בתערוכה שתיפתח בשבוע הבא ב"מוזיאון המטרופוליטן" של ניו יורק, יוצג הרצף המכובד של מלכי טיודור ששלטו באנגליה בין 1485 ל-1603. בניגוד לנטייתם של הטיודורים לכוח ונכונות לתת לראשים להתגלגל, יוצגו הנרי השמיני, אליזבת הראשונה ובני משפחתם כמשפחה אחרת לגמרי. כזו שמבורכת בהלוואות סנסציוניות ומצוידת בתצוגה שמגבירה את הפאר תוך כדי קריצה לפוליטיקה, התערוכה "הטיודור: אמנות והוד באנגליה של הרנסנס" מעלה משהו שדומה יותר למדיצ'ים.
אוצרי Met, אליזבת קלילנד ואדם איקר, עובדים על התערוכה מאז 2016 והצ'ק-ליסט הסופי כולל 116 יצירות של אמנות יפה ויישומית. במקור תוכננה התערוכה לרגל יום השנה ה-500 של "שדה בד הזהב" - תצוגה מרהיבה אודות הנרי השמיני ב-1520, עם מלך צרפת פרנסיס הראשון. בתחילה נפלה התערוכה קורבן לקורונה, אך כעת היא יכולה לנצל את ההתעוררות באמריקה ואת האנגלופיליה בעקבות מותה לאחרונה של המלכה אליזבת השנייה. גרסה של התערוכה המדוברת תגיע מאוחר יותר ל"מוזיאון קליבלנד לאמנות" ול"לגיון הכבוד" בסן פרנסיסקו.
שני האוצרים רואים בתערוכה האמריקאית על האנגלים כשחרור. "השתחררנו מהציפיות לספר את הנרטיב הלאומי המקודש הזה", אומרת קלילנד ילידת בריטניה, אוצרת אירופאית לפיסול ואמנויות דקורטיביות. היא מוסיפה כי הסביבה הלא בריטית אפשרה לה ולעמיתה האמריקאי לחפש השאלות רחוק מהבית, משהו שמוסד בבריטניה, שיש לו כל כך הרבה כבר על הראש, אולי לא יטרח לעשות.
תכשיט הנאג' של ניקולס היליארד (בסביבות 1595–1600), מה-V&A בלונדון
© מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון
יצירות מפתח שנשלחו לתערוכה מאוספים יבשתיים כוללות דיוקן של אליזבת הראשונה משנת 1583 מאת קוונטין מטסיס הצעיר, מבית Pinacoteca Nazionale di Siena באיטליה, ושרידי סדרת שטיחים אקסטרווגנטיים מהמאה ה-16, שהושאלו על ידי הנרי השביעי, מייסד שושלת טויודור , לקתדרלת נארבון בדרום צרפת.
קרוב יותר לבית, הצליחו האוצרים להרכיב רבות מהעבודות הידועות ביותר בארה"ב בהן של הנס הולביין הצעיר, כולל אדוארד השישי כילד, שהושאל מ"הגלריה הלאומית לאמנות" בוושינגטון די.סי, וסר תומס מור, מאוסף פריק בניו יורק. יצירות חשובות מבריטניה ששולבו בתערוכה כוללים רישומי הולביין של אן בולין וג'יין סימור מהאוסף המלכותי, ואת ה-Heneage Jewel של ניקולס היליארד, תליון ממוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, הכולל שני דיוקנאות של אליזבת הראשונה: פסל פרופיל זהב אמייל ובתוכה מִינִיאָטוּרָה מצוירת.
לדברי איקר, אוצר שותף של ציורים אירופיים, הטווח הכמעט גלובלי של ההשאלות הולם את התערוכה. אחד מהנושאים המרכזיים של התערוכה, הוא אומר, הוא "הקוסמופוליטיות של האמנות והחברה האנגלית" בתקופת טיודור, כאשר פטרונים אנגלים הזמינו יצירות בצרפת ובמה שהיא כיום בלגיה, כשאמנים פלמים חיפשו מקלט בלונדון, ומוצרי יוקרה החלו להגיע מסביב לעולם.
המלכה מרי הראשונה(1554) של הנס אוורת' © The Society of Antiquaries of London
התערוכה מנסה להציג גם דמויות פחות מוכרות אך ראויות, אומר איקר, כמו הצייר הפלמי הנס אוורת', שצייר את דיוקנה של מרי הראשונה, משנת 1554, שמושאל מאגודת העתיקות של לונדון .
צפוי שדיוקנה של מרי, שניסתה באלימות להחזיר את האמונה הקתולית וזכתה פחות או יותר לגנאי מאז מותה ב-1558, יהיה קשה למכירה. נשאלת השאלה האם קהל שמתעניין בטיודור, או אפילו רק בעל ידע חולף בבידור פופולרי, יופתע לגלות את "בלאדי מרי" מקבלת מחיר שווה לצד אחותה למחצה הכמעט מקודשת, אליזבת הראשונה?
"זו לא מצגת רוויזיוניסטית", אומרת קלילנד, שמוסיפה שהסידור התמטי של התערוכה מדגיש "יצירות אמנות מפוארות" ולא "המחשת היסטוריה". חוץ מזה, היא אומרת - כשהיא מחברת דיוקנאות מדליות זהב של מרי לפסל הרנסנס האיטלקי Jacopo Nizzola da Trezzo - שלטונה היה "תקופה מאוד מעוררת מבחינה אמנותית".
• The Tudors: Art and Majesty in Renaissance England, Metropolitan Museum of Art, ניו יורק, 10 באוקטובר-8 בינואר 2023