"זו הפעם הראשונה שבה מוזיאון תל אביב לאמנות מציג תערוכה מקיפה למאייר. "מוצגות בה סקיצות ומקורות השראה לפרויקטים מגוונים שמאפשרים הצצה על תהליך העבודה שלי ועל האופן שבו סגנונות שונים מתנגשים ומתערבבים ביצירה", אומר דוד פולונסקי, אחד המאיירים המרכזיים והפוריים ביותר הפועלים כיום בישראל.
איוריו מלאי הצבע והתנועה נוצרים לטובת אנימציה, קומיקס, עיתונות, ספרי ילדים ועוד. עבודותיו מתאפיינות במנעד רחב של סגנונות המשתנים בהתאם לתוכן ולמדיה במסגרתם הם נעשים ובנקודות מבט שונות ובלתי צפויות, הנשענות על מקורות רבים מתולדות האמנות ותולדות האיור, דרך קולנוע ועד לאמצעי תקשורת פופולרית.
דוד פולונסקי נולד בקייב ב-1973 ועלה לישראל כשהיה בן שמונה. לאחר לימודיו בבצלאל החל את דרכו כמאייר לעיתונות ולטלוויזיה. לתודעה הציבורית פרץ עם עבודתו על הסרט ואלס עם באשיר (2008, במאי: ארי פולמן), שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. מאז נוספו לגוף העבודה שלו אינספור פרויקטים במדיומים רבגוניים.
במבט של אמן הנודד מהמקורות הרבים של התרבות האירופית אל המקומיוּת הארצישראלית, הנופים באיוריו שזורים בתריסולים, מרפסות ודודי שמש. הדמויות המשוטטות בהם לבושות גופיות וכפכפים ואת הצללים החזקים מטילה השמש הקופחת של הקיץ הישראלי. בין לילות חיפה לגני תל-אביב, בין חורבן בית שני למלחמת לבנון הראשונה, פולונסקי לוכד ומגדיר את התרבות החזותית הישראלית.
פולונסקי והאוצרת טל לניר
צילום רפי דלויה
התערוכה במוזיאון תל אביב מתחקה אחר רוחב היריעה בה פולונסקי פועל והתייחסותו להיסטוריה והתרבות הישראליים. היא מאגדת ומציגה מאות דימויים של רישומי הכנה, ציורים, תצלומים, בובות, סצנות קולנועיות וחומרי ארכיון אשר שימשו אותו בהכנת פרויקטים, ביניהם הסרטים ואלס עם באשיר, כנס העתידניים ואגדת חורבן, הספרים אנה פרנק: היומן הגרפי, הכבש השישה עשר, פרח נתתי לנורית, על עלה ועל אלונה ועוד רבים אחרים.
יומן גרפי
בין הפרויקטים המרכזיים בתערוכה "איורים: דוד פולונסקי", ואלס עם באשיר, בבימויו של ארי פולמן. סרט אנימציה למבוגרים באורך מלא שב-2008 זכה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר והיה מועמד לאוסקר. זהו הסרט התיעודי המונפש הראשון שזכה לתפוצה עולמית, והוא מגולל את מסע ההיזכרות של פולמן באירועי מלחמת לבנון הראשונה (1982), ובייחוד בשאלה היכן היה כאשר התרחש הטבח בסברה ושתילה. הסרט פותח בהווה, ובאמצעות ראיונות עם אחים לנשק, עיתונאים שכיסו את המלחמה ואנשי מקצוע העוסקים בפוסט-טראומה, הוא נע אחורה בזמן ומציג את הפחדים והטירוף של המלחמה, ואת ההתמודדות של החיילים הצעירים עם הזוועות והמוות. מדיום האנימציה נבחר להמחשת המהלך הודות לכוחו בתיאור מצבי תודעה נזילים וחדירה לחורי הזיכרון.
דוד פולונסקי - איור מתוך הסרט 'ואלס עם באשיר'
"אי אפשר לצלם חלום או זיכרון, אבל אפשר לצייר אותם. ציור גם מאפשר לעקוף את מנגנוני ההדחקה שפיתחנו אל מול ייצוגי מציאות מצולמים בגלל הדימויים המצולמים שמציפים אותנו בחדשות", אומר פולונסקי בתשובה לשאלה מדוע ואלס עם באשיר עשה הרבה הדים, וכיצד האיורים הפכו אותו מסרט רגיל למשהו אחר, שונה בנוף הסרטים הישראליים.
