מרכז לונדון: גלריות קטנות יותר מתבססות בחללים גדולים יותר, למרות אי הוודאות הכלכלית

שפע של מהלכי התרחבות בגלריות הקטנות והבינוניות של לונדון, מצביע על כך שהסוחרים מתמודדים עם האתגרים של משבר כלכלי ופוליטי.

בשבועות האחרונים נפתח בפיצרוביה מקבץ של גלריות המצטרפות לסצנה המתפתחת, הכוללת את "אדל אסנטי", "אליס בלאק", "ויטרינה וגלריית Fold and Workplace. התוספות האחרונות כוללות את Castor Gallery ו-Indigo+Madder, שעברו יחד מדפטפורד בדרום לונדון, ושודרגו לחלל משותף וגדול יותר.

ברוק בינגטון, שהתמחתה בעבר בפיסול, השיקה את הגלריה הראשונה שלה בלונדון ב-11 באוקטובר עם יצירות דו מימדיות ותלת מימדיות. בחודש שעבר נפתחהPM/AM במיקום חדש בן שלוש קומות המשלבים גלריה מסורתית, חלל מגורים וסטודיו לדפוס. ב-23 באוקטובר תושק ברחוב איסט קאסל Pipeline Contemporary, שהוקמה על ידי מנהלת המכירות לשעבר של Gagosian, טטיאנה צ'נבייר.

בסוהו הסמוכה, הושק בשבוע שעבר מיזם חדש, Gathering עם תערוכה של זוכת "פרס טרנר", טאי שני. ב-14 בספטמבר נפתחה במייפייר, "גלריית גרים" - שיש לה סניפים באמסטרדם ובניו יורק - את החלל הראשון שלה בלונדון. "האקסלי-פרלור" פתחה את המיקום השני שלה בבירה, ו"רומן רואד" הכפילה את שטחה עם גלריה חדשה בנוטינג היל, ושמרה על המרחב שלה במזרח לונדון, להפעלת תוכנית ניסיונית יותר.

אז האם זה סימן לכך ששוק הביניים משגשג, או שזה יותר עניין של הסתגלות לשרוד בנוף שלאחר הברקזיט והפוסט-מגפה? במילים פשוטות: עניין של ללכת בגדול או ללכת הביתה?

ללכת או לגדול?

"זה מצב של 'הכל או כלום' בשלב זה", אומר ג'ורג' מינגוזי-מארש, שהפעיל מאז 2017 פארק פסלים פרטי בפולמר, בקינגהמשייר. בשנת 2019, הוא איחד כוחות עם לילי ברוק, כדי להקים את "ברוק בינגטון", שהזוג היה אמור לפתוח בלונדון בתחילת 2020, אך המגיפה העמידה את התוכניות הללו בהמתנה. "זה מגיע לנקודה שבה אתה צריך שתהיה לך תוכנית קבועה עבורנו, עבור הלקוחות שלנו, אבל הכי חשוב עבור האמנים שלנו", אומר מינגוזי-מארש. "זה כמובן הימור גדול, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה או לצאת מהמשחק".

עבור Krittika Sharma- המייסדת המשותפת של Indigo+Madder- צמיחה באקלים הפכפך של היום היא סיכון מחושב, אבל כזה ש"יכול לעזור לנו לשרוד על ידי משיכת הזדמנויות טובות יותר". כדי לסייע בניהול עלויות, במיוחד בשכר דירה, חולקת שארמה מקום עם "גלריית קסטור". לכל עסק יש חלל תצוגה נפרד אך הם משתמשים במשותף במשרד, חדר צפייה ומתקני אחסון.

המשמעות של המהלך עבור שתי הגלריות הייתה עלייה חדה בשכר הדירה, אבל זה גם אומר שהעסקים יכולים "לחשוב יותר גדול", אומר מייסד "גלריית קסטור", אנדי וויקס. הסוחר אומר שהוא נאלץ לעזוב כשבעל הבית שלו בדפטפורד הודיע ​​לו לפתע על סיום החוזה. במקום להישאר בדרום לונדון, הוא החליט "לנצל את ההזדמנות ולהגדיל את הקהל שלי". וויקס מוסיף: "מזמן הנחתי שמעבר מרכזי פירושו התפשרות על מקום למיקוד. היתרון הגדול ביותר במודל השיתופי הזה הוא שאדם אחד יכול לפקח על שני החללים, מה שמפנה אותנו לביקורי סטודיו ופגישות לקוחות".

