מבחינה מקצועית זכור בעיקר דיוויד סולינגר המנוח בחוגי האמנות, כנשיא הדירקטוריון הראשון של "מוזיאון וויטני" בניו יורק, וכמי שלא בא ממשפחת וויטני. באופן אישי, הוא נודע יותר בין חבריו כחלוץ האמנותי של ניו יורק, בתחום האמנות שלאחר המלחמה, שכוללת את פרנץ קלין, וילם דה קונינג, סמואל קוץ ופייר מאטיס.
סולינגר צבר רבות מיצירותיהם של ארבעת האמנים המדוברים, בזמן קצר במהלך שנות ה-50, כדי ליצור את האוסף שלו, שחלק ממנו עומד כעת למכירה ב"סותבי'ס”. זו תכלול שתי מכירות בניו יורק ב-14 בנובמבר ולאחר מכן אחת בפריז, בדצמבר. בית המכירות מעריך שהעבודות מהאוסף של סולינגר יניבו כ-100 מיליון דולר בסך הכל.
דיוויד סולינגר בבית עם האוסף שלו.
באדיבות, סותביס
מכירת השיא צפויה להיות Femme dans un fauteuil של פיקאסו (1927). זו אחת היצירות המוקדמות ביותר של המוזה של האמן, מארי תרז וולטר, שנוצרה שבועות ספורים לאחר שהספרדי הוצג בפני הילדה בת ה-17. רוב היצירות, כולל Femme dans un fauteuil, מוערכות בין 15-20 מיליון דולר. אלה כוללות, בין היתר, את Trois hommes qui marchent של אלברטו ג'קומטי (הרמה הגדולה) (הוגה ב-1949, לוהק ב-1951) ואת Femme, étoiles המחוספס והגרפי של ג'ואן מירו (1945). קולאז' דינמי של דה קונינג (1950) בצבע צהוב ושחור מלוטש, מוערך ב-18-25 מיליון דולר. "יש כוח בעבודתו של דה קונינג", אמר פעם סולינגר במהלך ראיון, "תשוקה. חיוניות ותחושת חקר, שהם חלק מסימני הציור הגדול".
פאבלו פיקאסו, Femme dans un fauteuil (1927) מוערך: 15-20 מיליון דולר
באדיבות סותביס
"במשך עשרות שנים, היה סולינגר במרכז עולם האמנות של ניו יורק, בתקופה שבה ניו יורק עצמה הפכה למרכז של עולם האמנות בכללותו", אומר פרנק רובינסון, חברו של סולינגר והמנהל האמריטוס של מוזיאון הרברט פ. ג'ונסון", ב"אוניברסיטת קורנל".
השפעתו של סולינגר עדיין יכולה להיות מורגשת ביסודות ה"וויטני", שהוא, סולינגר, עזר להתפתחותו, מחלל משפחתי בגודל בינוני, למוסד היוקרתי שהוא כיום. סלינגר היה גורם מרכזי ברכישת אתר "מדיסון אווניו" בו עיצב מרסל ברויאר את הברוטליסט, ששוכן במוזיאון במשך כמעט 50 שנה, לפני שהוא עבר ב-2014 למיקומו הנוכחי, ברחוב גנסוורט.
כנדבן, תרם סלינגר יחד עם כמה אחרים בניו יורק, למוזיאונים, בהם : "מוזיאון המטרופוליטן" לאמנות, "המוזיאון לאמנות מודרנית" ו"מוזיאון הרברט פ. ג'ונסון" באיתיקה.