במהלך החודשים האחרונים, פיתחו ללא לאות כ-400 פועלי בניין מקומיים אתר נופש באי היווני הפרטי סקורפיוס. האי, שאוכלס בעבר על ידי ג'קלין קנדי אונאסיס, הוא כיום רכושו של האוליגרך ואספן האמנות הרוסי דמיטרי ריבולובלב, שהיה מסובך באחד התיקים המשפטיים המרים ביותר בעולם האמנות, בשבע השנים האחרונות.
העובדים מגיעים לסקורפיוס בסירה מהאי לפקדה הסמוך. הטלפונים שלהם הוחרמו כך שהם לא יכולים לצלם דבר. מעקב מסביב לשעון דרך מצלמות אבטחה וצלפים מונעים מפולשים לחצות לאי וספינת תענוגות בודדת מורשית לעגון בחוף ציבורי קטן, אך רק כאשר משפחת ריבולובלב אינה שם.
תוכניות להפוך את האי לאתר נופש יוקרתי הוכרזו לראשונה בשנת 2019, כאשר נחשף כי חברת Mykinai SA של Rybolovlev תבנה מלון חוף קטן של 12 חדרים ותשעה נכסים ברחבי האי. כמו כן, מתוכננים מנחת מסוקים, מרינה ליאכטות-על, מגרש כדורגל (ריבולובלב מחזיקה ב-AS Monaco), אורוות וזירת רכיבה ל-30 סוסים, מגרשי טניס, מסעדות ומתקני ספא. לאחר פתיחת אתר הנופש בשנת 2024, צפויים לא יותר מ-50 אורחים בכל פעם, לשלם מיליון דולר כל שבוע.
אבל המציאות היא יותר ג'יימס בונדית מאשר מלון "ארבע עונות". האי הנידח נגיש רק בסירה או במסוק, כמעט מימי הביניים הוא שימש כמבצר. ישנו גשר עלייה המחבר את האי הציבורי הקרוב ביותר לפקדה, לפרבזה, שדה התעופה הסמוך היחיד.
ישנה גם תרבות ארוכת שנים של אוליגרכיה בקרב מקבץ האיים שמסביב. כשאריסטו אונאסיס קנה את סקורפיוס ב-1963 תמורת שווה ערך מנופח של 12,500 דולר, הוא ייבא בעצמו את החול והעצים שלו. בעל הספינה היווני Panagiotis Tsakos הוא הבעלים של האי הקטן הלא מיושב אטוקוס. רק 1,000 אנשים קוראים למגניסי הביתה, כולל האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ', שעל פי השמועות הציע לרכוש את סקורפיוס כשהתמודד ב-2013 נגד ג'ורג'יו ארמני וביל גייטס. אבל ריבולובלב רכש באותה שנה חוזה שכירות ל-99 שנים של סקורפיוס, תמורת 150 מיליון דולר, מהנכדה האחרונה שנותרה של אונאסיס, אתינה אונאסיס. ריבולובלב קנה גם את האי ספרטי השכן תמורת 30 מיליון דולר נוספים.
מדריכת הטיולים המקומית ג'יין פלינדרס, מספינת השייט M/S Christina, מיהרה לציין שאתינה אינה דוברת יוונית וביקרה באי רק פעמיים. יתרה מזאת, ללא צאצאים ידועים, לא יישארו בני משפחת אונאסיס כדי לתבוע את האי ממשפחת ריבולובלב, כאשר חוזה השכירות יסתיים.
אישור פרויקט הבנייה - שתוכנן על ידי חברת Snøhetta הנורבגית - ארך שנים רבות והיו מעורבות בו סוכנויות ממשלתיות, עם דגש על יצירת מקומות עבודה ושימור הסביבה. בשנת 2014, ריבולובלב תרם גם אמבולנס חדיש של 80,000 אירו לבית החולים באי לפקדה, וכן מתנות נדיבות נוספות לעיר ולמשטרת הנמל כדי להביע תמיכה. הייתה מחלוקת בנוגע לאיסור על מעבר בסירה, אך הושגה פשרה לפיה השביל באי ייסגר רק כאשר יבקרו אישים פוליטיים חשובים. העניין נפתר במלואו כאשר הושם דגש על ההשקעה באזור.
אומרים שהאי שואף להיות עצמאי לחלוטין. יש בו גנרטור חשמל, מתקני טיפול במים ועזרה ראשונה, עם חווה המייצרת פירות, ירקות, יין ושמן זית. נקודת מכירה מרכזית נוספת היא ההבטחה שלפיה, במילותיו של פלינדרס, "גם המלונות והווילות נבנים מתחת לאדמה ככל האפשר ומכוסים בעצים, כדי לא לקלקל את היופי הירוק של סקורפיוס".
מקלט ענק או 'אי אמנות'?
אבל בין פינוי הקרקע ופינוי העצים לבנייה, העמקת המים והחפירה שמנקה את קרקעית הים ליאכטות ולאגם מלאכותי, יש רמיזה שאולי איכות הסביבה אינה בראש סדר העדיפויות. האם העדיפות יכולה להיות בטיחות וביטחון על פני אסתטיקה? אם הבניינים יהיו מתחת לאדמה, אף אחד לא ידע היכן הם נמצאים. גם מבט מהאוויר לא יהיה פשוט. זה כאילו העיצוב כולו הוא חדר פאניקה או מקלט.
מספר דיווחים טענו שסקורפיוס עומד להיות "אי אמנותי". דוברי ריבולובלב הכחישו זאת ואמרו כי מדובר בתקשורת שגויה במהלך מסיבת עיתונאים. העיתון היווני Kathimerini העז לדווח שהווילה הוורודה של אונאסיס תוסב למוזיאון. עם זאת, דווח ב-2019 שחלק מהאמנות של ריבולובלב אוחסנה מתחת לפני הקרקע, ב"מגדל ניאוקלאוס", בקפריסין, בעוד ש-12 מאנשי הצוות של ריבולובלב הוצבו גם הם בקפריסין. האם האמנות תועבר מהמתקנים התת-קרקעיים למתקנים החדשים על סקורפיוס? נותר לראות.
למרות אזרחותו הרוסית, לא מוטלות כרגע סנקציות על ריבולובלב, מה שאומר שיש לו את היכולת לבנות בצורה פתוחה יחסית, אבל הקצב המהיר של הבנייה עדיין מדגיש עד כמה הדברים מסוכנים עבור כל מי שיש לו קשרים לאזור. יאכטות העל שלו אינן מורשות להיכנס לשטח יוון בגלל אזרחותו הרוסית.
דוברו של ריבולובלב, סרגיי צ'רניצין, אמר ל-Lefkada Press שעד להשלמת הבנייה, מעדיף ריבולובלב, כשהוא מבקר באי, לישון על היאכטה שלו.