מוזיאון טיקוטין פותח את תערוכת "מנהרת הזמן – יפן והיהודים" ומקבץ יצירות אמנות נדירות שמחברות בין יפן לישראל. ארבעה אמנים יפנים מובילים יגיעו ארצה, כל אחד, בדרכו, מתייחס גם לנרטיב היהודי של הצלה והשמדה, והחיבור המיוחד בין ישראל ליפן. חמשת חללי התערוכה קשורים זה בזה ומחברים בין ההיסטוריה, התרבות והאמנות של שתי המדינות.
בתערוכה ישנה התייחסות לנרטיב היהודי של הצלה והשמדה באמצעות שפת האמנות ולא בהיבט היסטורי גרידא. מדובר במיזם תרבותי ואומנותי ראשון מסוגו בישראל ובעולם. מלבד היותה תערוכת אמנות ערכה החינוכי הוא רב,ומהווה נקודת מפגש יוצא דופן בין זמנים ותרבויות, בין ישראל לבין יפן, בין אז להיום, כך למשל, אמנית ישראלית ואמן יפני קושרים בין ההוויה היהודית ישראלית לבין יפן.
יאסוי נאקאג'י _ הזרקת דיו
אוסף מוזיאון טוקיו לאמנות הצילום
התערוכה מציינת 70 שנה של יחסים דיפלומטיים בין יפן לישראל ומתמקדת בנקודת המפגש בין יפן לבין היהודים דרך יצירות אמנות של אמנים יפניים המתייחסים לנרטיב היהודי. סיפור ההצלה מתבסס על המחווה ההומנית של סגן הקונסול היפני בעיר קובנה, ליטא, צ'יאונה סוגיהרה, שהנפיק בקיץ 1940 למעלה מאלפיים ויזות מעבר ליפן. בדרך זו הציל סוגיהרה למעלה מששת אלפים יהודים. לצד מיצב הווידאו של האחים שימורה ברוס מוצגים צילומים נדירים משנת 1941 של קבוצת הצילום טאנפיי וביניהם גם צילומי הפליטים שהגיעו ליפן.
במרכז סיפור ההשמדה מוצגות יצירותיהם של האמנים טאצואו מיאג'ימה (במיצב וצילום) ויוקי אונודרה (צילום). התערוכה יוצרת מנהרה המחברת בין זמנים ותרבויות, בין כאן לשם ובין אז להיום, הבאים לידי ביטוי בחיבור בין אמנות עכשווית לבין צילומים ישנים ובקשר ביננו, החיים כיום, לבין הסיפור ההיסטורי שהוא חלק חשוב בזהותנו. היצירות מעבירות מסר אוניברסלי של הומניות, סבלנות והבנת השונה, וזוהי נקודת החיבור המרכזית של האמנים היפניים העכשוויים לנרטיב היהודי.
התערוכה אמורה להעלות למודעות לא רק את הסיפור ההיסטורי אלא לעורר שיח אודות הומניות ותפקידה של האמנות בהעברת מסר של סובלנות".
במרכז התערוכה יוצג המיצב המונומנטלי "ים של זמן" של האמן טאצואו מיאג'ימה. ביצירה זו השתתפו לא פחות מ 300 איש, ביניהם ניצולי סוגיהרה, ניצולי שואה, בני משפחותיהם, ומגזרים שונים מכל קשת האוכלוסייה הישראלית. היצירה משתרעת על פני שטח של 50 מ"ר והיא מורכבת משלוש מאות יחידות לד, כמניין המשתתפים. כל יחידה מונה לאחור מהספרה תשע ועד 1. מאחורי כל ספרה מסתתר הזיכרון האישי של המשתתף שבחר את קצב פעולתה. 300 זיכרונות של אנשים שונים מנצנצים יחד בכור היתוך אחד.
יוקי אונודרה צילומים מתוך הסדרה דיוקן של בגדים משומשים
קרדיט יוקי אונודרה
למילה "ים" בכותרת היצירה משמעות כפולה – ים הוא גוף מים גדול המייצג מרחבים אינסופיים, אך הוא גם מטפורה של מעבר אל החופש, מעבר שמשמעותו חיים. יהודים שנמלטו מתופת המלחמה עשו את דרכם לארכיפלג של יפן ביבשה ובים. מפולין הם חצו את הגבול לליטא, מליטא הגיעו למוסקבה, ממנה נסעו ברכבת הטרנס-סיבירית לנמל ולדיווסטוק, וממנו הפליגו אל חוף מבטחים, הלא היא יפן.
צילומי "עור מונה" הם תיעוד של מיצגים אותם יצר האמן טאצואו מיאג'ימה במפגש אנושי שהתבסס על הסכמה, אמון הדדי ותקשורת בינאישית. בשיח עם האמן בחר כל אחד מהמשתתפים את החלק בגופו ואת הספרה שתצויר עליו. מטרת המיצג הייתה ליצור חיבור והבנה אנושיים דרך מגע. המשתתפים הרגישו והריחו את העור, דפיקות הלב וחום הגוף האחד של האחר. מגע זה, אשר איננו אפשרי במפגש אקראי יומיומי בין אנשים, התממש הודות לאמנות המיצג.