עוד פרוייקט מעניין שמוצג בתערוכה הוא הספר, "אנה פרנק: היומן הגרפי". פרסומו של הספר אנה פרנק: יומנה של נערה, הפך את דמותה של אנה פרנק למוּכּרת בכל בית והיה לאחד מסיפורי השואה הידועים בעולם. קרן אנה פרנק, שביקשה להנגיש את היומן ואת נושא השואה לצעירים כיום, היא שיזמה את יצירת היומן הגרפי וסרט האנימציה המבוססים על היומן. הקרן פנתה ב-2012 ליוצרים ארי פולמן ודוד פולונסקי, והעמידה לרשותם גישה בלתי מוגבלת לארכיון שלהם.
היומן הגרפי ראה אור ב-2017, לציון שבעים שנה לפרסום המהדורה הראשונה של היומן. ז'אנר הרומן הגרפי, שהתבסס ברחבי העולם הָחֵל בשנות ה-80, נבדל מספר קומיקס באורכו וכשיר יותר להתמודד עם נושאים מורכבים. כדי לעבד את היומן לרומן גרפי, בחרו פולמן ופולונסקי לקצר ולערוך אותו ובתוך כך לתת מקום לאיורים, שישלימו את המילים החסרות. רבים מקטעי היומן הושארו ככתבם והם מוצגים במסגרת מרובעת. הדיאלוגים בין הדמויות נוספו על-ידי פולמן, והם ניתנים בבועות טקסט מעוגלות. רומנים גרפיים מוקדמים שעסקו בשואה אוירו לרוב בשחור-לבן – אך פולמן ופולונסקי בחרו בצבע כדי ליצור הזדהות אצל בני הנוער של ימינו.
היומן הגרפי של אנה פרנק
האיור של פולונסקי נשען על מגזיני עיצוב וקומיקס אירופיים מן המחצית הראשונה של המאה ה-20, במחשבה על התאמת הסגנון לתקופת ההתרחשות. על בסיס זה הוא מפליא ללכוד את רחשי לבה והפלגות הדמיון של אנה, את ההומור העוקצני של הנערה השלוב בחרדות ופחדים. "באנלוגיה לעבודה על סרט, ארי היה הבמאי, אני הייתי השחקנים, התפאורה, המלבישה והמאפרת ואנה הייתה התסריטאית", אמר פולונסקי.
בתערוכה מוצגות עבודות גם מכנס העתידנים המבוסס באופן חופשי על ספר מדע בדיוני בשם זה מאת סטניסלב לם, סרט קולנוע באורך מלא, שמחציתו הראשונה מצולמת (לייב-אקשן) ומחציתו השנייה מונפשת. ומשיקוי אהבה, אחד מסיפורי הקובץ איך לאהוב שכתב ואייר פולונסקי.
שיקוי אהבה - דוד פולונסקי
איור ספרי ילדים
ישנו כמובן גם ייצוג לאיור של ספרי ילדים, כמו "טינקרטנק" שכתבה נורית זרחי, "לילה בלי ירח" ו"על עלה ועל אלונה" שכתבה שירה גפן. טינקרטנק היא פיה שלא מצליחה להשתלב בעולם הפיות הקליל והוורוד. היא נזרקת לארץ על-ידי מלכת הפיות, ומנסה למצוא את מקומה בעולם. בבואו לתאר את החריגוּת של טינקרטנק בעולם הפיות, פנה דוד פולונסקי אל האנימציה המוקדמת והחתרנית של מקס פליישר שבעיצוב דמותה של בטי בופ הכניס מהפכה סגנונית בתחום.
"כשהתחלתי לעבוד על הספר הייתי בעיצומה של התאהבות באנימציה של שנות ה-30. הרגשתי שהסגנון הזה מתאים לבטא את המתח שקיים בסיפור בין המתיקות של עולם הפיות לבין הדרמה של עיצוב זהותה של הגיבורה בניגוד לתכתיבי המוסכמות", מסביר פולנסקי את הבחירה הלא מקובלת.
