כוכב התערוכה של סזאן ב"טייט מודרן" (5 באוקטובר-12 במרץ 2023) יהיה ציור שבתחילה היה צריך להגן עליו עם אבטחה גבוהה, בגלל החשש שהוא יושחת.
בשנת 1964, שילמה הגלריה הלאומית של לונדון 475,000 פאונד עבור "המתרחצים" (Les Grandes Baigneuses) (בסביבות 1894-1905), מה שגרם לסערת מחאה על מחיר כה גבוה עבור יצירת אמנות צרפתית "מודרנית". בהתחשב באינפלציה, 475,000 ליש"ט יהיו שווים לכמעט 7 מיליון ליש"ט היום.
מנהל "הגלריה הלאומית" פיליפ הנדי, הזהיר ב-1964 את מועצת המנהלים שלו כי "מסיבות ביטחוניות... יש להציג את הסזאן מאחורי מגן פרספקס" במהלך החודשים הראשונים של התערוכה הציבורית.
מטפלי אמנות מוסיפים מגן פרספקס ליצירה לפני שהיא תוצג בגלריה הלאומית של לונדון בינואר 1965
צילום: Ron Case/ Keystone/ Hulton Archive/Getty Images
ננקטו גם "אמצעי זהירות יוצאי דופן" אחרים. במקום להיות משולב בתצוגות נתלה "המתרחצים" בחדר הישיבות, שנפתח למבקרים. במהלך היום היו שומרים בכל צד של התמונה, ובלילה התקיים סיור.
"המתרחצים" הוא בין הציורים הגדולים ביותר של אחד הנושאים האהובים על סזאן וללא ספק הגדול ביותר, שתי הגרסאות העיקריות האחרות שלו נמצאות כעת במוזיאונים בפילדלפיה בארה"ב – "קרן בארנס" ו"מוזיאון פילדלפיה לאמנות".
The Art Newspaper התחקה אחר הסיפור המדהים של הרכישה הלונדונית של The Bathers, תוך שימוש ברשומות גלריה.
בשנת 1907, שנה לאחר מותו של סזאן, קנה את התמונה האספן הגדול ביותר של האמן, אוגוסט פלרין,בשנת 1964 היא הועמדה למכירה על ידי נכדתו, מאדאם דה שיזמרטין. "הגלריה הלאומית", שהשתוקקה לרכוש את הציור, איחרה לרכוש את הפוסט-אימפרסיוניזם, ועשתה זאת לאחר גיוס של 475,000 ליש"ט. זאת לאחר שזכתה בתמיכה ממפתח הנכסים מקס ריין, שהסכים להעמיד לטובת הרכישה תרומה של 225,000 ליש"ט. זו הייתה אז התרומה הגדולה ביותר במזומן ל"גלריה הלאומית".
"הרוחצים" (Les Grandes Baigneuses) (בסביבות 1894-1905)של סזאן
© הגלריה הלאומית, לונדון
בנוסף לתרומה היה צורך לגייס סכום נוסף של קצת יותר ממחצית המחיר. בסופו של דבר הגלריה שכנעה את האוצר להציע מענק רכישה מיוחד של 125,000 ליש"ט וגישה מוקדמת למענק 100,000 ליש"ט לשנה הבאה. המשמעות היא שהגלריה הייתה צריכה לממן רק 25,000 פאונד מכספה.
הזכייה בתמיכת האוצר התבררה כמסובכת במיוחד, בגלל חילופי ממשלה שהתנהלו אז.הרולד וילסון, מנהיג הלייבור, ניצח בבחירות הכלליות ב-15 באוקטובר 1964, כאשר המזכיר הראשי החדש של האוצר נתן את אישורו הסופי למענק סזאן ב-2 בנובמבר.
בפגישה ב-6 בנובמבר 1964 אישרה מועצת המנהלים של "הגלריה הלאומית" בראשות היו"ר לורד רובינס את הרכישה. הפסל הנרי מור, אמר לעמיתיו ש"המתרחצים" מייצגים את "השלב המונומנטלי של האמנות של סזאן", אותו ניתן להשוות עם עבודתם של המאסטרים הישנים.