"גלריית קסטור" מציגה בימים אלה עבודות חדשות של הצייר הבריטי טום וורספולד (המחירים נעים בין 1,500 ל-7,000 ליש"ט).

ירידת דמי השכירות

מאז המגיפה, נאלצו בעלי בתים מסחריים להפחית את דמי השכירות, מכיוון שעסקים נסגרו או יצאו ממרכז לונדון. כפי שמגדירה זאת ג'יילס האקסלי-פרלור, מייסדת הגלריה בעלת אותו השם: "יש טעם להתרחב עכשיו כי שוק הנכסים די נוח לגלריות".

לאחר שנפתח כסוכנות צילום בווסט אנד לפני עשר שנים, העסק של האקסלי-פרלור התרחב ב-2017 כדי לכלול אמנות עכשווית. עם השקת החלל השני שלו, ברחוב מדוקס במייפייר, מרחיב הסוחר את כל התוכנית שלו כולל היבט היסטורי יותר. מסחר בעבודות שוק משני יכול לעזור לשלם עבור הצד הניסיוני יותר של העסק. התצוגה הראשונה בחלל החדש היא של הצייר הצעיר Nettle Grellier (המחירים נעים בין 800 ל-5,500 פאונד), בעוד שהחלל השני יציג הדפסי וינטג' של הצלמת הסוריאליסטית דורה מאר. "אנחנו מחויבים לבנות תוכנית שמכילה מספר מוצגים היסטוריים, בין אם זו עבודה עם עזבון או עם חומר שוק משני", אומרת האקסלי-פרלור.

למרות ההתרחבות, משמיעה האקסלי-פרלור הערת אזהרה לעתיד ומציינת כיצד ההוצאות ירדו במהלך ששת החודשים האחרונים. "כאשר אספנים רואים את תיק המניות שלהם יורד ב-20% ואת פיד החדשות שלהם מלא אומללות, אפילו אנשים עשירים מאוד מתקשים להוציא כסף על דברים ללא שיקול דעת", היא אומרת. "זהירות היא מילת המפתח שלנו ל-18 החודשים הבאים בזמן שכל זה יתרחש".

גם מינגוזי-מארש משחקת לטווח הארוך. התוכנית שלה עברה מפיסול בקנה מידה גדול - שלדבריהם הפך יקר לייצור ולהוצאות הובלה פי שלושה - לשילוב ציור של אמנים מתפתחים, כולל רוס טיילור וקייטי טומלינסון (מחירים נע בין 1,500 ל-7,500 ליש"ט). "בקצה שלנו של השוק, אתה מתמודד עם רווחים די יפים. אם הצעות המחיר [עבור פרויקטים בקנה מידה גדול] משתנים מדי יום, אז זה הופך את זה לבעייתי מאוד", היא אומרת.

הסוחר אומר שהמגיפה שינתה את הרגלי הביקור והקנייה בגלריה, כאשר אספנים רבים יותר ויותר נוטים לקנות עבודות באינטרנט. בהמשך, הוא מצפה לפעול יותר על ידי- בסיס אישי. "מספר האנשים שהשתתפו בתערוכות באופן אישי הצטמצם", הוא אומר.

פורמטים חדשים לעידן חדש

בשעה שכל עולם האמנות יוצא מהמגיפה במצבו ההיברידי החדש, גלריות משלבות יותר ויותר אפשרויות מקוונות ואופליין. "גרטרוד", הקרויה על שם האספנית והפילנתרופית גרטרוד סטיין, הושקה לפני שנה כפלטפורמה מקוונת להשכרת אמנות, שמטרתה לתת נראות והכנסה לאמנים חדשים ללא ייצוג בגלריות. המיזם הצליח כל כך בהצבת עבודות בבתים באופן קבוע כש- 40% מהמנויים הופכים כעת למכירות וההכנסות גדלו ב-60% במהלך ששת החודשים האחרונים, אומר המייסד השותף וויל ג'רוויס, שכעת הוא מתמקד יותר במכירות מאשר בהשכרות .

