במהלך פתיחת ה-VIP של "פרייז" לונדון, השבוע, נראו רק סימנים מעטים למיתון העולמי המתקרב, כאשר גלריות גדולות דיווחו על עלייה במכירות, בהיקף שהגיע לסכומים של של שש ספרות. המכירות התחלקו בין המון אספנים בינלאומיים, מה שחיזק את הרושם שהשוק לאמנות החדשה ביותר משגשג.
בדוכן של Gagosian, שבעה ציורים מונומנטליים, שיצר השנה הצייר המופשט הבריטי בן ה-29 Jadé Fadojutimi כבר אזלו עם פתיחת היריד. הגלריה סירבה להגיב על כך, אך מקורות אומרים שהעבודות מתומחרות כל אחת בסביבות 500,000 פאונד. ביריד של השנה שעברה מכרה גלריית "פיפי הולדסוורת' " (שייצגה את פאדוג'וטימי עד יולי) ציור גדול של האמן תמורת סכום שבין 100,000 ל-130,000 ליש"ט.
ביקוש חם
ציירת צעירה נוספת שעמדה בראש טבלת המכירות הפומביות, פלורה יוכנוביץ' בת ה-31, זכתה לביקוש חם ב"וויקטוריה מירו". הקנבס שלה, Fantasia (2019), "עף מהקיר" תמורת כ-2 מיליון דולר, לאחר שנמכר בחזרה לגלריה על ידי בעליה הקודם. מחירי השוק הראשוני נמוכים בהרבה, אומר השותף והמנהל של הגלריה, גלן סקוט-רייט"אבל אם זה משני, זה חייב להיות במגרש המשחקים הזה". שיא המכירות הפומביות של יוכנוביץ' עומד כיום על 3.6 מיליון דולר.
זאת ועוד.Taiwani Contemporery מכרו את היצירות שהכיל הדוכן שלהם בתוך השעה הראשונה. הגלריה בלונדון מציגה ציורים חדשים של שני כוכבים עולים: עומר ראשיד (המחירים נעים בין 45,000-75,000$) וג'וי לאבינג'ו (50,000 ליש"ט כל אחד).
הגלריה הלונדונית Tiwani Contemporary מכרה את דוכן ה-Frieze שלה - כולל יצירות של עומר ראשיד - תוך שעה מהפתיחה ביום ה-VIP
דיוויד אוונס
בום אולטרה עכשווי
המכירות המדוברות התבצעו אחרי דו"ח, שפרסמה בשבוע שעבר Artprice, שמתמקד בתוצאות מכירות פומביות של יצירות של אמנים מתחת לגיל 40 . הדו"ח מגלה ששוק האמנות האולטרה-עכשווית פורח ומניב 420 מיליון דולר, בין יולי 2021 ליוני 2022, עלייה של 28% לעומת השנה הקודמת . המחיר הממוצע של חמש העבודות המובילות זינק מ-618,000 דולר ל-4.9 מיליון דולר.
למרות ששוק האמנות האולטרה-עכשווית הוא עדיין נתח קטן משוק האמנות הכולל (2.7%), אחד ההיבטים המרתקים ביותר של הפלח הזה הוא שבניגוד למודל המסורתי, הוא מובל על ידי נשים ואמניות שחורות.
על פי "ארטפרייס", מחצית מ-200.9 מיליון הדולר שנגבו על אמנות אולטרה-עכשווית במחצית הראשונה של 2022 הגיעו מעשרה אמנים, שבע מהם נשים: איאקו רוקאקו, פלורה יוכנוביץ', אייברי סינגר, מריה בריו, אנה וויאנט, כריסטינה קווארלס ולואה הולווול. על העשירייה הראשונה נמנים גםאמואקו בואפו, מגאנה, והאמן האמריקני מחוף השנהב, עבודיה דיאראסובה. כל הכוכבים החדשים הם ציירים, רובם על הגבול שבין פיגורציה להפשטה.
בעוד שחלק אומרים שההיסטוריה של האמנות נכתבת מחדש, אחרים מאמינים שגלריות, בתי מכירות פומביות ומשקיעים מרוויחים כסף בציניות. "לשגשוג הזה אין שום קשר לתולדות האמנות, לביקורתיות או לערך אסתטי", אומרת יועצת האמנות הניו יורקית, ליסה שיף. "זהו ארביטראז' מידע והוא רק על כסף. זה מוקדם מדי עבור כל תולדות האמנות להיכתב".
