תערוכה של אן אימהוף - שתוכננה למוסקבה ובוטלה עקב המלחמה באוקראינה - נפתחת באמסטרדם

בתחילת מרץ השנה קיבלה האמנית הגרמנייה אן אימהוף הודעה שתערוכת היחיד שלה ב"מוזיאון לאמנות עכשווית" במוסקבה, שתוכננה להיפתח באותו החודש, לא תתקיים. זה היה כשבוע מאז פתחה רוסיה בפלישה לאוקראינה. "קיוויתי שהמצב ייפתר. עדיין האמנתי בכוחה של הדיפלומטיה. עכשיו אני לא כל כך בטוחה בכך", אומרת אימהוף. היא דיברה במסיבת עיתונאים לרגל פתיחת תערוכתה "Youth" (עד 29 בינואר) ב"מוזיאון סטדליק" באמסטרדם, שבמקור נועד להיות התחנה השנייה והאחרונה של התערוכה.

"נעורים" - התערוכה הממסדית הראשונה של אימהוף מזה כמעט עשור, שלא כללה שום אלמנט של הופעה חיה - היא קצת רחוקה מהיצירות הכוריאוגרפיות השאפתניות שהובילו אותה ב-2017 לתהילת עולם האמנות, כאשר קיבלה את אריה הזהב בביאנלה ה-57 של ונציה, על עבודתה התמוהה והמחמירה "פאוסט", בביתן הגרמני.

מאז ההופעות -שכללו בדרך כלל להקה של אנדרוגנים צנומים וחסרי חיוך בבגדי ספורט מעוצבים - היו מרכזיות בתערוכות המוזיאוניות השונות שהעלתה, לרבות יצירות שזכו לשבחי הביקורות ב"טייט מודרן" בלונדון, ב"מכון לאמנות" בשיקגו ו"בפאלה דה טוקיו" בפריז.

כעת מציעה אימהוף לצופים את מה שהיא מכנה "סביבה סוחפת" של מיצבי סאונד ווידאו, שבהם היא מעלה רעיונות שנחקרו לעתים קרובות בעבודתה, כמו: הדרה, חופש, תרבויות, מחתרת ורצון למתוח את גבולות האמנות היפה. אף על פי כן, אימהוף לא תופסת את היעדר ה"לייב אקשן", כשבר בתוך הפרקטיקה שלה. היא טוענת זה מכבר שהיא חושבת על ביצועיה הכוריאוגרפיות כ"סדרת דימויים" והמופע בתערוכה מדגיש את ה"אבל" שלה על המצב באוקראינה, תהליך שהיה כרוך בהיבטים מסוימים של האנושות ב"התפכחות" ו"אובדן אמונה".

התערוכה מחולקת לשני חדרים גדולים, שכל אחד מהם מלא במבנים החוסמים את תנועת הצופה בחלל. החלל הראשון, שטוף באור אדום חריף, ומכיל חפצים כמו מיכלי מים, ערמות של צמיגים וארגזי פלסטיק ריקים שחוסמים חלק גדול ממרכזו של החלל. אלה מסודרים במבנה צפוף, הדומה לחצר זבל, שלתוכה יכולים הצופים להציץ כשהם מתעקלים מסביב להיקפו של החלל. ברחבי החלל מפוזרות סצנות: מתקנים המתפקדים כשולחן, אם כי נטולי אנשים באופן בולט, המצביעים על שרידי מסיבות פראיות ופעילויות בלתי חוקיות. מזרן מסומן בצבע ספריי עמוס בפחיות בירה. אופנוע חונה ליד שק כביסה מלא בקרטוני בנזין ריקים. כל סצנה מסמנת את האסתטיקה המגניבה וההקפדה שאיימהוף הפכה לסימני ההיכר שלה.

למעלה, על פני החלל המדובר, תלויים על חבל נע ונעים אתו לאורכו, רמקולים מתוכנתים, מהם נשמע פסקול דרמטי של מוזיקה אלקטרונית. את המוזיקה הלחינו שותפתה האמנותית הקבועה של אימהוף, אליזה דאגלס, והמוזיקאים ארקה ו-Ufo361 . רצועות המוזיקה, שנועדו לעצבן, מתמזגים מדי פעם במה שאימהוף מתארת כ"קונצרן של סאונד". בחלל השני, הקטן יותר שבתערוכה, מוצבים שורות של לוקרים אפורים, ביניהם מעברים שהצופה העובר בהם יפגוש בשלוש עבודות וידאו חדשות: אנימציה אחת ושני סרטים קצרים.

