רבים תיארו את פניו כ"מפוסלים על ידי האלים", אך מעטים היו מגדירים, עד כה, את השחקן בראד פיט, כפסל. הכוכב ההוליוודי מהשורה הראשונה בהוליווד, הציג בפומבי את יצירות האמנות הראשונות שלו ב"מוזיאון לאמנות שרה הילדן" בטמפרה, פינלנד, לצד יצירות של המוזיקאי ניק קייב והאמן תומס האוסאגו לתערוכה We (עד 15 בינואר).
בין תשע העבודות של פיט המוצגות ניתן למצוא מבנה בצורת בית שעוצב בסיליקון שקוף ונורה בכדורים, והפסל הראשון שלו אי פעם, House A Go Go (2017): בית מיניאטורי בגובה 46 ס"מ העשוי מקליפת עץ, בצורה גסה, מלופף חזק בסרט.
החלקים הגדולים ביותר של פיט כוללים קופסת ברונזה בגודל ארון מתים המתארת ידיים, רגליים ופנים המנסות לפרוץ את המבנה בזוויות שונות, ואת פסל הגבס התלוי על הקיר Aiming At You I Saw Me But It Was Too Late This Time (2020), שמתאר קרב יריות בין שמונה דמויות.
על פי הדיווחים, כוכב אושן 11 החל ליצור אמנות קרמיקה בעקבות גירושיו הסוערים מהשחקנית אנג'לינה ג'ולי בשנת 2017. לפי העיתון The Sun, לשחקן יש כעת סטודיו לפיסול בביתו בלוס אנג'לס, והוא הזמין את ליאונרדו דיקפריו במהלך יצירת הסרט: "היו זמנים בהוליווד" כדי "להתחבר לאהבתם המשותפת לקדרות".
בנאום בפתיחת התערוכה אמר פיט על התפנית האמנותית שלו: "בשבילי מדובר על השתקפות עצמית... זה נולד מתוך בעלות על מה שאני מכנה 'מלאי רדיקלי של העצמי'. זה להיות כנה באמתולהתחשב באלה שאולי פגעתי בהם וברגעים שפשוט טעיתי".
גם הזמר והיוצר האוסטרלי ניק קייב (לא להתבלבל עם אמן החזותי והפרפורמנס האמריקאי באותו השם) עושה את הופעת הבכורה האמנותית שלו: הוא מציג "פסלוני קרמיקה מזוגגים המתארים את חיי השטן ב-17 תחנות, תוך עימות עם התמותה שלנו". The Devil: A Life הוא גוף היצירה החזותי העיקרי הראשון של קייב, שיצר בין השנים 2020 ו-2022. היצירה כוללת 17 חלקים בודדים, בגובה של בין 15 ס"מ ל-50 ס"מ, כל אחד בעבודת יד, צבוע ומזוגג . מבחינה אסתטית הסדרה מהנהנת לעניין של האמן בפסלוני Victorian Staffordshire Flatback, שהוא אספן שלהם.
שני הפסלים הצעירים יצרו את העבודות הללו בדיאלוג עם האוסאגו המנוסה הרבה יותר. האמן הבריטי מתאמן כבר קרוב לשלושה עשורים והציג עבודות בביאנלה של וויטני בשנת 2010. Houseago, המוכר יותר כפסל, מציג מספר ציורים, מדיום שהחל להתנסות בו בשנים האחרונות.
הם מגיעים מסדרת Visions בקנה מידה גדול שלו, שנעשתה בחוץ ובהשראת סמלים אירופאים, כולל אדוארד מאנץ' הנורבגי. הוא גם מציג פסלים חדשים מעץ סקויה וטיח שיצר בתגובה לעבודות באוסף של "קרן שרה הילדן", כמו הפסל של אלברטו ג'קומטי, 'אישה במרכבה' (1943/62).
אם כבר מדברים על ההחלטה להעלות תערוכה שיתופית שלו, של קייב ושל פיט, מצהיר האוסאגו:
"אני לא Iׁ(אני). אני WE!".