כאשר ה"גוגנהיים בילבאו" נפתח לפני 25 שנה (18 באוקטובר 1997), דיבר האדריכל שלו, פרנק גרי, על "מיתולוגיה חזקה מאוד המקובלת על רוב האדריכלים, שמוזיאון לאמנות צריך להיות מכובד וניטראלי, כדי שלא יתחרה עם האומנות". הוויכוח החל כמעט ברגע שהמוזיאון נפתח בשאלה, האם הוא הצליח לממש את הרעיון הזה?
בספר Design and Crime כתב האל פוסטר, שהחללים של גרי "גוברים" על האמנות שלאחר המלחמה, שהם נועדו להחזיק. זאת תוך שימוש בקנה המידה שלו "כעילה לנפח את המוזיאון העכשווי לחלל ענק שיכול לבלוע כל אמנות, שלא לדבר על כל צופה”. ה"גוגנהיים" זכה לביקורת בולטת גם בסרטון הווידאו Little Frank and His Carp של האמנית אנדריאה פרייזר (2001), המתאר את הפטישיזציה של מדריך האודיו במוזיאון, על הבניין. פרייזר אמרה שהלובי של "גוגנהיים" הוא "כמו הכלאה בין מלון עסקים לשדה תעופה".
זה לא דיון חדש, אפילו לא עבור ה"גוגנהיים". בשנת 1959 התמודד הבניין של פרנק לויד רייט, שיועד עבור המוזיאון בניו יורק, עם האשמות רבות. "להיפך," אמר רייט, "זה היה כדי להפוך את הבניין והציור לסימפוניה בלתי פוסקת ויפה".
החללים הפנימיים של הגוגנהיים בילבאו יכולים להוות אתגר לאמנים
צילום: agefotostock / Alamy Stock Photo
החוויה שלי ב"בילבאו" היתה מעורבת. הטקסטים מ- LED של ג'ני הולצר, שהוזמנו עבור האטריום, הם קונטרה מבורכת וצורמת לתנאים שמתארת פרייזר. אבל בתערוכה גדולה, אנסלם קיפר - אמן שלא צריך סיבה להתמכר להגזמה - נראה היה להוט לעסוק בחלליו של גרי בהתגוששות מאצ'ואיסטית בומבסטית, ויצא מדמם.
כשדיברתי עם האמן Do Ho Suh בפודקאסט שלנו A brush with..., הוא דיבר על עבודה בבניינים, שתוכננו על ידי רם קולהאס וזאהה חדיד. אלה גם קראו תיגר על ה"מיתולוגיה" שגרי הכריז, ומצא שהם "קשים לעבוד איתם". הן "יצירות אמנות בפני עצמן", אמר סו, "ומצאתי שאמנים מתקשים לעבוד סביב החללים האלה". הפתרון שלו היה: להשתמש באזורים "מתחלפים" סביב המבנים האדריכליים הקבועים.
אמנים תמיד מוצאים דרך. אבל ראוי לציין שהם ממעטים להזכיר את ה"גוגנהיים בילבאו" כמרחב נחשק. לעומתו "מרכז פומפידו" המרהיב, להשוואה, הוא שימושי. למרות המוזרויות של הבניין של ריצ'רד רוג'רס ורנצו פיאנו, הגלריות שלו גמישות, ללא מחיצות קבועות או מכשולים ארכיטקטוניים. זה מרחב "פתוח לחלוטין למקריות ומצבים שונים; חלל אדריכלי מודולרי שבו הקירות יופיעו וייעלמו", כפי שאמר לי פעם האמן הצרפתי פיליפ פארנו.
זה נראה בסופו של דבר מפתח למה שאמנים רוצים ממוזיאונים: מקום שמשחרר אותם. כמובן, זה יכול ללבוש צורות רבות, וה"גוגנהיים בילבאו" עשוי בהחלט לספק את זה לאמנים מסוימים. אפשר לטעון שהוא עשה זאת עבור פרייזר, במתן זרז למותג הביקורת המוסדית הספציפית שלו.
תערוכה חדשה, Sections/Intersections (19 באוקטובר-22 בינואר 2023), תציג את הרכישות שעשתה "גוגנהיים" במהלך 25 השנים האחרונות.