעירים, שמחוברים באטבי קלסר או מודבקים על הקירות הנישאים של גלריות הקומה השישית של המוזיאון, שלא לדבר על נוכחותן על דלתות יציאת החירום של המוסד.
האמנות נשפכת גם על החללים שאינם בגלריה. תמונה ענקית של ליל כוכבים צנוע בשם Sternenhimmel (שמיים כוכבים) (1995) מודבקת בקליפסים, לצד הדפסי דיוקנאות קטנים, מועתקים. תצלום ענק נוסף של אם משחררת חלב בשם Milkspritz (1992) תלוי הרבה מעל לגובה העיניים.
וולפגנג טילמנס, Freischwimmer 230 (שחיין חופשי 230 (2012)
באדיבות האמן, דיוויד זווירנר, ניו יורק / הונג קונג, גלרי בוכהולץ, ברלין / קלן, מורין פיילי, לונדון
את המושג "להסתכל ללא פחד" חוותה גם מארגנת התערוכה, רוקסנה מרקוצ'י, אוצרת הצילום הבכירה של MoMA, שאימצה גישה ייחודית בסידור שלה לתערוכה, בה כלולים אינספור התמונות העמוסות באנקדוטות פוטנציאליות ופרטים ביוגרפיים. היא נמנעת מטקסטים מרובי מילים או אפילו מתוויות. מרקוצ'י אינה מפחדת מהצבת עמדותיה זו לצד זו ומשיבוש הקודים המוסדיים של סקירת הקריירה הקונבנציונלית.
הקירות בתערוכה משדרים קצב נוקב הדומה למקצבי הריקוד, שהם הרקע הבלתי נראה לרבות מהתמונות של טילמנס: כיווץ מסיבי עד קטנטן, סיבובים מזעזעים עד מוזרים, אבל גם מתוזמרים בעדינות.
מילים אינן קוטעות את התמונות : שני נערים מתנשקים בעבודה The Cock (Kiss) (2002), או גלים עצומים של נוזל בגוון כרום ששוטפים את משטח הנייר ב- Freischwimmer 230 (Free Swimmer 230 (2012). התמונה הראשונה צולמה במועדון הומואים לונדוני והאחרונה, המופשטת, נוצרה עשור מאוחר יותר, בחדר חושך, באמצעות כימיקלים בשיטת האלכימיה של טילמנס. התמונה הראשונה "גשומה" והאחרונה לא פחות "רטובה", "מזיעה" באותה מידה, ואפילו אורגזמית. סדרת תמונות הכימיקל המופשט כוללת תמונות של מועדון הריקודים במועדון הידוע לשמצה של ברלין, Berghain.
וולפגנג טילמנס, The Cock (Kiss) (2002)
התמונה באדיבות האמן, דיוויד זווירנר, ניו יורק / הונג קונג, גלרי בוכהולץ, ברלין / קלן, מורין פיילי, לונדון
כצופים אנחנו מסתכלים על הצילום בעיניים חדשות; מביטים באינטימיות של זרים בדרכים החשופות ביותר. אנו מרגישים את הבחור הצעיר מוציא קיסם מרגלו, Anders pulling splinter from his foot (2004), על גופנו ואת האומץ של הגבר מול הגלים ב- Argonaut (2017) שעושה לנו צמרמורת.
החוצפה של האמנות על דלתות היציאה גורמת לנו לחייך. המדבקות שמחזיקות את התמונות נופלות אל פני השטח. חלקן אפילו מתנדנדות כשהדלת נדחפת. נראה שהתמונות נושמות, זזות ואפילו רוקדות. התמונות הן על המסכים ומחוץ להם. הן מקרינות את היזע והדמעות שטילמנס תמיד אוהב להראות לנו ובמפגש עם היצירות הללו גם אנחנו משתנים. אנחנו בוחרים לעצור מול תמונה, להתעכב אפילו לשנייה נוספת ולספוג אותה תוך כדי מבט, ללא חשש.
Wolfgang Tillmans: To Look Without Fear, "המוזיאון לאמנות מודרנית", ניו יורק, עד 1 בינואר 2023