גלריות "Pay-to-Play", שגובות מאמנים מאות, אם לא אלפי פאונד מראש, כדי להציג בתערוכות קבוצתיות, נמצאות במגמת עלייה.
למרות שניתן לטעון שזה לטובת דריסת רגל לאמנים בתחילת הקריירה שלהם, טוענים רבים, שהבקשה מייצרת חוסר ביטחון במקצוע, שגם כך הופך יותר ויותר קשה. "זה קשה, כי בהתחלה קורות החיים שלך ריקים ואתה צריך למלא אותן במשהו – תערוכות קבוצתיות, פרסים, תחרויות, כל דבר", אומר אמן בריטי, שרוצה להישאר בעילום שם. "כולם נואשים. אתה רוצה להאמין שמישהו גילה אותך והוא מציע לך משהו, אז אתה נופל בזה".
על פי חוזה אחד שראה The Art Newspaper, ג"לריית מייפייר" המבוססת מבקשת מאמנים לגייס יותר מ-4,000 פאונד, כדי להשתתף בתערוכה קבוצתית בלונדון. בנוסף, על האמנים לשלם עמלה על מכירות ולשאת בעלות המשלוח אל הגלריה וממנה.
גלריית בריק ליין במזרח לונדון מחייבת אמנים לשלם תמורת להציג
עסקים אחרים, שהוזכרו על ידי אמנים רבים עמם שוחח The Art Newspaper, כוללים, בין השאר, את גלריית Brick Lane בלונדון, שהאתר שלה מציין בגלוי כי התשלום עבור תצוגה בתערוכות קבוצתיות נע בין 660 ליש"ט, עבור שלושה מטרים של שטח קיר, ל-1,980 ליש"ט עבור תשעה מטרים. מרכז התרבות האירופי בוונציה, גובה בין 12,000 ל-15,000 אירו כדי להציג. יריד ה-Cube Art, שעולה עד 7,000 דולר להשתתפות בו ו-ITSLIQUID, המפעילה ירידי אמנות ותערוכות עצמאיות, גובה "דמי כניסה" באזור 300 אירו.
לחייב אמנים שמבקשים להציג בירידי אמנות - אך לא לקצץ באחוזי המכירות - אינו דבר נדיר. יריד האמנות האחר, למשל, מזמין אמנים עצמאיים להשתתף בתשלום. לוקה קורצ'י, מנהל ITSLIQUID, מציין, ששכר הטרחה שלה מכסה מספר שירותים, "ביניהם הקמה ופירוק של התערוכה, עבודת לשכת העיתונות, טקס הפתיחה, ראיון וידאו ייעודי וראיון שפורסם, ששותף בכל הרשתות החברתיות שלנו , אתר אינטרנט וכמה שותפים למגזינים”. העסק אינו גובה עמלה על מכירות, מדגיש קורצ'י.
הסוחר גרגואר ווגלסאנג, שייסד את יריד האמנות "הקוביה", מפעיל מודל דומה. "האמן או נציג הגלריה, שלה משלמים תשלום מראש למארגן היריד וקוצרים 100% מהמכירות. דמי ההשתתפות כוללים הכל - דוכן, תאורה, אחסון, שילוט וכו', " הוא אומר. "בדרך כלל יצירות אמנות המוצגות למכירה ביריד האמנות Cube נעות בין 5,000 אירו ל-200,000 אירו, עם מחיר ממוצע בסביבות 10,000-20,000 אירו."
"לא, לא חוקי, רק מטעה ולא מוסרי"
נינה קומיני, חברת מועצת המנהלים של "מרכז התרבות האירופי", שהוא קרן ללא מטרות רווח, מציינת שנקודת האיזון של הארגון לתערוכה שלו בוונציה היא 3.6 מיליון אירו. היא מוסיפה, כי 60% מהמצגות מופקדות על ידי גלריות, 20% על ידי מוסדות ממשלתיים, 15% על ידי המרכז עצמו ו-5% על ידי אמנים. "אנחנו מודעים היטב לכך שזה לא מצב אידיאלי, אבל בגלל חוסר מימון על ידי האיחוד האירופי, או כל מוסד ממשלתי אחר, ואנחנו עצמנו לא עשירים מספיק, במיוחד אחרי הקורונה, אנחנו לא רואים דרך אחרת לגרום לתערוכות האלה לקרות", היא אומרת ומוסיפה שהארגון לא לוקח עמלה על מכירות.
כמובן, מכירות לעולם אינן מובטחות.
כמה אמנים אומרים שהגלריות האלה לא מצליחות אפילו לקדם את התערוכות שלהן כראוי. "הן תעמדנה פנים שהן גלריה אמיתית שמתעניינת בעבודות שלך, כשלמעשה, הן רק רוצות להרוויח כסף. אין להן רשימה של אספנים לקדם אותך אליהם, הן לא מזמינות אף אחד לתצוגה הפרטית והן לא מראות את העבודה שלך לאף אחד. זה תלוי בנו לעשות את כל השיווק ולהראות את העבודה לאנשים. זה לא לא חוקי, זה פשוט מאוד מטעה ולא אתי", סיפר אחד האמנים.
בעוד שחלק מהגלריות מוותרות על עמלה, או מבקשות אחוז קטן (בסביבות 10% או 20%), חלקן מבקשות להוסיף 40%-50% מהמכירות בנוסף לדמי התערוכה.
לא משנה, אומר אמן אחר. "הנקודה היא שלא אכפת להן אם אתה מוכר או לא. הן מגבילות את ההימורים שלהן על ידי גביית עמלה מראש". הם מוסיפים: "אני יודע שזה קשה לגלריות. כמובן שהן לוקחות סיכון בכל פעם שהן מארגנות יריד או אירוע. אבל הן יודעות שתמיד יש אמנים שלא מכירים היטב את השוק".
גלריות "שלם כדי להציג" עשויות לבקש מאמנים לשלם עבור המשלוח שלהם ולהאיץ בהם לקבל החלטה מהירה לגבי תערוכה קרובה.
פרסים ותחרויות מתנהלים גם הם כעסקים, לדברי אמן אחר, שאומר שיש לו כעת "חשבון כרטיס אשראי ענק" הודות לפרס אמן מתפתח בו זכה. "הן מכונות להרוויח כסף", הוא מוסיף.
כאשר אמן זוכה בפרס, לרוב נותנים לו הצגת יחיד לצד מזומנים. אבל העלויות של ייצור, מסגור והובלה של יצירות יכולות לפעמים להיות מוטלות על האמן, גם אם התערוכה נמצאת בחו"ל. נוסף על כך, זה לא נדיר שפרסים תובעים בסביבות 40%-50% על כל מכירות, לפי אמן אחד. "כשזכיתי בפרס יוקרתי למדי, זה נראה פנטסטי בקורות החיים שלי ובמדיה החברתית, אבל לא מכרתי כלום. להיות מנצח באמת מוסיף", הם אומרים.
בעוד שגלריות ועסקי אמנות נאבקים להרוויח כסף, חיוב אמנים כדי להציג - בין אם בתערוכות קבוצתיות, ירידי אמנות או פרסים - נראה כתופעה הולכת וגוברת. "זה קורה יותר ויותר", אומר האמן עטור הפרסים. "עסקים נאבקים להרוויח כסף. אז הם מחפשים דרכים לייצר רווחים, כי מובטח שהם יקבלו משהו בלי קשר. זה לא סיכון עבורם, אבל זה סיכון עבור האמנים".