לונדון מול פריז: סיפור על שני מוקדי אמנות. אנחנו יודעים איך התנהלה היריבות ההיסטורית הזו, כביכול. בלונדון יש את המיליארדרים ה"לא בריטיים" ומכירות פומביות של היצירות הגדולות, לפריז יש את אילן היוחסין האמנותי. לונדון היא העיר של האמנות העכשווית החדישה ביותר, פריז היא העיר לאמנות עכשווית קלאסית. לונדון מגניבה, פריז אופנתית. וכן הלאה.
הרבה קרה בשש השנים האחרונות. הצבעתה של בריטניה ב-2016 בעד הפרושה מהאיחוד האירופי, שסיימה את המעבר החופשי של סחורות בין בריטניה לגוש המסחר הגדול בעולם, פגעה בשוק האמנות הלונדוני. בשנה שעברה, ירד חלקה של בריטניה במכירות הפומביות העולמיות מ-18% ב-2019 ל- 3%. כך על פי הדו"ח האחרון של Art Basel/UBS Art Market. זאת בעוד שמכירות פומביות בצרפת בשנת 2021 זינקו מ-6% ל-9%.
ברגע שסוחרים בלונדון התמודדו עם תעריפים חדשים הקשורים לברקזיט, לבירוקרטיה ולעלויות משלוח, פריז הפכה לחלופה ההגיונית עבור גלריות בינלאומיות. "דייוויד זווירנר", "סקארסטדט", "מריאן איברהים", "גלריה קונטיואה", "ווייט קיוב" ו"גאגוסיאן "הקימו כולם סניפים חדשים בבירת צרפת, ו"האוזר אנד וירט" ייפתחו שם סניף בשנה הבאה.
לפחות בעונת הירידים של אוקטובר, בלונדון עדיין יש את Frieze, קניון האמנות העכשווית הכי מגניב באירופה, בתוך אוהל. אבל עכשיו ה-Foire Internationale d'Art Contemporain (Foire Internationale d'Art Contemporain) המכובד, אם כי פחות מסחרי, הוחלף (כרגע, גם באוהל) בפריז שקיבלה את זיכיון יריד האמנות הגדול בעולם "ארט באזל".
בשנות ה-2010 הייתה הפסקה של שבוע בין הירידים היוקרתיים של לונדון ופריז, מה שהפך את זה לא נוח למבקרים בשני האירועים. כעת פרייז לונדון ופריז+ בפריז מתקיימים ברצף. לא פחות חשוב מכך, הדולר האמריקאי הגיע לערכו הגבוה ביותר מזה עשרות שנים מול הליש"ט והאירו כאחד.
"אני נוסעת גם לפרייז לונדון וגם לפריז+ כי סביר להניח שאקנה אמנות ללקוחות בשני הירידים", אומרת וונדי קרומוול, יועצת אמנות מניו יורק. "שער החליפין הופך אותו למשכנע במיוחד עבור האמריקאים."
אבל עבור קרומוול, פרייז, שנמצאת כעת בבעלות שרובה ע"י Endeavor, מקליפורניה, איבדה את היתרון שהפך את לונדון באוקטובר ליריד חובה עבור כל כך הרבה אספנים ויועצים אמריקאים.
"לפרייז יש מותג חזק אבל כבר בשנה שעברה היה ברור שהאנרגיה עברה מהמקום המקורי שלהם בבריטניה ללוס אנג'לס ועכשיו לסיאול", אומרת קרומוול. "פריז+ לא הולך להיות יריד ענק, אבל זה ארט באזל , אז האיכות תהיה שם, בנוסף זו עיר האורות, שהיא נוצצת במיוחד בימים אלה. לאחר הברקזיט, פריז היא העיר".
"פריז היא סימן מסחרי"
הפתיחה של "קרן לואי ויטון" ו"הבורסה דה Commerce", שני מוזיאונים פרטיים יוצאי דופן, שנוסדו על ידי המגה-אספנים ברנרד ארנו ופרנסואה פינו בהתאמה, הוסיפה מימד נוסף לסצנת האמנות של פריז. כך, לדברי ססיל ורדיה- נשיאת כריסטי'ס צרפת, גם הגעתן של כל כך הרבה סוכנויות בינלאומיות יוקרתיות לעיר.
"זה עודד אספנים לבלות יותר זמן בפריז", היא אומרת, מה שבתורו הגביר את הביקוש במכירות הפומביות של העיר. ביוני, המכירה החיה של "כריסטי'ס" של אוסף הוברט דה ז'יבנשי המפואר, של אמנות מהמאה ה-20 וריהוט מהמאה ה-18, גייסה 114.4 מיליון אירו. בכך היא יותר מהכפילה את ההערכה הנמוכה שלפני המכירה. 20 עבודות נמכרו בלמעלה ממיליון אירו, רבים נקנו על ידי לקוחות אסייתיים. "אסייתים אוהבים לקנות בפריז", אומר ורדייה. "פריז היא סימן מסחרי בפני עצמו עבורם."
"סותבי'ס" עוברת בשנה הבאה למטה מורחב של 3,500 מ"ר בפריז ברחוב 83 rue du Faubourg Saint-Honoré. החברה צופה שמכירתה החודש של התכולה המפוארת של מלון למברט, ביתו של השייח' חמד בן עבדאללה אל תאני, תגייס לפחות 50 מיליון יורו. "בונהמס" התרחבה גם בפריז, לאחר שרכשה לאחרונה את בית המכירות הפומביות הצרפתי Cornette de Saint-Cyr.