ה'קסם של שם'
המכירה נחתמה ב-15 בנובמבר והוכרזה חמישה ימים לאחר מכן בפרלמנט. אילו זה לא היה מתקדם, "המרחצים" היה נמכר כמעט בוודאות למוזיאון אמריקאי.
אבל הרכישה התגלתה כשנויה מאוד במחלוקת. הקרן הלאומית לאוספי אמנות (כיום הקרן לאמנות) הוצפה בתלונות של חברים, שאיימו לבטל את חברותם בקרן אם יוצע מענק. הקרן בסופו של דבר לא תמכה ברכישה.
סיקור עיתון ה"סאן" של 'המתרחצים', 2 בינואר 1965
באדיבות the Sun
הפרסום יצר סערה של מחאות. העיתון "סאן" פרסם מאמר תחת הכותרת: "שילמנו הון תועפות על תמונה, שכמעט לא שווה מקום בגלריה מדרגה שנייה".
דאגלס קופר, היסטוריון האמנות המובהק (אך השנוי במחלוקת) המתמחה בקוביזם, כתב מכתב לעיתון ה"סאנדיי טיימס": "אני יכול רק לצחוק על הפיתיונות של אלה שכל כך מסונוורים מבושה ובקסם של שם שהם לא יכולים לזהות כישלון בלתי רצוי ביותר."
במכתב פרטי שכתב אלן באונס, אז מנהל הטייט להנדי, נקט בשורה שונה מאוד: "אני לא יכול לחשוב על שום תמונה בידיים פרטיות, שהייתי מעדיף לראות נכנסת ל'גלריה הלאומית'. זה אולי לעולם לא יהפוך לפופולרי מאוד, אבל זה סוג התמונה שאליה כל הזמן חוזרים ואני בטוח שזה תמיד יהווה השראה לציירים".
באופן מפתיע, המענק הנדיב של האוצר קיבל כנראה רק תמיכה פושרת משרת האמנויות הנכנסת של הלייבור, ג'ני לי. לאחר ביקורה של לי ב"גלריה הלאומית" ב-2 בינואר 1965, שישה ימים לפני חשיפת "המתרחצים", הודה הנדי כי "לא נראה שהיא מעריכה את הסזאן".
זו לא הייתה הפעם הראשונה שעבודתו של סזאן עוררה רגשות עזים. בשנת 1934, כאשר ה"גלריה הלאומית" קיבלה את ההשאלה של Montagne Sainte-Victoire with Large Pine (בסביבות 1887), המליץ הבמאי דאז קנת קלארק לזגג את הציור: "זה הכרחי במיוחד עם הסזאן מכיוון שהוא פשוט. ייתכן שאיזה מושבע זועם עלול לתקוף אותו."
לא רק ש"המתרחצים" יהיה ציור מפתח בתערוכת סזאן של "מוזיאון טייט", אלא שהוא גם יהיה האטרקציה המרכזית בתערוכת After Impressionism ב"גלריה הלאומית" בלונדון (25 במרץ-13 באוגוסט 2023). The Bathers לעולם לא יימכר, אבל השווי שלו היום יהיה הרבה יותר מ-100 מיליון פאונד.
כדי לעדכן את הסיפור, בוחן כעת מנהל גלריית הדיוקנאות הלאומית, ניקולס קולינאן, את האפשרות להגיש בקשה למענק מיוחד של האוצר כדי לסייע ברכישת Portrait of Omai (בסביבות 1776) של ג'ושוע ריינולדס, אשר נדחתה עד במרץ הקרוב עם תג מחיר של 50 מיליון ליש"ט.
לא ניתנו מענקים של האוצר עבור רכישת מוזיאון מאז שנות ה-70, ובנסיבות הנוכחיות הסיכוי לזכות בתמיכה ממשלתית עשוי להיראות קלוש. אבל במובנים שונים מאוד, "דיוקן אומאי" חשוב לא פחות מ"המתרחצים".