בשבוע שעבר ערכה גרטרוד את התערוכה הראשונה שלה בלונדון, שכללה 40 אמנים, והניבה 20 מכירות ומספר מנויים. תערוכות פיזיות ימלאו יותר ויותר חלק במיזם וזה הכרח, סבור ג'רוויס, שכן יש כיום "הרבה יותר אמנים מגלריות". הוא מוסיף: "הטכנולוגיה נותרה הדרך העיקרית להגיע לקהלים חדשים ולייעל את עסקי האמנים, אבל תערוכות פיזיות הן נדבך מרכזי בחזונה של "גרטרוד" לבנות קריירה מצליחה ובת קיימא מאוד, לאמנים".

ברגע שבו שוק האמנות האולטרה-עכשווית מתפוצץ, השמירה על הקריירה של אמנים מתפתחים, שמחיריהם הופכים מנופחים במהירות, מעולם לא הייתה חשובה יותר. תמיד קיימת גם הסכנה שהכוכבים העולים יועדפו על ידי גלריות גדולות יותר, ויאלצו גלריות קטנות יותר להילחם כדי לשמור על האמנים המדוברים.

שארמה מציינת שהיא משתדלת לא לפעול מתוך מחשבה על לחצים כאלה. היא מציגה כעת שמונה אמנים מלונדון, כולל אמבה סייל-בנט, לאסלו פון דוהנאני ורפאל זייקו (המחירים נעים בין 1,500 ל-7,500 ליש"ט). "כשהתחלנו, לא היו הרבה גלריות שנוהלו על ידי נשים צבעוניות, שיוזמות שיחות גלותיות כמו שרצינו", אומרת שארמה. "נוסדנו על עקרונות הגיוון וההכלה, וכל עוד אנחנו יכולים לשמר את האתוס הזה וליצור הזדמנויות לאמנים שלנו, אנחנו מאמינים שחשוב להמשיך לעשות את העבודה".

"הכיס העמוק של הבלו-צ'יפס" בהחלט מוסיף למתח, אומר וויקס, אם כי הוא נשאר נחוש. "אנשים מדברים לעתים קרובות על כך שזו תקופה קשה לנהל גלריה, אבל הדור שלנו עבר יותר מהרוב. גלריות כמו שלנו נפתחו וצמחו למרות הברקזיט, הקוביד וכעת משבר יוקר המחיה. בסופו של דבר, אין לנו עידן זהב של עיסוק באמנות להשוות אותו אליו".

אף על פי כן, הברקזיט נותר קוץ בעוכריו של שוק האמנות הבריטי. נתונים עדכניים מ-HMRC מראים כי יבוא האמנות ירד בשנת 2021 ב-18%, והותיר אותו בכמעט מחצית מהערך של 2019.זאת בעוד שביריד האמנות במחיר סביר נרשמה ירידה של 30%, בגלריות הבינלאומיות.

יחד עם זאת, יש ניצוצות של תקווה. בחודש שעבר, פתח הסוחר ההולנדי יורג גרים את החלל הראשון שלו בלונדון, כתגובה, לדבריו, למספר האמנים הבריטים בסגל שלו שהם ללא ייצוג מקומי. "הרגשנו שיש לנו מקום להתערב וליצור עבורם את הפלטפורמה הזו", אומר גרים, ומציין שהוא החתים כמה אמנים חדשים, ביניהם פרנצ'סקה מולט, גבריאלה בויד ואנתוני קודהי.

בינתיים, מחצית מהכרטיסים לתערוכת הפתיחה של הגלריה של האמנית הסקוטית והמועמדת ל"פרס טרנר", לוסי סקאר, אזלו בשבועיים הראשונים, מה שמהווה תקווה וסימן לבאות, אומר גרים ומוסיף: "לונדון נותרה שוק אמנות מרכזי עם המוזיאונים הטובים בעולם. כל עוד האנרגיה הזו תמשיך!"