חמש שנים אחרי MeToo#, עולם האמנות נוקט בצעדים קטנים כדי לתקן מעט מאי השוויון העצום, שעדיין מתמודדות אתו אמניות. בחודשים האחרונים, כמה גלריות גדולות החתימו אמניות בוגרות בעלות פרופיל גבוה, שרבות מהן פתחו וקיימו קריירות אמנותיות הרבה לפני שהתעשייה דאגה להן.
בין האמניות : סוניה בויס, זינב סדירה ואקאי קרונן, שנאספו כולן לקראת או מיד לאחר הצגת הביתן שלהן בביאנלה בוונציה - השנה עם התייחסות גדולה לנשים. (מתוך 213 האמנים שנכללו בתערוכה של האוצרת ססיליה אלמני, רק 21 הם גברים.) בויס מיוצגת כעת בבריטניה על ידי "גלריית סיימון לי" הלונדונית; סדירה הצטרפה ל"גלריית גודמן", המייצגת אותה בדרום אפריקה, בריטניה וארה"ב; בעוד שקרונן חתמה במגה-גלריות "פייס" ו"בלום אנד פו" וכן ב"גלריית קנדלהופר" הווינאית.
בינתיים, הציגה "גלריית סטיבן פרידמן", שתי נשים לאחרונה: אן רוטנשטיין, שהצטרפה לסגל לאחר שהתגלתה באינסטגרם, וקרוליין קון, פעילה, עיתונאית ומנהלת חד פעמית של להקת הרוק The Clash, שבמשך תקופה , תמכה בפרקטיקה שלה כעובדת מין. שתיהן בשנות ה-70 לחייהן, לאף אחת מהנשים לא הייתה נציגות בגלריה בעבר.
אמנם תוספות כאלה לספרי סוחרים עוזרות במידה מסוימת לתקן את חוסר האיזון הממושך בשוק, אך עדיין יש פערים עצומים ברוב הגלריות, הן מבחינת הייצוג והן מבחינת המחירים. מתוך 47 האמנים הרשומים באתר של סיימון לי, 16 הן נשים. מתוך 48 האמנים של "גלריית גודמן", 16 הן נשים. פייס מייצגת 123 אמנים, 33 מהם נשים; ב-Blum & Poe 19 מתוך 60 האמנים שלה הן נשים, בעוד ששבע מתוך 15 האמנים המיוצגים על ידי "גלרית קנדלהופר" הן נשים. ב"גלריה סטפן פרידמן", 13 מתוך 35 אמנים הן נשים.
פער המחירים לא נמצא במצב טוב יותר ונראה כי בקושי השתפר בחמש השנים האחרונות. סקר שנערך לאחרונה על ידי האמנית והאוצרת הבריטית הלן גוריל, של המחירים של 5,000 ציורים שנמכרו במכירה פומבית ברחבי העולם, מצא כי על כל £1 שאמן גבר מרוויח על עבודתו, אישה מרוויחה רק 10פני. גוריל, המחברת של Women Can't Paint, גם גילתה ש"גברים אמידים" מורידים את הערך באופן עקבי של יצירות חתומות על ידי נשים - אך שנוצרו על ידי AI - מה שמוכיח בבירור שיש סטיגמה כלפי אמניות.
על התוכניות לבטל את הדיווח על פערי שכר מגדריים בבריטניה עבור חברות עם עד 500 עובדים, אומרת גוריל: "אני נבוכה. בשוק האמנות העכשווית יש לנו פער של 90% בערכים מגדריים. זה ניתן להשוואה רק לפער השכר בין המינים בכדורגל. אין ספק שאם עולם האמנות מתקדם כמו שהוא מתיימר להיות, אז הוא צריך להתקדם עם הזמן ולבצע שינויים כדי להיות מוסד שוויוני יותר? נכון לעכשיו, הוא מאוד ויקטוריאני בהשקפה שלו."
אפקט המוזיאון
המחקר של גוריל ושל אחרים, כולל העיתונאיות שרלוט ברנס וג'וליה הלפרין (שהדו"ח החדש שלהן על ייצוג אמניות במוזיאונים ובשוק יוצא בחודש הבא), הוכיח באופן עקבי מתאם ישיר בין תערוכות במוזיאון ומחירי אמנות.
ואכן, משקיפים לא יתווכחו שמוסדות בלונדון - ובמיוחד בוונציה - מציגים כיום מספר לא פרופורציונלי של אמנים גברים: לוסיאן פרויד, וויליאם קנטרידג', אניש קאפור, ג'וזף בויס, אנסלם קיפר, מרקוס לופרטז וגיאורג בזליץ (שאמר שאמניות אינן מוכרות כי הן פשוט לא מציירות טוב מאוד”).
כפי שמגדירה זאת גוריל: "כאשר אמנים נאספים על ידי מוזיאונים, הערך של יצירות האמנות שלהם נוטה להמריא בשוק המשני והראשוני. על ידי איסוף גדול של עבודות של אמנים גברים, מוזיאונים משפיעים עוזרים ליצור אי שוויון מגדרי של עושר.
"ללא אישור מוזיאלי, גלריות מאבדות לעתים קרובות עניין בנשים, במיוחד כשהן מתבגרות, מכיוון שנשים עדיין נשפטות באופן מסחרי, לפי איך הן נראות ולא רק על יצירות האמנות שהן יוצרות".