ארכיון אמנות דיגיטלי חדש הושק כדי לעזור לקהילה היזידית להשתקם לאחר רצח העם

המסורות והאמנות של נשים יזידיות- שורדות רצח העם היזידי- נאספו לקבוצת ארכיונים, המוצגת באו"ם ובפלטפורמת Google Arts & Culture. ארכיון התרבות היזידי שואף לא רק לתעד באופן בולט את המסורות של המיעוט האתני הקטן, אלא מתייחס גם למשבר הבריאות הנפשי שפושה כעת בקהילה היזידית. משבר זה מתבטא בשיעורים גבוהים של דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית והתאבדויות.

ארכיון התרבות היזידי מושק במטה של ​​הארגון הלא ממשלתי בעיראק, עם "יזדה" – שותף מוביל בפרויקט –"בדוהוק עיראק" ומכון "דו מונד ערב". בפריז. הארכיון זמין באנגלית ובערבית וכולל ארבע תערוכות מקוונות קבועות של עבודות, צילומים וסרטים, שנוצרו על ידי 16 ניצולות יזידיות.

בשנת 2014 היזידים שחיו בעיראק היו מטרה של המדינה האסלאמית, במה שהאו"ם וממשלות אחרות הכירו כרצח עם. לפי האו"ם, באוגוסט 2014, דאעש רצחו 5,000 גברים יזידים וחטפו 7,000 נשים וילדות יזידיות. כ-50% מהקהילה היזידית, כ-360,000. נעקרו מבתיהם, וכ-200,000 יזידים נותרו היום במחנות.

"הפרויקט מתבסס על מחקר שנעשה ברואנדה לאחר רצח העם, שמצא שהפקת ארכיון ממלאת תפקיד בטיפול בהתאוששות בריאות הנפש", מסביר ג'ורג' ריצ'רדס, מנהל Community Jameel, ואחד השותפים ליוזמה. " לדבריו, במקום שבו הקהילה מרגישה שהזהות התרבותית שלהם נמצאת בסיכון, ואז הם סובלים משהו טראומטי והרסני כמו רצח עם, ארכיון המורשת שלהם מספק הכרה בזהות התרבותית שלהם. וזה כשלעצמו עוזר לחזק את ההתאוששות של הקהילה מרצח העם, כי הם יודעים שרואים אותם.

" את הפרויקט הוביל 'יזדה' בשיתוף עם Community Jameel, האו"ם וארגון האמנויות Culturunners. תמיכה והדרכה נוספת ניתנו על ידי תוכנית האמנויות והבריאות של "ארגון הבריאות העולמי", פרויקט "ראש פתוח" והארגון הלא ממשלתי Nobody's Listening.

"יזדה" קיימו סדנאות לניצולות בשנים 2021-2022, בהן הפיקו הנשים ציורים וצילומים המשקפים את הטראומה.

אסטרטגיות הישרדות

צורות תרבותיות אחרות בארכיון חושפות אסטרטגיות הישרדות במהלך המלחמה. קעקוע, למשל, היה פעם נוהג מסורתי בקרב היזידים, אך הפופולריות שלו ירדה. אבל במהלך ההשתלטות, נשים צעירות רבות החלו לקעקע את עצמן, בתקווה שזה יגרום להן פחות סיכוי להילקח בשבי, שכן קעקוע הוא חראם (אסור) בפרשנות המחמירה של דאע"ש לאיסלאם. "במקום לקעקע את עצמן במוטיבים המסורתיים, הן קעקעו את עצמן עם התאריכים שבהם הן צולמו, או שמות של כפרים שנהרסו, או שמות של אהובים גברים שנהרגו", אומר ריצ'רדס.

"פתאום, הקעקוע קיבל את המשמעות החדשה הזו עבור הקהילה היזידית. הייתה לזה מטרה מאוד אמיתית, כמעט הגנתית, בשבי. אז במקרה הזה, לביטוי שלנו של הקעקוע המסורתי יש רלוונטיות משנית לניצולים [בהשוואה למשמעות החדשה שלו], והשורדים הם אלה שיצרו את הארכיון".

"הנשים שיצרו את הארכיון הזה בחרו לאשר את זהותן על ידי תיעוד מנהגים ומסורות יזידים עבור הדורות הבאים", אומרת נישה סג'נאני, המנהלת המייסדת של אמנויות ובריאות ב"אוניברסיטת ניו יורק", שותפה נוספת לפרויקט. "בעשותן זאת, הן משקפות את החוזק, הכבוד והחיוניות של הקהילה שלהן". השותפים גם מתכננים להעריך את יעילות התוכנית. זה יאפשר להם לפתח מדיניות מבוססת ראיות לטיפול בקהילות המושפעות מסכסוך, עבור גופים כמו האו"ם.