הצילומים המוצגים בתערוכה צולמו בשני מקומות מרוחקים – הירושימה ביפן וקו הגבול בין קוריאה הצפונית לדרומית (קו צפוני של 38 מעלות). בשני מקומות אלה, שההיסטוריה שלהם קשורה באגרסיה והעדר חמלה, ביקש מיאג'ימה להבין את האחר. בהירושימה עבד האמן עם הדור הצעיר שלא הכיר את זוועות המלחמה ובקוריאה עבד עם צעירים קוריאנים על אף מחסומי השפה. "ביצירות אלה אינני מבקש ליצור קישור פוליטי להירושימה או קוריאה. כאן אני מבטא את עצמי לא כאזרח יפני אלא כאזרח העולם", אמר מיאג'ימה.
טאצואו מיאג'ימה עור מונה 38° בדרום קוריאה
קרדיט טאצואו מיאג'מה
"מיאג'ימה טאצואו, הוא בין המובילים באמנים היפניים הפועלים היום", אומרת גלס גיסיס, "היצירות של מיאג'ימה קשורות בזמן, מחזוריות, יחסי גומלין ושינוי מתמיד. הדבר המרגש הוא שמיאג'ימה הסכים להעניק ליצירה המרכזית שלו "ים של זמן" משמעות מקומית ישראלית ויהודית".
היצירה "רכבת זמן לשואה" הוצגה לראשונה בעיירה הגרמנית ריקלינגהאוזן הידועה בתעשיית כריית הפחם והובלתו ברכבות לכל קצוות המדינה. במיצב זה מתייחס מיאג'ימה לנרטיב ההיסטורי לפיו הרכבות שנהגו להוביל פחם, הובילו בזמן המלחמה גם יהודים אל מותם. מעיירה זו, ומעיירות נוספות, הובלו יהודים ברכבות, כמו פחם, במסע ארוך ומבעית אל מותם במחנה ההשמדה אושוויץ.
נורות הלד הכחולות מייצגות את היהודים בעודם בחיים באמצעות הספירה לאחור מ-9 עד 1. הרכבת הנושאת את הספרות ממשיכה את מסעה ללא הפסק בדומה לנסיעה אל הנצח.
האמן מיאג'ימה מסביר, "אני מודע לכך שלמילים "שואה" ו"אושוויץ" יש משמעות ואפקט עצום. העזתי להשתמש בהן בכותרת היצירה בהשראתה של הסופרת האמריקנית סוזן סונטאג. סונטאג טענה שהצילום העכשווי מוגדר באמצעות הכותרת שלו, ובעזרתה ניתן להבין את כוונותיו של האמן. מיאג'ימה מפרט: "אם פיקאסו לא היה מכנה את יצירתו "גרניקה", האם היינו עוצרים לחשוב על שאירע בגרניקה? לא משנה עד כמה תשתדל להסביר זאת כמטפורה, לאחר חמישים שנה, מה שיישאר מהמיצב הם הצילום (תיעוד) והכותרת שלו".
יוקי אונודרה צילומים מתוך הסדרה דיוקן של בגדים משומשים
קרדיט יוקי אונודרה
בתערוכה משתתפים חמישה אמנים שונים. "אמן ההדפס טצויה נודה, הוא אמן מאוד מוערך שמשתמש בטכניקה מורכבת של הדפס ומשלב בין טכניקות מסורתיות למודרניות. העבודות המוצגות בתערוכה מתייחסות כולן לקשר החזק שלו אל ישראל והיהדות. עבודותיו מאוד עדינות ומונוכרומטיות", אומרת גלס גיסיס.
טצויה נודה, יליד 1940, חי ויוצר בעיר טוקיו, יפן. ראשיתו של המסע המחבר בינו לבין ישראל והיהדות מצוי בקשר הזוגי עם רעייתו דורית. נודה ביקר בארץ פעמים רבות וב-1968 התגייר כדי לשאת את בת זוגו בטקס נישואין יהודי. יצירותיו הן תיעוד של חייו, והן כולן חלק מהסדרה "יומן" המלווה אותו מראשית הקריירה האמנותית שלו. כותרות היצירות מציינות את התאריך שבו התרחש האירוע המתואר. נודה מגיב לרגעים יומיומיים שלצופה מן הצד נראים לעתים חסרי משמעות. ביצירותיו מתאר נודה משפחה וחברים, נופים שחווה וחפצים הקשורים בחוויות יומיומיות אלה. נודה משלב בין טכניקת הדפסי העץ להדפס משי בתהליך מיוחד המאפשר לו לשלב ביצירותיו צילומים שצילם בעצמו.
