היסטוריון אמנות בולט סיפק למעלה מתריסר מכתבים המעידים על אותנטיות יצירות לג'יימס סטנט- איש החברה ואיש העסקים השנוי במחלוקת- עבור ציורים שלא נחשבו אמיתיים או שנמצאו בידי האמנים, כולל הפורטרט הגדול של ה"אולד מסטר", אנתוני ואן דייק.
מלקולם רוג'רס, מומחה לדיוקנאות בריטיים מהמאה ה-17 וה-18 והמנהל לשעבר של "המוזיאון לאמנויות יפות בוסטון", ייחס לוואן דייק יצירות שנרכשו בעבר על ידי סטנט, לאחר שהן נמכרו בזול במכירה פומבית או במכירה פרטית, כעותקים או כהפקות אולפן.
כמה מהעבודות, שהתגלו לאחרונה, נשלחו אז על ידי סטנט לכדי להציגן ב"בית דמפריס" ב"אחוזת פאלדיאן", בסקוטלנד, שנמצאת כעת בבעלות קרן הצדקה של המלך צ'ארלס. לרוג'רס הייתה ככל הנראה מערכת יחסים קרובה עם סטנט, איש עסקים פושט רגל שעמד למשפט על הלבנת הון בבריטניה - האשמה שהוא מכחיש.
בשנת 2019, חשף ה-Mail on Sunday , כיצד סטנט השאיל מספר ציורים לבית Dumfries שחלקם התבררו כזיופים, כולל של מונה ושל פיקאסו. תחקיר של The Art Newspaper מגלה כעת כי שבעה מהציורים שיוחסו לרוג'רס היו בין אלה ששלח סטנט ל"בית דומפריס": חמישה "ואן דייקס", אחד "גויה" ואחד "ולסקז" (שני האחרונים מחוץ לאזור המסורתי של המומחיות של רוג'רס). עם זאת, שלושה מ"ואן דייקס" תוארו על ידי המלומדת סוזן בארנס כ"עותקים מוחלטים".
באימייל משנת 2020 שראה The Art Newspaper כתבה בארנס : "מתי ולמה הם נוצרו, אני לא יכולה לדמיין." בארנס היא מחברת שותפה של קטלוג ואן דייק הסמכותי raisonné, יחד עם נורה דה פורטר, אוליבר מילר והורסט ווי. ייחוס מחדש של יצירות חסרות משמעות לכאורה לאמנים חשובים הם נדירים, וזה יוצא דופן ביותר שמומחה יחיד מספק לאספן יחיד 12 מכתבים המעידים על אותנטיות יצירות של אמן בודד (ואן דייק). המומחים ידועים אומנם בתור "ותיקים" במקצוע, אבל זה יוצא דופן ומפתיע שאותו מומחה יגלה וייחס מחדש 14 ציורים.
בין היצירות שרוג'רס ייחס לוואן דייק היה 'דיוקן ג'נטלמן בשחור', שנקנה ב"בונהמס" ב-2015 תמורת 40,000 ליש"ט. היצירה נקנתה כ"מעגל של" ולא במחיר הקטלוג raisonné של האמן. רוג'רס כתב על היצירה המדוברת במכתב ל-סטנט ב-2016 כי הציור "זועק ואן דייק לכל אורך הדרך" והוא העריך אז את הציור, כשהוצג ב"בית דמפריס" ב-10 מיליון ליש"ט.
דוגמה נוספת הייתה דיוקנו של הרוזן מקינול שנקנה כ"מעגל של" ב-Cambi Casa d'Aste בגנואה, ב-2016, תמורת 25,000 ליש"ט והוערך לאחר מכן ב-8 מיליון ליש"ט. רוג'רס כתב במכתב ל-סטנט ב-2017 שזה "בברור עבודת חתימה", למרות שהיא תוארה על ידי סוזן בארנס כ"עותק מוחלט".
התיעוד המקוון של בונהאמס של דיוקן מתואר כ"מעגל של" ואן דייק, אותו ייחס רוג'רס למאסטר ההולנדי
שווי השדרוגים של "בית דמפריס" היה כ-70 מיליון ליש"ט (ההפרש בין מחיר הרכישה לשווי הביטוח בחוזים). בסך הכל, כך עולה מהרישומים שלנו, לפיהם שילם סטנט רק 357,450 פאונד עבור שבע היצירות.
רוג'רס גם כתב לעוזרו הקרוב של סטנט, באימייל משנת 2018 ,שדן בערכים ובכתבי ייחוס, "אנחנו יכולים לעשות יותר".
כשנשאל על הממצאים הללו באימייל באוגוסט השנה, השיב רוג'רס: "כמו רוב החוקרים בדור שלי, אני לא 'מאמת' יצירות אמנות, אבל אני מתבקש לעתים קרובות לחוות דעות על יצירות שנופלות בתחום הידע שלי. כדעות, הם פתוחים באופן טבעי לאתגר מצד חוקרים אחרים. אני עומד מאחורי הדעות שנתתי, אך אדגיש שהן בשום אופן אינן יכולות להיחשב כ"אימות"... עם זאת, המכתבים שלי - כפי שתדע אם קראת אותם - הם מבוססים על ראיות".