"יש כאן מערכת אקולוגית מיוחדת", אומר ורדייה. "יש הרבה בתי מכירות פומביות קטנים יותר, שנותנים חיוניות לסצנת האמנות של פריז." מומחה למידע בשוק האמנות, Artprice, מדווח כי בתי המכירות הפומביות בפריז פרסמו "ביצועים חזקים במיוחד" במחצית הראשונה של 2022, כאשר המכירות ב-Artcurial עלו ב-42% ו"אגטס" עלו ב-154%.
אבל למרות כל התחייה התרבותית והמסחרית הזו, לפריז, לפחות כרגע, עדיין אין את החוזק והעומק של לונדון, של סוחרים עכשוויים נחשבים מאוד, שמכירים ומטפחים כישרון אמנותי רציני. סניף של Gagosian או "דיוויד זווירנר " זה דבר אחד, אבל למצוא מקבילות פריזאיות של סיידי קולס, תומס דיין, ג'וש ליל, סטיוארט שייב וקרלוס אישיקאווה זה דבר אחר.
"יש עוד הרבה פעילות וגלריות ללכת אליהן בלונדון", אומר יועץ האמנות הניו יורקי קנדיס וורת', שמתמחה בשוק ה"ראשוני" של יצירות חדשות, שנרכשו ישירות מסוחרים. "פריז מעולם לא הייתה עסקית עבורי. יש ריכוז גדול יותר של גלריות שאני רוצה להתמודד איתן בלונדון".
אבל האם סצנת האמנות העכשווית של לונדון עדיין מסוגלת לעורר את המוג'ו האפרורי שלה עכשיו, כשה-YBAs הם עכשיו בגיל העמידה, פריז נמצאת בבעלות קונגלומרט אמריקאי והעלות המכבידה של לימודים בבתי הספר היוקרתיים לאמנות בבריטניה, מרתיעה תלמידים מחוננים מרקע פחות אמיד?
"תמיד יוצא כישרון מבריטניה", מציין וורת'. "אנשים אוספים אמנים בריטים מבתי הספר לאמנות."
עם זאת, נותר לראות כמה זמן זה יימשך. שרת התרבות החדשה בממשלה השמרנית האחרונה של בריטניה היא מישל דונלן, שבינואר, כשרת האוניברסיטאות, נשבעה "לבטל" קורסים המכונים "איכות נמוכה", שלא הציעו התקדמות לעבודות בוגרים בשכר טוב. בשנת 2018 הגיע מחקר של המכון למחקרים פיסקאליים, הממומן על ידי ממשלת בריטניה, למסקנה שלימוד האמנויות היצירתיות גרם ל"רווחים נמוכים יותר בגיל 29 מאשר לא ללכת לאוניברסיטה בכלל". מימון המדינה לתארים באמנות ועיצוב בבריטניה קוצץ בשנה שעברה ב-50%. החילוץ המאסיבי האחרון של ממשלת בריטניה לחברות האנרגיה של בריטניה, יגרום ללחץ נוסף על החינוך לאמנויות ומגזר התרבות בכלל.
מתרבות למלחמות תרבות
ממשלת צרפת, לעומת זאת, רואה ערך חברתי וכלכלי באמנויות היצירתיות. באוקטובר האחרון, במהלך השבוע של מה שהתגלה כיריד האמנות של פיאק, הזמין הנשיא עמנואל מקרון 200 סוחרים ואמנים לקבלת פנים בארמון אליזה, כדי להודות להם על שהפכו את פריז ל"מרכז העצבים של עולם האמנות".
Macron photo: Ludovic Marin/REUTERS; Alamy Stock Photo. Truss photo: Andrew Parsons/No 10 Downing Street; Crown copyright
קשה לדמיין את ראש הממשלה ליז טרוס מנחה אירוע דומה בשבוע פרייז. היום, כשהשמרנים האמיתיים של בריטניה חושבים על תרבות, הם חושבים על מלחמות התרבות.
לונדון ופריז הן שתיהן ערים נהדרות עם סצנות אמנות עשירות במיוחד. אבל האם בריטניה, שלאחר הברקזיט, עם כלכלתה המתדרדרת, מונעת על ידי צורה מושכת חסרת רחמים של קפיטליזם ניאו-ליברלי? כזה שמתעב את הערכים הליברליים ואת היצירתיות שהם מעודדים? האם היא סוג המקום שאנשים שאכפת להם מאמנות רוצים לבקר בו?
"הזמנים השתנו. לונדון הפכה לעיר מרוחקת, מאובטחת על ידי שמרנים בחזית", אומר אנדרה גורדטס, אספן בלגי שהיתה לו דירה בלונדון והיה מבקר קבוע ביריד פרייז, וכעת הוא יושב בבריסל.
"התמריץ לכניסה למעוז הערפד הזה אינו גדול במיוחד", הוא מוסיף ומציין שהוא יבקר בפריז+, אבל לא בפרייז. גורדטס לא חושב שמאזן הכוח האמנותי והעולם האירופי עבר לפריז, אבל הוא כבר לא רוצה לבקר בלונדון. "אני לא מרגיש רצוי בבריטניה, וייקח הרבה זמן להתגבר על התחושה הזו", הוא אומר.
מקרה של vive la difference, אולי?