כאשר נפתחה המהדורה הראשונה של הביאנלה באיסטנבול בסתיו 1987, לטורקיה לא היה מוזיאון לאמנות עכשווית. כיום צמחו בעיר שפע של מוסדות המוקדשים לאמנות. הם עשו זאת תחת העין הפקוחה והאיום המרומז של משטרו של רג'פ טאיפ ארדואן.
חשיפת 'איסטנבול מודרן' ב-2004 - במחסן לשעבר בשכונת קאראקוי, המשקיפה על הבוספורוס - הכניסה לאומה את הרעיון של מוזיאון שמציג לא ציורי קיר ביזנטיים או שטיחי קיר עות'מאניים, אלא אמנים עכשוויים טורקים הפועלים ברגע זה.
לאחר ארבע שנים של בנייה - שבמהלכן האוסף הוצג באופן זמני בבניין סמוך מהמאה ה-19 - צפוי להיפתח מאוחר יותר השנה, מבנה חדש בן חמש קומות, בגודל 15,000 מ"ר. המוזיאון שיקרא Istanbul Modern, תוכנן על ידי רנצו פיאנו באתר המקורי של המוזיאון ופתיחתו עשויה לחפוף עם הביאנלה ה-17 באיסטנבול, שנפתחה ב-17 בספטמבר ונמשכת עד ה-20 בנובמבר.
לדברי Bige Örer, מנהל פרויקט האמנות הדו-שנתי וגם העכשווי בקרן איסטנבול לתרבות ואמנויות (İstanbul Kültür Sanat Vakfı או İKSV), הביאנלה היא קריטית לטיפוח "קהל מוזיאון חוזר" באיסטנבול. "באמצעות אכלוס מוזיאונים קיימים, אך גם כתפקוד של מוסד זמני, הביאנלה מביאה ויכוחים גלובליים לקהל סקרן", אומר אורר.
הביאנלה משתמשת במוזיאון 'Pera' כמרכז הראשי שלה, אך עושה יותר ויותר שימוש באתרי המורשת של העיר. Müze Gazhane, מרכז אמנות שנבנה במפעל גז לשעבר בשנה שעברה, משמש לראשונה כחלל תצוגה. שני חמאמר (אמבטיות) היסטוריים, בית ספר יווני לבנות מהמאה ה-19 והסטודיו של קליגרף מהמאה ה-20 הם בין המקומות הנוספים של הביאנלה.
שחרור הביאנלה מנושא אחד יכול להיחשב כאסטרטגי, מכיוון שהוא עוזר לתמרן את הצנזורה הממשלתית. "אמנים ומוסדות קיימים כל עוד הם פועלים בתוך המציאות של הרגע - אשר רגישים לשינוי", אומר אורר.
Pera, איסטנבול מודרנית ומוסדות אמנות רבים אחרים נמצאים בבעלות פרטית של אספנים בולטים מטורקיה או ארגונים קשורים. לאור השליטה המתמשכת על חופש הביטוי, מגזר המוזיאונים העכשווי נהנה מהפרטה. "כל עוד התכניות מטופלות על ידי מומחים ולא מתעלמים מהקהילות המקומיות, למגזר החדש הזה יש את הכוח לשנות", אומר אורר.