"מטריד" יותר מהטירוף עצמו, אומרת שיף, היא הדרך שבה גלריות מעלות את מחירי השוק העיקרי בתגובה למחירי מכירות פומביות של אמנים "בטרם עת ובמהירות ובגבהים חסרי תקדים". היא מוסיפה: "נראה לי שזה מהלך אובדני לאמן צעיר. אין לאן ללכת אלא למטה. מה הגלריות חושבות? אני לא מכירה אספן אחד שקונה את החרא הזה".
אבל הם קונים - אם להאמין להודעות לעיתונות. בין אם דרך אינסטגרם, מגלריות או - אם הם לא יכולים להיכנס לרשימות האלה - במכירה פומבית, נראה שלאספנים (רבים מהם חדשים בשוק בעצמם) יש צמא עמוק לכישרונות חדשים.
עד כדי כך שבתי מכירות פומביות מקדישים כעת מכירות שלמות ל"חדש" או ל"עכשיו" - ובמקרה של ערוץ Sotheby's Artist's Choice, מוכרים יצירות ישירות מסטודיו של אמנים (גם אם שולי הרווח במכירות כאלה הם לא משמעותיים). כפי שמגדיר זאת סוחר אנונימי: "היום, אי אפשר להפריד את השוק מהסטודיו. בית המכירות קשור קשר הדוק לגלריה, הקשורה בקשר בל ינותק לסטודיו. וכל זה קשור לציבור. זו ביומסה גדולה אחת שניזונה אחד מהשני".
טירוף האכלה בר קיימא?
השאלה המכרעת היא האם ניתן לשמר את טירוף הקנייה הנוכחי. אחרי הכל, הצלחה מסחרית מוקדמת טומנת בחובה לחץ עצום ושוק משני נסוג עלול לגרום לטינה. השבוע, יצאה האמנית איסי ווד לאינסטגרם כדי להוקיע את ה"זבלים" שמכרו את יצירותיה.
"אני לא חושב שהטירוף הנוכחי הוא בר קיימא", אומר סוחר בולט אחד. "הזיקוקים יתמעטו עבור אותם אמנים שלא נבחרו על ידי האספנים, שיש להם את הכוח לבסס מוניטין". ג'יילס האקסלי-פרלור, מהגלריה בעלת השם, אומרת שהמגמה הנוכחית "לא תחזיק מעמד בטווח הארוך". היא מוסיפה: "על כל הבזק, עדיין יש שוק סולידי מאוד לאמנים בעלי חשיבות היסטורית שמחיריהם עקביים ועולה כבר עשרות שנים".
כשהיא מציינת כיצד ההוצאה לפי שיקול דעת ירדה במהלך ששת החודשים האחרונים, אפילו בקרב אספנים עשירים מאוד, האקסלי-פרלור חושבת שה"באז" סביב אמנים אולטרה-עכשוויים מסתיר "בעיה עמוקה יותר בשוק האמנות הרחב". היא מוסיפה: "הרבה אנשים מקדישים מזמנם וצופים במה שיקרה בששת החודשים הקרובים". בזמנים קשים, אמנות בלו צ'יפ נחשבת לעתים קרובות לגדר הגנה מפני אינפלציה, אז האם ניתן לומר אותו דבר על יצירות אולטרה-עכשוויות? "לא," אומרת שיף. "לא הייתי ממליצה [ללקוחות להשקיע]. אני עדיין לא מחשיבה את האולטרה-עכשווי כבלו-צ'יפ".
מארק גלימצ'ר, הנשיא והמנכ"ל של גלריית "פייס", מסכים, במיוחד כאשר המחירים של אמנים צעירים מתנפחים. "דברים שהם היפר מנופחים הם לא גידור טוב מפני אינפלציה", הוא אומר. "אבל זה לא אומר שאין קונצנזוס אמיתי סביב חלק מהעבודות של האמנים האלה. כשפיקאסו היה בשנות ה-40 לחייו, היה קונצנזוס אמיתי סביב עבודתו". אולי יש קונצנזוס, אבל, התייחסות לדרך שבה שוק האמנות בדרך כלל מפגר מאחורי מציאות כלכלית רחבה יותר, מזהיר גלימצ'ר, "אם הממשלות שלנו ימשיכו לפעול בטיפשות חסרת מעצורים, אז יש לנו בעיה. זה באמת יתחיל להמיס עושר ושוק האמנות ירגיש את זה כמו כולם".