קל לעבור ליד האסם האפור והנמוך במהלך שיטוט ביערות של אזור האגמים באנגליה. קירות האבן שלו מכוסים אזוב ועשבים שוטים נדחפים ומשגשגים דרך גג הסבכה שלו. אבל למקום הצנוע הזה היסטוריה יוצאת דופן. שכן כאן בילה האמן הגרמני קורט שוויטרס את החודשים האחרונים לחייו, ויצר את יצירת המופת האחרונה שלו בין ארבעת קירותיו, אותה הגדיר "מפעל חיי".
כעת, כשמימון ציבורי אינו זמין יותר, המקום צפוי להיסגר לציבור. סביר להניח שהוא יימכר למפתח מסחרי כבר בנובמבר 2022.
שוויטרס היה חלוצה של תנועת "מרץ" האבסורדית, סוג של דאדאיזם ואב טיפוס לאמנות פופ. עבודתו מהווה השראה מוצהרת לאד רושה ולרוברט ראושנברג, ולאחרונה גם לדמיאן הירסט, שדיבר על השפעתו עליו בעת ביקורו באסם, בזמן שהיה סטודנט ב"גולדסמית'ס", אוניברסיטת לונדון.
יש לציין שלמרות חשיבותו בדברי הימים של תולדות האמנות העכשווית, בילה שוויטרס את השנים האחרונות לחייו בבידוד המרוחק של אמבלסייד, שבמחוז האגמים. הוא גילה לראשונה את האסם, שנודע לימים בשם Merzbarn, באחוזת Cylinders Farm ליד הכפר Cumbrian Elterwater, במרץ 1947. האמן הגרמני השתמש בו כסטודיו בחודשים שלפני מותו, בגיל 60 ב-1948. האסם היה בבעלותו של הארי פירס, אמן מקומי ששוויטרס הוזמן לצייר את דיוקנו.
בתקופתו באזור האגמים עבד שוויטרס באפלולית וירטואלית, ויצר את רוב הכנסותיו על ידי ציור דיוקנאות של בעל הנכס, או על ידי שחזור סצנות פופולריות של הנופים שמסביב, שנועדו למכירה בחנויות תיירים. ציור של פרנסיס אוניל, אשת עסקים מקומית מאת שוויטרס, תלוי היום בגלריה לאמנות "אבוט הול" בקנדל, באזור האגמים. האמן עשה את הציור בתמורה לאספקת לחם. היצירה המתקדמת, שהפכה אותו למפורסם בגרמניה שלפני המלחמה, לא הוכרה במלואה על ידי עולם האמנות המבוסס של בריטניה, באותה תקופה.
אבל זמן קצר לפני מותו, כשהוא חולה, הוא קיבל הודעה שקיבל מלגה מ"המוזיאון לאמנות מודרנית" בניו יורק. הפרס של 1,000 ליש"ט הוקצה כדי לאפשר לשוויטרס לשחזר עבור המוזיאון חלק מעבודות "מרץ" שעשה בגרמניה, לפני יציאתו לגלות ממשטרה הנאצי. במקום זאת, שוויטרס השתמש בכסף כדי ליצור את הסטודיו שלו באלטרווטר.
למרות מצב בריאותו הלקוי, הפך שוויטרס את פנים האסם למציאות חלופית. הוא יצר בין כתליו קולאז'ים קונספטואליים, מופשטים ואבסורדיסטים, תוך מיזוג אובייקטים שנמצאו מהנוף שמסביב, עם דימויים של חיי צרכנות אמריקאים. ידידו, הפליט האמריקני, קטה שטייניץ, היה שולח לשוויטרס מכתבים עטופים בדפים של ספרי קומיקס זולים, אותם שילב האמן ביצירותיו.
מאז, הפך האסם לאתר מורשת אהוב ולמוקד להיסטוריה האמנותית הארוכה של קומבריה. הוא נשאר פתוח לציבור הודות לתמיכה של "מועצת האמנויות" באנגליה ותרומות מאמנים כולל מ- Tacita Dean, ברידג'ט ריילי ואנטוני גורמלי.
ה'מרצברן' שרד כמרחב ציבורי בחסותם של איאן האנטר, בן 75, וסיליה לרנר, בת 85, שהקימו במשותף את ה-Litoral Arts Trust במטרה להגן על מעמדו האזרחי של האסם. האנטר ולרנר השתלטו על הניהול של המקום ב-2006 ופעלו לאבטחת מבנה הבניין, כשהחל להתפורר ב-2014. לאחרונה הם ניסו, ללא הצלחה, ליצור קונסורציום כדי למנוע מהאסם להיסגר.
בשיחה עם העיתון "גרדיאן", הם אומרים שבמהלך העשור האחרון הם הגישו "תשע בקשות למימון" מ"מועצת האמנויות", שכל אחת מהן נדחתה. מ"המועצה לאמנויות" באנגליה נמסר בתגובה: "הפרויקט קיבל בעבר מענקים מ'מועצת האמנויות' כולל השקעה בבדיקת היתכנות לפרויקט. מובן, יש תחרות רבה על מימון הגרלה לאומית מ'המועצה לאמנויות' ואנחנו לא יכולים לממן את כל הפרויקטים החלים עלינו. איאן וסיליה היו שומרי האתר הנאמנים ואנו מאחלים להם בהצלחה, בהבטחת עתיד עבורו". האסם הוצע למכירה בעבר לאחר שלא הצליח להשיג מימון.
קיר שלם של ה"מרצברן", כולל העבודה ששוויטרס עשה שם, הועבר בשנת 1965 ל"גלריית האטון" בניוקאסל. בשנת 2011 שוחזר האסם בחצר הקדמית של "האקדמיה המלכותית לאמנויות" בלונדון, כחלק מהתערוכה שלה Modern British Sculpture. Schwitters in Britain, התערוכה הגדולה הראשונה של עבודתו המאוחרת של שוויטרס, הוצגה ב-2013 ב"טייט", בבריטניה.
שוויטרס נולד בעיר הנובר בגרמניה בשנת 1887. הוא למד אמנות באקדמיה של דרזדן לצד אוטו דיקס. על פי זיכרונותיו של ראול האוזמן ביקש שוויטרס בסוף 1918 להצטרף לתנועת "דאדא ברלין",אך בקשתו נדחתה. זאת בין היתר בשל מחויבותו המוקדמת לתנועה היריבה של האקספרסיוניזם הגרמני "ודר שטורם".
שוויטרס הפך לאמן מהולל בעולם האמנות של רפובליקת ויימאר, אך עד מהרה החלה עלייתו של הפשיזם הגרמני ללחוץ על חייו. עבודתו נכללה בתערוכה Entartete Kunst (אמנות מנוונת), שנדדה בגרמניה. אותה ארגנה המפלגה הנאצית ב-1933,.
עד 1937, הוא הבין שהוא נמצא במעקב של הגסטפו, ולכן החליט לעזוב את גרמניה ולברוח מהמשטר הנאצי. מאוחר יותר באותה שנה, הוא ברח לנורבגיה, לפני שהגיע בשנת 1940 לבריטניה, כפליט.
תחילה הוא הוחזק במחנה מעצר סקוטי, לפני שהגיע לאנגליה ביולי 1940, שם הושם במחנה האצ'ינסון, מחנה מעצר באי מאן. לאחר שזכה בחירותו הוא עבר ב-1941 ללונדון ולאחר מכן ב-1945 התיישב באמבלסייד, בקומבריה, אליה התוודע לאחר ביקורו ברובע האגמים, בעת שהיה בחופשה.
הוא מת שלוש שנים לאחר מכן מאי ספיקת לב.