אמנית רב תחומית נוספת שמציגה בתערוכה היא מרב דביש בן משה. "היא תציג סדרה של 55 יצירות המשלבות בין צילום לרפרודוקציה של הדפסים. הרעיון של מרב מבריק והיא משלבת בצורה מעניינת בין ההוויה הישראלית היומיומית של ירושלים במאה ה-21 לבין יפן המסורתית. השילוב יוצר הרמוניה מחד ומאידך דיסהרמוניה.
דביש בן משה יצאה למסע מדומה מירושלים אל יפן המסורתית על גבי סדרה של מצעיות נייר מעוטרות בהדפסים של הסדרה "53 תחנות דרך טוקאיידו" שרכשה בביקור ביפן. סדרה זו, המונה בפועל 55 הדפסים, נוצרה על ידי אחד מגדולי אמני ההדפס, אוטאגאווה הירושיגה בן המאה ה-19, שתיאר את התחנות השונות בדרך שחיברה בין אדו (היום טוקיו) לעיר קיוטו.
על מצע ההדפסים הוסיפה דביש בן משה צילומים ממסעה שלה שערכה מביתה בהר גילה לעיר העתיקה בירושלים. האמנית מפגישה בין מסעו האישי של הירושיגה לבין המסע האישי שלה בירושלים של המאה ה-21. המסע של דביש בן משה הוא מעבר מן הפריפריה למרכז ומהאסור אל המותר. הדימויים שצילמה דביש בן משה משני צדיה של גדר ההפרדה מנכיחים את המציאות המורכבת של העיר העטופה בהילה של קדושה.
המסע המודרני של דביש בן משה נעשה כולו במכונית, והמראות הם אלה הנשקפים ממנה, כל זאת בהנגדה למסע הרגלי של הירושיגה ולנוף הטבעי והאנושי של דרך טוקאיידו. השילוב בין צילומיה האישיים של דביש בן משה לבין רפרודוקציות ההדפס המסורתי קושר את עבודתה אל יצירותיהם של האמנים הירושיגה וטצויה נודה גם מההיבט האמנותי.
אמנים נוספים הם האחים ברוס (יוקה וקנטארו) שיוצאים למסע מחקר בעקבות הסיפור המרגש של סוגיהרה צ'יאונה שהציל אלפי יהודים בזמן המלחמה. מרגש לראות יצירה שהיא פרי של מחקר מעמיק. "למדתי מהם מספר דברים שלא ידעתי אודותם: שבקורסאו הייתה קהילה יהודית עוד טרם המלחמה ושבגדי היהודים במחנות היו פסים כחול ולבן. כולנו רגילים לראות תמונות שחור לבן ולכן עובדה זו איננה ידועה", אומרת גלס גיסיס.
טאצואו מיאג'ימה_ יליד 1957
קרדיט מיאג'מה עור מונה בהירושימה
שימורה ברוס – (יוקה), ילידת 1976, וקנטארו, יליד 1979 – הם אח ואחות היוצרים בשיתוף פעולה. ביצירה זו מעבדים האחים את סיפור הצלת היהודים בידי סגן הקונסול של יפן בקובנה, סוגיהרה צ'יאונה, למיצב וידאו. התעניינותם בסיפור החלה כשעברו להתגורר בעיר הקרובה לנמל צורוגה, אליו הגיעו אוניות הפליטים היהודים ובידיהם אשרות המעבר ליפן. עם זאת, הוידאו שיצרו האחים שימורה צולם כולו באי קורסאו כדי לקבל את האשרות נאלצו היהודים להציג אישורים ליעד סופי, משימה קשה בתקופת המלחמה. אשרות המעבר ליפן התאפשרו בזכות האשרות ליעד הסופי הפיקטיבי קורסאו, יעד שאף יהודי לא הגיע אליו בסופו של דבר. בפועל הגיעו הפליטים היהודים ליפן ולאחר שהות קצרה עד ממושכת, המשיכו ליעדים כגון שנחאי, פלשתינה (דרך הודו) וארצות יבשת אמריקה.
ביצירה זו מבקשים האמנים לעורר את השיח על מה נתפס בעינינו כיום כפעולה הומנית. אל מול ההומניות של סוגיהרה עולה תדיר השאלה אם פעל תחת אישור הממשלה היפנית ואם סיכן בפועלו זה את חייו. שאלה שאין זה מתפקידה של האמנות לתת עליה את התשובה. היצירה הוצגה לראשונה ב2019 בגואנג'ו, דרום קוריאה ובשנת 2020 בגלריית טוקיו ביפן.
במסגרת התערוכה יתקיימו אירועים רבים ביניהם, הרצאות פרטניות, שיח גלריה, יום עיון בנושא "יפן והיהודים" שבו ישתתפו אנשי אקדמיה, ניצולי סוגיהרה והקהל הרחב, ופעילויות חינוכיות נוספות.
מוזיאון טיקוטין פותח את תערוכת "מנהרת הזמן – יפן והיהודים" - אוצרות: ד"ר אתי גלס- גיסיס
החל מתאריך : 16.9.2022 - נעילה : 23.4.2023