למרות שזה לא נוהג יוצא דופן שמומחים מקבלים תשלום עבור מתן דעתם על יצירות אמנות, רוג'רס אמר ל-The Art Newspaper שהוא לא קיבל תשלום עבור העבודה הנרחבת שעשה עבור סטנט "בשום זמן לא עשיתי זאת במקרה של מר סטנט", הבהיר והוסיף ש"[סטנט] שילם מדי פעם עבור הוצאות נסיעה, שנגרמו במחקר שלי, ומימן רכישה של כמה ספרי עיון. הוא גם, העניק לי מעת לעת, מתנות כאות הוקרה". רוג'רס סירב לנקוב בערכן של אלה. .
רוג'רס אמר גם: "אנחנו [הוא וסטנט] נפגשנו, אבל לא על בסיס קבוע". עם זאת, לדברי ראש האבטחה לשעבר של סטנט , Vilius Gabsys רוג'רס היה "אורח קבוע " אצל סטנט.
עלי דיזאאי, המפקד לשעבר של משטרת המטרופולין, היה האחראי על הצוותים המשפטיים, הפיננסיים והביטחוניים של סטנט. הצוות שלו חקר וקטלג את כל הנכסים של סטנט.
"כשהחברה שלי עבדה עבור סטנט לא קיבלנו שכר ולכן החלטנו לחקור את הנכסים שלו כי דאגתי שמא העובדים והקולגות שלי לא יקבלו שכר", אמר דיזאאי. "הייתי צריך להגן על החשיפה שלנו. עשינו את המחקר שלנו ושמנו לב שנראה שלג'יימס סטנט יש יכולת לגלות ציורים שלא היו ידועים.
" גילינו שהציורים האלה הועברו על ידי אדם בשם מלקולם רוג'רס והבחנו במספר רב של ציורים. במהלך החקירה שלנו נראה היה לנו שהם נקנו בסכום נמוך יחסית. מר רוג'רס היה כותב מכתב שמאשר שהאמנות אותנטית. ואז, כתוצאה מכך, אותם ציורים הוערכו במיליוני פאונד והופיעו בפנקס כבעלי ערך רב".
רוג'רס מכחיש זאת ואומר: "סטנט ביצע את רוב הרכישות שלו בשוק הפתוח מסוחרי אמנות מבוססים, בעיקר בלונדון, ושילם מחירים קמעונאיים. כמה פריטים נרכשו במכירה פומבית. יצירות אלה קוטלגו כ[להיות] על ידי ואן דייק או מהסטודיו שלו, חלק מהראשונות נתמכו על ידי דעות של סוזן בארנס. אני לא זוכר אף אחד מקוטלג כעותקים. בכל מקרה, זה נאיבי לחשוב שדעתי השפיעה על 'עלייה ניכרת בערכם'".
ה'תשלומים' של סטנט לרוג'רס
דיזאאי אומר : "היינו במצב שהחברה שלי הייתה צריכה להוציא צו מניעה נגד הפעלולים שהפעילו עלינו, וכדי שנקבל תשלום. היינו צריכים לברר את היקפן של הוצאותיו של סטנט ושל הכנסותיו. אני זוכר שהבחנתי אז במסמכים שהראו תשלומים שהועברו מ-סטנט לרוג'רס".
ויליוס גאבסיס אומר: "עבדתי עבור ג'יימס סטנט במשך שש שנים, התבססתי בביתו, בבלגרביה, וכך ידעתי מה קורה. ראיתי הרבה אנשים באים והולכים ואחד המבקרים הקבועים ביותר שלו היה היסטוריון האמנות, מלקולם רוג'רס. הוא היה מגיע אחת לשבוע ולפעמים יותר. אני בהחלט ראיתי אותו כמה פעמים בחודש. אני זוכר שג'יימס ציפה תמיד שרוג'רס ישלח לו מייל חיובי, לא שלילי, והיה שמח כשהוא קיבל מיילים חיוביים, שתמיד אשרו שהציורים אמתיים.
"ג'יימס היה יושב ומדבר עם מלקולם רוג'רס על הציורים. לאחר מכן הייתי מסיע אותו לתחנה או מסיע אותו כל הדרך הביתה, מה שנמשך כשלוש שעות, ולעתים קרובות הייתי נותן לו מעטפה מ-סטנט". לא ידוע לי מה היה במעטפות.
בהסדר נפרד, החזיק רוג'רס עותק של 'הקרדינל אינפנטה' של ואן דייק ורישומים מראים שהוא שילם עבורו 10,000 פאונד במכירה פומבית. בסופו של דבר, כמה שנים מאוחר יותר, סטנט היה הבעלים של הציור הזה שנושא את מכתב הייחוס של רוג'רס, וכך היה כעת שווה הרבה יותר מהסכום הזה. הוא אמר שהוא "החליף" את הציור 'הקרדינל אינפנטה' עם סטנט בציור אחר, אך סירב לומר באיזה ציור מדובר, או את ערכו.
עם זאת, אמר רוג'רס ל-The Art Newspaper שיצירה זו נחשבה לאותנטית על ידי סוזן בארנס והיא אישרה לנו כי "הגרסה שלו עוקבת מקרוב אחר הציור הראשוני במוזיאון הבריטי והיא מייצגת טיוטה ראשונה של הקומפוזיציה".
ברנס לא הייתה מוכנה, עם זאת, להציע הבהרות נוספות, וגם לא להגיב לשאלותינו לגבי שאר הייחוסים.