ההכנות לתערוכת מוסקבה שהופסקה השפיעו לא רק על האווירה, אלא על עצם העיצוב של תערוכת סטדליק. "היינו צריכים להגדיר מחדש את התערוכה באמסטרדם, זה לא יכול היה להישאר אותו הדבר", אומרת האוצרת ביאטריקס רוף ל-The Art Newspaper. רוף גם היתה במוסקבה במרץ וארגנה את החלק של מוזיאון המוסך של התערוכה.

תערוכת סטדליק הפכה "צפופה הרבה יותר", מכיוון שהאוצרים נאלצו להציב בה עוד יצירות רבות. אלה כוללים פיסות זכוכית גדולות מטורינו, שנרכשו על ידי אימהוף כשהן צלצלו עם המשושה של מוזיאון המוסך - בניין זכוכית בעל שש צדדים שתויג על ידי אמני גרפיטי רוסים מפורסמים לאורך השנים, אומרת רוף.

שני הסרטים המוצגים צולמו במוסקבה, אם כי אף אחד מהם אינו מתייחס באופן ברור לסכסוך הממשמש ובא. אחד מהם מראה עדר סוסים דוהר דרך בלוק דיור סוציאלי מהתקופה הסובייטית במוסקבה; אחר מציג את דאגלס צועדת חשופת חזה בחצר המושלגת של בניין ניאו-קלאסי רעוע ליד מוזיאון המוסך.

ההתרחקות של אימהוף מאלמנטים חיים מלווה בהתמקדות מוגברת בתרגול דיגיטלי. מאז שהופעותיה צברו פופולריות, האמנית שוקלת גם כיצד השתתפות הקהל והמדיה החברתית מודיעים על חיי היצירה, לעתים קרובות בזמן אמת. "ההופעה שלי כוללת הרבה אנשים שמתכנסים כדי להרגיש רגע, ולא מצליחים להחזיק את הרגע הזה. אני כבר מזמן חושבת איך לתפוס רגע שמרגיש מלאכותי", היא אומרת.

אימהוף הגיבה לשאלה זו על ידי יצירת מה שהיא מכנה "אווטרים": גרסאות תלת-ממד מונפשות דיגיטליות של דאגלס המופיעות על המסכים לאורך כל התוכנית; רובם משובצים בתוך מתקנים; באחד המקרים, אווטאר נראה כמו הופעה בקצה מסדרון צר מרופד. השימוש של אימהוף באווטרים גם מאפשר לה לשקול שאלות יסוד על טבעה של האנושות, והיחס שלנו לאלה שנחשבים לא אנושיים. החרדות הללו, לדבריה, היו קיימות כבר לפני מלחמת אוקראינה, אך רק העמיקו מאז.

מופעים של הפרקטיקה החומרית של אימהוף מופיעים גם בתערוכה, הכוללת מספר ציורים עדכניים, רישומים ועבודות זכוכית שרוטה שמקורן בסדרות שהוצגו בשתי תערוכות מסחריות שהעלתה השנה: האחת בגלרי בוכהולץ בניו יורק שנסגרה בחודש מאי האחרון, השני שנפתח זה עתה ב-Sprüth Magers בלונדון (עד 23 בדצמבר).

שתי המופעים הציגו שורות של לוקרים שיצרו מבוך. "התוכניות האלה קשורות כולן", אומרת אימהוף. "אתה יוצא מחדר הלבשה אחד ונכנס אחר". התמיכה של שתי הגלריות מסומנת באמצעות תוויות המודבקות על הקירות. מספר מהעבודות בתערוכה נרכשו על ידי קרן הרטוויג שהוקמה לאחרונה, שרוכשת עבודות עבור מדינת הולנד ועבורה משמשת רף גם כמנהלת.

אם כבר מדברים על כותרת התוכנית "נעורים", אימהוף מספרת שבחרה בשם חלקית כקריצה מודעת למרכיבי תרבות הנוער שמזוהים לעתים קרובות כל כך עם יצירתה. אבל מעל לכל, מדובר על האופן שבו נוער - תקופה "שהדברים עדיין לא היכן שהם הופכים להיות" - קשור לנזילות וחוסר ודאות. מול מצב גיאופוליטי שכמו רבים, היא חשבה בעבר בלתי אפשרי, אימהוף שוקלת כעת מחדש דברים רבים שפעם החזיקו מעמד. וחוסר הביטחון הזה הוא שהיא מרגישה שמייצג בצורה הטובה ביותר את המצב הרגשי הנוכחי שלה ושל הסובבים אותה. "כשאתה צעיר, הכל מרגיש כאילו הכל או כלום", היא אומרת. ואכן, ברגע זה בזמן, ההימור מעולם לא הרגיש גבוה יותר.