טינקרטנק
בספר "לילה בלי ירח", הילדה זוהר מגלה שהירח נעלם בשמים, ויוצאת למסע כדי למצוא אותו ולהחזירו למקומו. החיפוש אחר האור, כמוטיב מרכזי בספר, מודגש באיוריו של דוד פולונסקי ובצבע הכסף שבחר לדפים. נוכחותה של זוהר, שגם בשמה גלום האור, מאירה כל דף ברעמת תלתליה הבהירה, ופוגשת במסעה דמויות נוספות המייצגות מופעים של אור: חתול מפונק המתמתח בצורת ירח, שוטר קפדן המאיר את העולם בפנסו, או איש בבקתה שקרחתו בוהקת.
"רציתי להפגיש את הסגנון של המאייר האוקראיני גיאורגי נרבוט עם נופי חיפה, בתוספת תבלינים יפניים ונגיעות של אנימציה אמריקאית משנות ה-30", הוא מבהר.
מתוך הספר לילה בלי ירח
גם בספר "על עלה ועל אלונה" ספר הילדים הראשון שאייר דוד פולונסקי, שיחק פולינסקי בין ייצוג של נוף מקומי לנוף אחר, מרוחק. הספר מציג את מערכת היחסים הנרקמת בין אלונה לבין עץ, מנקודת מבטה של הילדה. האיור בוצע בצבעי אקריליק על לוחות עץ שמצא ברחוב, כאשר המצע המשותף של מרקמי העץ וצבעיו מחבר בין האיורים ומעניק להם חמימות אינטימית. הזרוּת הסגנונית של האיורים, המתכתבים עם ציור איטלקי מהרנסנס המוקדם, ממותנת בשילוב עם מראות טיפוסיים מרחובות תל-אביב. החזוּת התל-אביבית המוּכּרת יוצרת קִרבה וחיבור אל אתרי ההתרחשות – הגן התל-אביבי הטיפוסי, נופי הגגות עם דודי השמש, או אריחי הרצפה בדירתה של אלונה.
על עלה ואלונה
במה שונה איור למבוגרים לעומת ילדים?
"ההבדל היחיד הוא שיש דברים שילדים לא מבינים כי אין להם כלים או ניסיון חיים כדי להתמודד איתם, אבל מבחינה צורנית אין שום הבדל בין איור לילדים או למבוגרים, אני מתייחס אל הקהל הזה באותה רצינות."
בתערוכה ישנם איורים לספרים, כתבות עיתונות, סרטים ואומנות. פולונסקי מעיד כי אין תחום תרבות מועדף עליו, "אני הכי אוהב ליצור בתחומים בהם עוד לא התנסיתי ולהתפתח לכיוונים חדשים". כך, במשך יותר מ-15 שנה, יוצר פולונסקי איורים רבים לעיתונות היומית, למוספי סוף שבוע ולמגזינים. בשל אילוצי האקטואליה ולוחות הזמנים הקדחתניים של ההורדה לדפוס, נוצרה סוגה ייחודית לתחום המותאמת לביצוע מהיר. כדי למשוך את תשומת הלב של המדפדפים, האיורים מתאפיינים לא-פעם בדרמטיזציה צבעונית, בצללים כבדים ובהקצנה קריקטורית. האיור לא רק מושך את תשומת הלב של הקורא, אלא גם מְתַקְשֵר את הכתבה באמצעים החזותיים של הדימוי וצובע אותה בגוון פרשני מוסף.
מתוך: אגדת חורבן
הציורים שלך אוצרים בתוכם ישראליות חמקמקה. איך אתה תופס את הדקויות של הישראלי הממוצע ומעביר אותם לאיור?
"חלק חשוב בעבודה שלי הוא התבוננות סובב אותי מתוך ניסיון למצוא יופי ועניין בדברים יומיומיים", הוא עונה, "בגלל שאני חי ועובד בארץ ומאייר טקסטים ישראליים יוצא לי לצייר הרבה ייצוגים שונים של ישראליות. אני תופס דקויות כי אני שם אליהן לב". העצירה הזאת לא פשוטה כל כך במציאות של היום, אבל מהווה ככל הנראה את המתכון ליצירה רבת דקויות ומיוחדת.
איורים: דוד פולונסקי - אוצרת: טל לניר
מוזיאון תל-אביב לאמנות - 23.9.22 - 18.2.23