תערוכה ב"מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית" הבוחנת את הקסם המתמשך של אדוארד הופר מהעיר ניו יורק, החייתה מחדש מחלוקת בת עשרות שנים, על האופן שבו שר בממשלה הגיע לבעלות על מאות יצירות אמנות של האמן האמריקאי.
התערוכה "אדוארד הופר ניו יורק" (עד 5 במרץ 2023) מציגה יצירות על נייר וציורים הבוחנים את חזונו של הופר על העיר וכן מסתמכת רבות על פריטים אישיים של האמן כגון: מכתבים, תצלומים ויומנים, שנתרמו על ידי הכומר ארתייר ר. סנבורן, לימים שר בממשלה.
סנבורן, שמת ב-2007, היה כומר בפטיסט שחי במקום הולדתו של הופר, ניאק, ניו יורק, וגר ליד בית ילדותו של הופר. סנבורן טיפל באחותו של האמן, שגרה בבית, ומאוחר יותר באשתו של הופר, ג'וזפין. לאחר מותן ומותו של הופר, בשנות ה-60, מצא סנבורן בעליית הגג של הבית את הארכיון של האמן, שכלל מסמכים משפחתיים אך גם יצירות אמנות מוקדמות. לפי דיווח של העיתון "ניו יורק טיימס" הגיע הכומר בסופו של דבר לבעלות על למעלה מ-300 יצירות אמנות של הופר.
בין היצירות היו ציורים בולטים ובהם "גגות העיר" (1932), ציור של גגות בשעת הערביים, הכלול בתערוכה של ו"יטני".
איך סנבורן, שבתחילת שנות ה-70 החל למכור חלק מעבודות, רכש את העבודות של הופר היה נושא למחלוקת הרבה לפני פתיחת התערוכה ב-19 באוקטובר. השר טוען שחלקן ניתנו לו כמתנות מהמשפחה, ואת האחרות הוא רכש במסגרת תכולת בית ניאק ודירת הופר בניו יורק. עם זאת החקירה של ה"טיימס", שכללה סקירה עדכנית של כמה רשומות פנימיות מה"וויטני", לא מצאה מקור ברור לאוסף שלו.
הציור "גגות העיר", למשל, היה תלוי פעם בחדר האוכל של סנבורן, ולפי דברי בנו היה מתנה מבני משפחת הופר. אבל ג'וזפין ניביזון הופר, שעקבה אחר רישום היצירות בפנקס, תייגה לאחרונה את הציור כ"כאן בסטודיו", כך לפי חוקרת הופר, גייל לוין, שחיברה את הקטלוג של האמן raisonné.
לפימחקר נוסף של הציור, "אור שמש בקפיטריה" (1958), הוא מופיע בקטלוג התערוכה, ככזה שנרכש על ידי סנבורן מעזבונה של ג'וזפין ניביזון הופר. במכתב לבעליו המאוחרים, אוניברסיטת ייל, כתב סנבורן, שהוא קיבל את הציור במתנה, לפני מותה של ג'וזפין ניביזון הופר,.
אור שמש בקפיטריה (1958), של אדוארד קופר. גלריה לאמנות של אוניברסיטת ייל, ניו הייבן; עזבונו של סטיבן קרלטון קלארק, B.A. 1903.
© 2022 יורשיה של ג'וזפין נ. הופר/מורשה על ידי האגודה לזכויות האמנים (ARS), ניו יורק
לוין, פרופסור ב"מכללת ברוך", שעבדה גם בין 1976 ל-1984 כאוצרת הופר ב"מוזיאון וויטני", היתה המבקרת הקולנית ביותר של השר המנוח. היא טוענת שסנובורן היה גנב שמכר, שלא בצדק, יצירות של הופר, שלכאורה מעולם לא היו שלו. לדבריה, היצירות נמכרו לקונים, כולל מוסדות כמו "המוזיאון לאמנויות יפות", בבוסטון. היא גם טענה כי "מוזיאון וויטני", לו הורישה ג'וזפין ניביזון הופר את כל האמנות של בעלה, לא הצליח להגן על האינטרס הציבורי. זאת, לטענתה של לוין, מכיוון שהמוזיאון לא ניסה לשחזר את היצירות, שהיו ברשותו של סנבורן. לדידה של לוין, אי ההצלחה של המוזיאון החמירה עוד יותר את המצב בעקבות כך שבמשך עשרות שניםלא ניתן היה ללמוד על האמנות של הופר, מאחר שלא הייתה גישה לחומרים קריטיים של האמן. " המוזיאון מודע לטענות שהועלו על ידי האוצרת לשעבר", אמר דובר ה"וויטני" ל"טיימס" והוסיף כי "הטענות הללו נבחנו כשהועלו לראשונה ונחקרו שוב לאחרונה. המוזיאון לא מצא בסיס להמשיך בעניין והוא מרוצה ממה שקיבל. ה'וויטני' קיבל את המתנה של מזכרות הופר מסנבורן בשנת 2017 דרך קרן Arthayer R. Sanborn Hopper Collection Trust. דובר המוזיאון אמר ל"טיימס", שהמוזיאון מנהל במשך למעלה משני עשורים משא ומתן על האוסף, המכונה כיום "ארכיון סנבורן הופר".
לפי תחקיר ה"טיימס", לא ברור כיצד יצירות אמנות, שאוחסנו בעליית הגג בבית הופר, הגיעו למלאי של מוזיאון "וויטני". לפי הדיווחים, המוזיאון העביר את הזכויות ל"בנק אוף ניו יורק", המוציא לפועל של צוואתה של ג'וזפין הופר.
הקטלוג של התערוכה של אדוארד הופר בניו יורק אינו מזכיר את חששותיה של לוין לגבי סנבורן, אך הוא כולל הערת תודה מהמנהל של "וויטני", אדם ויינברג, למשפחת סנבורן, על שימור החומר לדורותיו. השבוע, עם פתיחת התערוכה, העמיד המוזיאון את הארכיון למחקר.